לפעמים נדמה לנו שהתקדמנו, שנגמר עידן ה'הרואין שיק' ושאידאל היופי הולך ומתרחב, ומכיל בתוכו עוד צורות, צבעים, גילאים וגופים שונים של נשים וגברים. נדמה לנו כי עולם אופנת ה'פלאס סייז', מידות גדולות, הולך ותופס תאוצה, ואנחנו מכירים ומכירות יותר ויותר שמות גם של נשים גדולות ומוצלחות כמו נטע ברזילי, שני קליין, שמחה גוואטה, לירז אסייג ועוד. אך נראה כי אחורי הדימוי הזה מסתתר לא פעם עולם נצלני ואפל, שרואה בנשים שמנות בעיקר גימיק.
"שבוע האופנה תל אביב 2020 נערך במטרה להמשיך לקדם, להוקיר, להוביל ולתת במה ברמה בינלאומית למעצבים הישראליים. זאת, יד ביד עם אג'נדה חברתית לקידום שינוי אידאל היופי. השנה, לראשונה בעולם, כל אחת מתצוגות האופנה תפתח עם אישה המציגה מודל יופי חדש ומגוון" כך נכתב בהודעה שהפיצו מארגני שבוע האופנה תל אביב 2020.
האירוע המרכזי ביותר של תעשיית האופנה בישראל עורר זעם רב בקרב דוגמניות ה'פלאס סייז' שגילו להפתעתן שהשנה אין מקום לדוגמניות במידות גדולות על המסלול.
https://www.facebook.com/milidahan1992/videos/10207024622771416
"משתמשים בך כשאת פופולארית"
מילי דהן (28), דוגמנית ובעלת מותג בגדי הים במידות גדולות 'shugamama' הגיבה לאירועים בסרטון שפרסמה הבוקר (רביעי) בחשבון הפייסבוק שלה. לחברותיה למקצוע, הדוגמניות במידות הגדולות, היא העבירה מסר חד: "אם אתן הולכות למיונים של שבוע האופנה הבא – אתן חבורה של סתומות. עובדים עליכן בעיניים!".
דהן החלה לעסוק בדוגמנות בגיל 23, כשהייתה בשנה ב' בבית ספר למשחק, אז פנתה אליה סוכנת של ענק האופנה מוטי רייף, שגם אחראי על הפקת שבוע האופנה. "פשוט מנצלים אותנו. מדברים איתך רק כשאת הגימיק. ועכשיו איפה ריי שגב? איפה שמחה גוואטה? איפה מירב טיטה עשוש? (דוגמניות פלאס סייז מובילות – ה.י) איפה הן? לא ראיתי את השמנות האלה שם בשבוע האופנה!", אומרת דהן ל'דבר'
"משתמשים בך כשאת פופולארית. מביאים אותך להשקות, מביאים אותך לשפוט, משתמשים במוניטין שלך כשאת עובדת, ופשוט מנצלים אותך". דהן לא מנסה להסתיר את הכעס "לא משלמים לנו כסף. לא משלמים לנו על ימי צילום. לוקחים אותך משבוע האופנה לכתבות ולא משלמים לך. כשלי היו משלמים 300-200 שקל, דוגמנית רזה מקבלת 1,500 שקל לפחות".
להלביש אישה שמנה זה לא כמו להלביש רזה. אני לא משתמשת אפילו באותן מכונות. הבנתי שאין לנו מה ללכת להתחנן ל'רנואר' ו'קסטרו' שיעשו לנו אופנה
דהן טוענת שדווקא מוטי רייף, מי שגילה אותה ואת חלק מחברותיה למקצוע, נותן לזה את הלגיטימציה. "הוא הולך איפה שנמצא הכסף. כשזה היה באופנה הייתי טובה, אבל לפני שנה למשל הצגתי בפניו את המותג שלי לשבוע האופנה. אמרנו לו, 'בוא קח אותנו, אנחנו פה, מקצועיות, מוכנות'. הוא אמר לי שאם אין לי 250 אלף שקל אין לי מה להיכנס".
דווקא דרך המשקפיים של בעלת מותג אופנה, מילי דהן מבינה שהיתרון שלה, כאישה שמבינה מה זה להיות במידה גדולה, הוא חלק מהמהפכה האמיתית, "מרד השמנות", כמו שהיא קוראת לזה בסרטון. "יש לי את הביתן בעזריאלי – הוא פשוט עוף מוזר. אנשים מסתכלים על התמונות שלי והם בשוק. אולי ל-10% יש ביקורת, אבל 90% מהאנשים עפים על זה.
