'ירקות מאודים', כך כינתה עורכת 'גלריה' – מוסף התרבות של הארץ, את האנשים שיגיעו אל ההופעה המשותפת של רמי קליינשטיין וקרן פלס. היא גם חילקה ציונים על מראָהּ של פלס, לגלגלה על מוצאה ומצאה דרכים רבות לעלוב ביצירותיהם המוסיקליות של השניים ובחיבור ביניהם.

חִציה של פרץ היו מכוונים, כביכול, כלפי האמנות של השניים – אך אין זו אלא מעטפת. למעשה, זו העטיפה שמכסה על ביקורת הטלוויזיה, האופנה, הקולנוע והמוסיקה של 'הארץ'. מדברים על תרבות – ומכוונים לפוליטיקה.

פרץ עצמה אינה מכחישה, בריאיון לדויד ורטהים במרץ 2016 אמרה: "ב-2016 אתה לא יכול לעשות עיתון תרבות שהוא לא פוליטי. בכלל, כל הדוגמה הזאת של גבוה-נמוך נשברה, גם על דבר קל אפשר לכתוב גבוה וההפך."

אז בואו נדבר גבוהה על האמירות הנמוכות של פרץ.

הדבר שפרץ מבקשת לעשות הוא להגדיר מהו הטוב והיפה – ומה הבזוי ונקלה. לצערנו, זו יומרה נפוצה מאוד. מעבר להבחנה הזו – ישנה המשימה המרטירית להבדיל לא רק בין היוצרים עצמם, אלא גם בין צרכני התרבות. בין אלו שמבינים ובין אלו שפשוט לא. הרי ברור שפרץ מבינה מה טוב ונכון ויפה יותר מאלפי המעריצות והמעריצים של השניים.

מדוע חשוב לפרץ לכנות את אותם עשרות אם לא מאות ישראלים שאוהבים את החיבור הזה – "ירקות מאודים"? ירקות מאודים הם בטח גם ירקות לא אורגניים, הם על סף הריקבון – שהרי אם היו טריים היו אוכלים אותם בסלט, אלו ירקות ללא טעם וללא ריח.

אבל ישראל, אולי לצערה של פרץ, נמשלו לאגודת ארבעת המינים – שיש בהם טעם וריח, יש כאלו הזוכים לעשות מעשים טובים לצד היותם חכמים גדולים, ויש כאלו שאין בהם לא זה ולא זה.

פרץ, אינה רוצה מאלו בקרבתה. היא מצהירה כי מי שקנה לה כרטיס להופעה, כבר לא ייחשב בחוג חבריה המצומצם וה'איכותי'. ייתכן שזו הלצה ולא קרה דבר במציאות – אך ההתנשאות העמוקה הזו היא רק עוד סממן לעד כמה בז עיתון 'הארץ' לישראלים ולישראליות.

אליטה יכולה להיות משרתת, להעמיס על עצמה משא של תיקון פנימי וחברתי. יכולה להצביע על מטרה – חברתית, כלכלית או תרבותית ולהגיד: אחריי! אך האליטה הישנה, אותה 'הארץ' משרת בנאמנות, אינה רוצה אחריות. היא רוצה לחיות טוב ומהר. כל ה'שאר ירקות' האלו פשוט מפריעים לה, עם המוזיקה שלהם, והעמדות הפוליטיות שלהם, וההעדפות האופנתיות שלהם.

פרץ חושבת שב-2016 עדיין אפשר לעלוב בחלקים של החברה הישראלית, ולהמשיך להשפיע עליה. שאפשר לשנוא את אלו שמאזינים לקרן פלס ולרמי קליינשטיין – ועדיין להתפלא שהם אינם מקשיבים למה שיש להוד רוממותה לומר בנושא.

פרץ הכבירה במילים כדי לומר את מה שנאמר שוב ושוב מעל דפי העיתון – שכבר הגיע הזמן להחליף את העם הזה. ואם אפשר, בעם סוּפר מעניין, כזה שאף אחד לא מכיר, עַם אדג'י עם נגיעות של בלוז ורוקנרול מהסבנטיז, עם שלא מתחבר לקלישאות של פלס וקליינשטיין, עם אורגני יותר, עַם הארץ.

צר לי ליסה, שלעתים אני מתרגש מ'הרבה פנים' של קליינשטיין, ושאני חושב ש'במכונית ליד הים' של פלס הוא שיר גאוני ומקפיץ, ושעל אף שאני מתגרד בכל הגוף כשאני שומע את 'מתנות קטנות' אני גם יכול להבין למה הוא מרגש כל כך הרבה אנשים ולהתרגש מזה. ככה אני, מעדיף ירקות מאודים מקומיים על פני מוקפץ.