במקום טוב בין ירושלים לשֹהם, ממוקמת במפתיע העיר טבריה במדד העירוני הגאה שפרסמה אתמול (ראשון) האגודה למען הלהט"ב. המדד בוחן בפרמטרים כמו חינוך, רווחה, תשתיות, נראות, ביטחון ותרבות, את היחס של העיר ללהט"ב החיים בה. את הטבלה מופיעה כצפוי תל אביב, ואחריה ערי המרכז ראשון לציון, גבעתיים ורמת גן. טבריה אמנם ממוקמת רק במקום ה-23, אבל גם לשם היא כנראה לא הייתה מגיעה אילולא חבורה של חלוצות, תושבות העיר, שהחלו להתארגן בשנים האחרונות ובשנה שעברה יזמו את אירוע הגאווה והסובלנות הראשון בעיר.

אירוע הגאווה והסובלנות בטבריה 2019 (צילום: אלבום פרטי)

"המדד בסך הכל אומר 'יש פה ציבור, שהוא בכל מקום, והרשויות צריכות לשים את זה על סדר היום'", אומרת רומיה בן ארי (30), מהמובילות של קהילת הלהט"ב בטבריה. "לפני שנתיים וחצי חברות שלי ואני תהינו איך אנחנו גרות פה כל כך הרבה זמן, ואין פה שום דבר של הקהילה הגאה. הרמתי טלפון לחברה טבריינית שהכרתי, ואמרתי 'אנלי, נראה לי שהגיע הזמן שנעשה משהו'. קבענו ערב, כל אחת הזמינה את החברות שלה ונפגשנו שבע נשים, הכרנו, ונוצר שם משהו".

החברות שגדלו פה אמרו שהיה קשה לדמיין איך יש פה חיים בוגרים, רצינו שזה יהיה באור, שאפשר יהיה לדמיין

אנלי קרטיס (30) מעידה על עצמה שמעולם לא הייתה בארון, "גדלתי בטבריה עד גיל 14, ואני יודעת שהיו מי שדיברו על הזהות שלי מאחורי הגב שלי, אבל אף פעם לא התעמתו איתי. בעיר יש בעיקר מבטים, לא יותר מזה. חזרתי לפני שלוש שנים כדי לפתח את הקהילה בעיר, אחרי שלמדתי עבודה סוציאלית בתל-חי". קרטיס היא ממדריכות איג"י – ארגון הנוער הגאה בעיר, וחברה בהתארגנות בשם 'דונה', שמובילה את הקהילה הגאה בעיר. את שמה קיבלה 'דונה' בהשראת דונה גראציה, יהודייה שחכרה את אדמות טבריה במאה ה-17.

היכולת לדמיין

לפי המדד, טבריה זכתה לציון 0 בתשתיות אבל לציון 3 (מתוך 5) בתרבות ותחושת ביטחון. אירוע הגאווה שהתקיים בשנה שעברה בזכות קרטיס, בן ארי וחברותיהן, נולד מתוך הצורך האישי והקהילתי, אבל נוצק למידותיה של טבריה. הדרך להפקת האירוע החלוצי היתה מלאה במהמורות, ואבן הנגף הראשונה הייתה, כמו תמיד, היכולת לדמיין.

אנלי קרטיס. עו"ס, ממובילות אירוע הגאווה בטבריה וחברת הקהילה הלהט"בית בעיר (צילום: אלבום פרטי)

אחרי מסיבה ראשונה בבית פרטי, ושלוש מסיבות בפאב 'החבר'ה' שכבר נסגר, החליטו ב'דונה' שהגיע הזמן לאירוע עירוני. "עשינו שיחות בקבוצה הגאה על מה זה לצאת מהארון בעיר, היו חברות שמאוד התחבטו בשאלה הזו ולא היו בטוחות שזה שווה את זה", מספרת בן ארי. "הדימוי של אירוע עירוני היה בעיקר של המצעדים, והרגשנו שזה לשים את הדברים בפרצוף של האנשים, אז הרעיון של מצעד ירד מהר מהפרק."

"הסיפור עם טבריה הוא שיש פה שקט לגבי הסיפור של הקהילה, ושאלנו אם שווה להפר את השקט, בעבור מה. תהינו אם נצליח להביא את מי שאנחנו ומה שאנחנו, ואת זה שהעיר תכיר בזה שיש פה אנשים מהקהילה הגאה – היה קול חזק בשיחה, לצד הפחד, שיש משמעות גדולה לנראות גאה בעיר. שוחחנו על איך זה לגדול פה כלהט"ב, והחברות שגדלו פה אמרו שהיה קשה לדמיין איך יש פה חיים בוגרים, רצינו שזה יהיה באור, שאפשר יהיה לדמיין".