להלביש אישה שמנה זה לא כמו להלביש רזה. אני לא משתמשת אפילו באותן מכונות. הבנתי שאין לנו מה ללכת להתחנן ל'רנואר' ו'קסטרו' שיעשו לנו אופנה. זו אופנה שונה לגמרי ולא נראה לי שיש להם את המידע הזה. זה להיות יצירתית. אך ורק מי ששמנה וגדלה בגוף של שמנה יודעת לייצר לעצמה את מה שהיא צריכה".
כשדוגמנית 'פלאס סייז' היא "תוכן פוגעני"
מילי דהן היא לא היחידה שמרגישה כך. לאחרונה, ירדה תמונתה של הדוגמנית מירב טיטה עשוש בבגד ים, שהייתה חלק מקמפיין של מותג בגדי הים בננהוט, מעמוד האינסטגרם של המותג. זאת לאחר שאינסטגרם קיבלה דיווחים על "תוכן פוגעני". "כשאינסטגרם הורידו את התמונה, נטע אלחימיסטר, בעלת המותג, ישר אמרה שהיא מבחינתה מעלה עוד תמונה וזהו".
"אני הלכתי יותר רחוק, זה לא הספיק לי", מספרת מירב טיטה עשוש (28) ל'דבר'. "מבחינתי זה היה משהו ששווה להתעקש עליו, ולהסביר שקרה כאן משהו שהוא הרבה מעבר אלי. כי כשאינסטגרם בוחר להוריד את התמונה של השמנה בביקיני בגלל דיווחים כשמדובר בדף מסחרי של חברת בגדי ים בו כל התמונות הן של נשים בביקיני, זה מראה בדיוק את היחס. זו שמנופוביה טהורה. זה מראה לך בדיוק אלו ערכים מקודמים כאן".
טיטה עשוש היא דוגמנית פלאס סייז מצליחה. אך לטענתה, אין פה בארץ תעשייה, ובגלל זה היא עובדת בעיקר בחו"ל. "גם רשתות המידות הגדולות, שמוכרות לקהל של פלאס סייז, יעדיפו שבפרונט תעמוד דוגמנית רזה, שבצילומים היא עם סיכות מאחור כי היא אפילו לא במידות של הבגדים שמייצרת הרשת", היא מספרת.
טיטה עשוש אומרת שלדעתה זה פשוט לירוק לבאר שממנה הם שותים. "אתם מתפרנסים מאותן נשים שקונות את המידות הגדולות, ולא נותנים להן שום דוגמא להזדהות איתה. לא נותנים להן את מה שהן רוצות לראות.
"חברת מידות גדולות מרכזית הורידה אותי ודוגמנית פלאס נוספת מהקמפיין בפוטושופ כי לטענתם אני שמנה מדי בשבילם. האבסורד הוא שאני במידה הכי קטנה שהם מוכרים! נשים רוצות לראות איך הבגד יושב על דוגמנית שנראית כמוהן, והן לא מקבלות את זה".
טיטה עשוש מסבירה שאם רשתות האופנה במידות גדולות מתנהגות ככה, קל וחומר שרשתות שמוכרות למידות קטנות לא ייקחו דוגמנית גדולה. "זה מתחיל מהמקום שאין כאן באמת תעשייה, אין כאן באמת פלטפורמה. הכל במסווה של שינוי חברתי, אבל בסוף את גימיק. ברגע האמת, לא לוקחים אותנו ברצינות. ברגע שזה נהיה אופנתי בארה"ב או באירופה לצלם פלאסית, גם פה ישימו על זה וי. אבל אנחנו לא באמת חלק".
טיטה עשוש אומרת שלדעתה לא באמת מתחולל שינוי, ושזה בא לידי ביטוי ברגע האמת. "ככל שיש יותר עליה בחשיפה של דוגמניות פלאסיות גם השיח השמנופובי עולה. יש עליה בהיצמדות לפורמט הישן של המודל האחד שהתרגלנו לראות עד היום. אני לא רואה שיש שינוי ואני לא מאמינה שיש שינוי אמיתי". היא מוסיפה שבפועל, איפה שזה צריך לבוא לידי ביטוי, במידות, אין שינוי.
