כלי מסוכן או יחסי ציבור רעים? הרשות לניירות ערך הודיעה היום (רביעי) על פתיחת שוק האיגוח הציבורי בישראל. האיגוח הוא כלי שמאפשר לגופים לגייס סכומי כסף גדולים על ידי 'מכירת' חובות ותשלומים קבועים –  אגרות חוב מגובות משכנתאות או חוב.

אם השם הזה נשמע חשוד, אולי זה בגלל התפקיד המרכזי שמילא כלי זה במשבר הסאב פריים, אז גופים פיננסים "העלימו" דירוג נמוך של משכנתאות מסוכנות על ידי איגוח ומכירתם הלאה בעסקאות נפתלות. ברשות לניירות ערך כנראה מודעים לחששות, ואף הקדישו חלק במסמך להסבר מדוע ההצעה שלהם שונה מהשיטות שננקטו באיגוח שאיים למוטט את כלכלת העולם. לשיטתם, מדובר ביחסי ציבור רעים לכלי כלכלי מועיל ולגטימי. כך או אחרת, מאחורי המילה איגוח מסתתרים שינויים משמעותיים במשק הישראלי.

ככה זה עובד

תחום האיגוח מתאים בעיקר לגופים פיננסים שמקבלים החזרי חוב או תשלום משכנתא קבוע. במידה והם רוצים לגייס סכום כסף גדול הם יכולים "למכור" את ההכנסות העתידיות שלהם מתשלמי החובות שהם צפויים לקבל.

הפעולה הזו מבוצעת בעזרת אגרות חוב מיוחדות ולכן קיבלה שם הפועל – לאגח (את החוב). כך לדוגמא את המשכנתא הלווים ימשיכו לשלם לבנק – אבל מי שבעצם מחזיק בחוב הוא מי שקנה את האגרת – והוא יקבל את הכסף מהבנק.

לא רק חובות ניתן לאג"ח. גם תזרים הכנסות צפוי ניתן לאגח. כך לדוגמא חברת סלולר מכרה למליון מנויים חבילות תקשורת. אבל היא צריכה את הכסף עכשיו כדי לממן את ההשקעות הנדרשות. חברת הסלולר יכולה לאגח את התשלומים העתידיים של המנויים, כלומר להעביר את ההכנסות הצפויות לצד שלישי תמורת הכנסת הון מיידית.

כמו תמיד, הבעיה עם חוב מתחילה כשמפסיקים להחזיר אותו. במקרה כזה מי שמפסיד הוא לא הגוף המלווה – שכבר מכר את החוב, אלא הקונה, שקנה גם את הסיכון שהחוב יהפוך ל'אבוד'. בשביל זה קיימות סוכנויות הדירוג שאמורות להעריך את מידת הסיכון של החוב – וכך גם לקבוע את הריבית שמקבל הקונה: חובות באיכות נמוכה הם בסיכון גבוה לאי פרעון שמאפשר לגבות ריבית גבוהה ולהיפך.

הכתם של הסאב פריים

הרעיון הזה של מכירת החובות והסיכון על בסיס דירוג נכשלה כישלון חרוץ במשבר הסאב פריים – אז המודל בו השתמשו חברות הדירוג הגדולות והמובילות בעולם "העלים" משכנתאות בדירוג נמוך במיוחד (סאב פריים) לתוך אגרות חוב בדירוג גבוה (איי ומעלה).

ברשות לניירות ערך מסבירים שבניגוד לעסקאות של 2008, האיגוח המותר מעתה בישראל הוא פשוט וסטנדרטי, ונשען על הרגולציה שנעשתה בעולם בעקבות המשבר. כך לדוגמה לא יוכלו להיות "איגוחים בריבוע" (איגוחים של איגוחים), הערכת הסיכון תעשה על ידי שתי חברות דירוג במקביל ועוד. מושגים כמו "חבילות אגרות חוב סינטטיות" שכיכבו במשבר לא יופיעו כרגע.

עם זאת הם מציינים כי "הטמעת המכשיר בשוק תאפשר בעתיד גם בניית מכשירי איגוח מתקדמים יותר" מה שאולי מעלה חשש אחר – אחרי הכלים הפשוטים שהותרו היום, יבואו גם כאלה מפותלים יותר בהמשך. הצעת חוק שגובשה בנושא בשיתוף כל המשרדים הרלוונטיים עוד לא הונחה על שולחן הממשלה, כך שנכון לעכשיו הרגולציה לא עברה פיקוח פרלמנטרי ולא הובאה לדיון ציבורי.

"תסייע לצמיחה במשק בעת הזו": יושבת ראש רשות ניירות ערך ענת גואטה. צילום: ענבל מרמרי

יו"ר רשות ניירות ערך, הגב' ענת גואטה, התייחסה לפרסום המסמך: "פתיחת שוק איגוח ציבורי בישראל, בייחוד בעת הזו, עשויה לתרום לצמיחה במשק. אנו בונים תשתית רגולטורית למכשירים פיננסיים שייצרו אפשרויות מימון חדשות הנדרשות למשק, בייחוד בימים אלו כמו אויר לנשימה".

בין אם מדובר באיום אסטרטגי ובין אם מדובר בכלי תמים שיתרום למשקיעים וללווים, פתיחת שוק האיגוח הציבורי מסמנת מגמה מתמשכת – הפיכת החוב בישראל לסחיר. יחד עם צעדים נוספים, ובראשם – הקמת מאגר נתוני האשראי של בנק ישראל המאפשר לדרג את חובות משקי הבית – האופציה למכור ולקנות חובות נהיית נגישה יותר. בעתיד הלא רחוק בקצה השנה של השולחן לא יישב רק פקיד הבנק, אלא מערכת שלמה של דירוגים, מכירות איגוחים מלווים, לווים וניהול סיכונים.​