"אז קסטרו לקחו דוגמנית במידה 40. ו? הם הגדילו את המידות בעקבותיה? לא. לא הגדילו שום דבר. גם אני הייתי באודישנים של קסטרו, המכנסיים הכי גדולים שלהם היו במידה 42. והם בקושי נסגרו עלי. אז אמרתי, 'פירטתי לכם את המידות שלי כבר לפני כן'. אז אמרו לי 'מה את רוצה? אנחנו לא נייצר במיוחד בשבילך'. אם אתם לא מתכוונים לייצר את המידות שלי, מה עשיתם בזה שאתם רוצים לקחת מישהי כמוני? אתם לא מייצרים בשבילי, אתם מייצרים בשביל קהילה שלמה!".
טיטה עשוש מדגישה שהממוצע בישראל הוא מידה 42-44, מידות שנחשבות בישראל למידות גדולות, למרות שהן הממוצע. "למה אנחנו צריכות להרגיש כל כך חריגות? למה אנחנו צריכות להרגיש בקצה? זה לא נכון, אנחנו לא הקצה! אנחנו הנורמה, לא מידה 34!".
היא מוסיפה כי גם בשכר וביחס רואים את ההבדל. "אני החלטתי לא לשתוק. כבר הייתה לי סיטואציה שלא רצו לשלם לנו, לכולן – לא רק לפלאסיות, ונלחמתי בכל אמצעי אפשרי. היום אני עובדת בעיקר בחו"ל כי יותר טוב לעבוד שם. גם מבחינת השכר, גם מבחינת התנאים, גם מבחינת איך שהם מתייחסים אלי".
משלמים במעילים
גם הצלמת והדוגמנית דנה עמיר (31) מרגישה שיש בתעשייה הזו המון ניצול. היא מתארת מצב בו כדוגמנית במידה גדולה, מצופה ממנה לעבוד בחינם, עבור התמונות בלבד או עבור פריטי אופנה. "יש הרבה מאוד הפקות שרוצות לעבוד במה שנקרא בתחום 'שיתופי פעולה'. זו הפקה שבה בעצם מצלמים, עושים את ההפקה והקטלוג, המותג מן הסתם מרוויח כסף מהמוצרים שהוא מוכר, ואת מקבלת את התמונות.
"אז יופי, יש לך תמונות מקצועיות, אבל את עובדת בעצם בחינם. לי זה לא עוזר לשלם חשבונות בבית. הם מרוויחים כסף ולך יש תמונות. הרבה מותגים גם נותנים לך איזשהו פריט. אז אם נותנים לי מעיל ב-700 שקלים, זה לא באמת שהמעיל עולה ככה. אבל גם אין לי מה לעשות איתו, אני לא באמת יכולה לשלם חשבונות ולהביא אוכל הביתה עם מעיל".
דנה החלה לעסוק בדוגמנות לפני כמעט 4 שנים, בדחיפת מיש שהיה אז בן זוגה. "כשגדלתי לא היה ייצוג לנשים מלאות או שמנות במדיה. תמיד ראיתי אידאל יופי אחד. ממש הטלתי בזה ספק, אבל תמיד היה לי חשוב לקדם נשים ונשיות – כוח נשי, מוטיבציה נשית, העצמה נשים, לתת השראה לנשים אחרות".
עמיר אומרת שהיא מכירה שבעולם הפלאס סייז לא משלמים – בטח לא כמו לדוגמניות הרזות. "שמעתי מחברות למקצוע שהשתתפו בהפקות משותפות של מידות גדולות וקטנות שהציעו להן הרבה פחות ממה שהדוגמנית הרזה קיבלה. זה ברמה שלפעמים הדוגמנית הרזה קיבלה כמה אלפים על יום צילום והשמנה פחות מ-500 שקל.
"זה אבסורדי, אנחנו דוגמניות לכל דבר. אנחנו עושות בדיוק את אותה עבודה. בגלל שאולי יש איזושהי תחושה שלדוגמניות שמנות עושים איזושהי טובה בעצם העובדה שבכלל מסתכלים עליהן ומצלמים אותן, אז מגיע לה פחות. לא. מגיע לנו בדיוק אותו דבר כמו כל דוגמנית בארץ או בעולם. מגיע גם לנו להרוויח ולהשתכר בכבוד".
שמעתי מחברות למקצוע שהשתתפו בהפקות משותפות של מידות גדולות וקטנות שהציעו להן הרבה פחות ממה שהדוגמנית הרזה קיבלה
"אני שמתי לי גבול לא לעשות משהו שאני מרגישה שאני אישית לא יכולה לעמוד בו, גם באופן כלכלי, וגם מתוך עיקרון." אומרת עמיר "יום צילומים זה יום עבודה שלם שיכול להגיע גם ל-8-10 שעות ביום, שאת עומדת, מצטלמת, בפוזות, בחום, בקור, לא תמיד נוח, כולם אומרים לך מה לעשות. זה לא דבר שהוא פשוט וקל כמו שהוא נראה, ובעצם על כל זה לא משלמים לך שכר, לפעמים רק ברטר או איזה תגמול קטן אחר. מבחינתי זה לא מספיק. את יוצאת בתחושה מאוד מנוצלת".
לדבריה של עמיר הרבה מותגים גדולים מבטיחים חשיפה גדולה וש"יכירו אותך", אבל בשורה התחתונה אף אחד לא בודק את השם של הדוגמנית שהוא ראה בהפקה הזאת והזאת במותג המוכר. "יש המון דוגמניות עלומות שם, שאף אחד לא יודע מי הן, וככה מעסיקים אותן", היא מספרת בכאב.
"זה גם דבר קשה, שעד שכבר כן משלמים לך בוחרים בזו עם התעריף הנמוך יותר, ואי-אפשר להרים את הרמה של השכר. מבחינת סכומים עדיין לדעתי לדוגמניות במידות גדולות, גם היותר מפורסמות, משלמים פחות. אני מעריכה שיש פער גדול בענף גם בטופ. זה ענף מאוד מאוד פרוץ".
עמיר מביאה איתה אג'נדה ומסר מאוד ברור של דימוי גוף חיובי והיא אומרת שזו אחת מהסיבות שחברות האופנה מרגישות שהן יכולות לנצל אותה. היום, עמיר טוענת שלהיות דוגמנית במידה גדולה זה לא מקצוע, והיא לא מרגישה שהיא משתכרת בכבוד במדינה.
"זה מאוד חבל כי יש פה בשבילי משהו שהוא הרבה מעבר לרק עבודה. יש פה משהו שהוא באמת רגשי ומשמעותי עבורי. אני תמיד דגלתי באהבת הגוף בכל מידה. שמגיע גם לי להרגיש טוב עם עצמי. זאת אני, אני גאה בעצמי. אני רוצה לתת כוח לנשים אחרות, אני רוצה לקדם את הדבר הזה.
"זו הסיבה שאני עושה את זה, ובגלל זה גם נכנסתי לתחום הצילום, חשוב לי מאד שהענף הזה יתפתח ויגדל פה. שאנשים יבינו שיש מקום לכולם ולכולן, בכל גיל ובכל צורת גוף. זה המסר שהכי חשוב לי. אבל בגלל שיש לי אג'נדה ומסר שחשוב לי להעביר זה לא אומר שאני צריכה לעבוד בחינם".
"מקווה שזה תהליך שמתקדם לטובה"
עמיר מעט אופטימית יותר מחברותיה, והיא אומרת שהיא מרגישה שהמציאות מתחילה להשתנות. "אני כן רואה ומקווה שיותר ויותר מוכנים לשלם סכומים נורמאליים וראויים", היא אומרת, ונותנת לדוגמא את חברת בגדי הים 'לויטקס' ממנה היא מאוד התרגשה. "זה מרגש שבחרו בי, במידה הכי גדולה מכולן, להיות דווקא בפרונט, בביקיני. ושסופסוף משלמים לי כמו שצריך, כמו לכל דוגמנית אחרת. אבל אני יודעת שזה עדיין נדיר. אני מקווה שזה תהליך שמתקדם לטובה".
מדוברות "שבוע האופנה תל-אביב" נמסר בתגובה:
"חבל מאד שבימים אלה במקום לפרגן ולסייע למעצבים הישראליים, אתם בוחרים בדרך זאת. למרות 'האני מאמין' המובהק של מוטי רייף בנושא אידיאל היופי, הפקת צילומי שבוע האופנה השבוע נערכה במסגרת תקציבית מצומצמת ביותר שהייתה אפשרית ובלוח זמנים קצר ביותר, במטרה אחת – לתת למעצבים את הסיוע הדחוף ביצירת ויז'ואל לקידום הקולקציות הנוכחיות למכירה ולייצוא, זאת גם על חשבון מטרות אידיאליות חשובות אחרות שיהיה את הזמן והמקום לקדמן. ללא יוזמתו המוברכת וגיוסם של המכון לייצוא והתאחדות התעשיינים הדבר לא היה אפשרי – על כך יש לברך. אנו מאמינים כי יש לסייע למעצבי האופנה הישראלים לעמוד על הרגלים כמה שיותר מהר, ולתת להם את היד והלב. אין זה הזמן להערות מיותרות שכאלה. "