ואהבת לרעך כמוך

בין שאר החיבורים שעשו הפעילות כדי להפיק את אירוע הגאווה, מלבד פורום הצעירים בעיר וחברות וחברי מועצה שסייעו בהפקה, היה גם מפגש אחד פחות ברור מאליו. "רצינו שהרוחות יהיו רגועות סביב החברים מהקהילה הדתית, אז פנינו לשותף בעיר, שידענו שיכול לעזור ויש לנו איתו ציר שיחה, וביקשנו שיסייע לנו שהאירוע יעבור בשלום. הוא העביר את המסר, ובאמת הפגנת הנגד הייתה מיובאת, הטבריינים לא היו בה, זו הדרך העדינה שעברנו", מספרת בן ארי. "האירועים שלנו הם בסימן 'ואהבת לרעך כמוך'", מחדדת קרטיס השייכת לקהילה הדתית-הגאה, "אנחנו לא באים להתנגח, אלא באים לחבר".

חברות 'דונה' ביום אירוע הגאווה והסובלנות בטבריה 2019 (צילום: אלבום פרטי)

"מבחינתי זה היה צעד מאוד משמעותי, גם אישית וגם לעיר", מתרגשת קרטיס לספר על האירוע עצמו. "יש לנו חברות קהילה שהן בארון, ויש גם אימהות. כשהן הגיעו זה היה משמעותי שהייתה להן אפשרות לבוא לחגוג את מי שהן". על הבמה, לצד מלכת הדראג של הצפון זוהרה פלטיניום, נואמות ונואמים מהעיר והסביבה, עלתה אם לבן הומו מהקיבוץ הדתי הסמוך לביא, והביאה רבים בקהל להתרגשות רבה.

קשה לנתק את ההקשר הפוליטי בתוכו התרחש האירוע: המאבק של ראש העיר הקודם רון קובי בקהילה החרדית בעיר. אך החשש של הקבוצה שמא במקום להגדיל את הסובלנות האירוע ירחיק ורק ילבה שנאה – התבדה. האירוע עבר בהצלחה מרובה, ובן ארי וקרטיס מדגישות את שיתוף הפעולה המצוין עם המשטרה והעירייה, שאף הגדילה לעשות ותלתה דגל גאווה בכניסה לבניין העירייה.

אירוע הגאווה והסובלנות בטבריה 2019 (צילום: מיקה גבריאלי)

מרבית ערי הפריפריה נעדרות מהמדד העירוני הלהט"בי, ולא בכדי. נראה כי מרבית הקהילה הגאה הבוגרת חיה באזור המרכז, וכך אפילו ראשי ערים שבעבר התבטאו נגד להט"ב, ביניהם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, נדרשו להתאים את ההתנהלות הפוליטית שלהם נוכח הכוח הקהילתי. קרטיס ובן ארי מדגישות שתיהן את החשיבות שביצירת כוח להט"בי שצומח מהשטח כדי להביא לשינוי, "הטיפ הראשון לחברות שלנו בפריפריה הוא להתחבר לעוד אנשים שבוער להם לשנות וליצור בעיר, ליצור קשרים ולא לוותר. זה גם לא מעשים גדולים, עצם זה שאתה להט"ב בפריפריה זה צעד ענקי. לא כולם יכולים להיות אקטיבסטים", אומרת קרטיס.

"צריך אנשים פעילים שאכפת להם, שיודעים להגיד מה על סדר היום ומה הצרכים של הקהילה", מחדדת בן ארי. "אנשים צריכים לדעת לדרוש את הזכויות שלהם, אני לא מצפה מאף אחד שיעשה את זה".

העיר צריכה לדאוג לכולם

בן ארי מציינת שהרשויות המקומיות בפריפריה יכולות לקדם מדיניות שתשאיר את הלהט"בים לחיות בהן. "יש הגירה שלילית של צעירים מטבריה ומהרבה ישובים בפריפריה, ואני בטוחה שרבים מהם הם להט"ב", אומרת בן ארי, "אם העיר מעוניינת שילדים ונוער יגדלו בה בביטחון, זה כולל גם את הלהט"ב. אם העיר רוצה שיהיה טוב לתושבים שלה, היא צריכה לדאוג להם".

חברות 'דונה' ביום אירוע הגאווה והסובלנות בטבריה 2019 (צילום: מיקה גבריאלי)

"אני מצפה לקשרים עם כל מחלקות העירייה, חינוך ורווחה", מדגישה קרטיס. "צריך השתלמויות לאנשי החינוך ולעובדי הרווחה בנושא, צריך כאן את תהיל"ה (ארגון תמיכה להורים של נוער להט"ב), צריך שחוש"ן ושב"ל (ארגוני חינוך והסברה של קהילת הלהט"ב) ייכנסו לבתי הספר. החלום שלי הוא בית גאה בעיר, שישרת את הצפון. ברגע שאנשים צעירים מרגישים שמקבלים אותם, הם יתרמו ויישארו, ובהכי פשוט – למה העיר צריכה לדאוג לקהילה? גם אנחנו משלמים מסים".

בעיריית טבריה בחרו שלא להתייחס לכתבה או למדד שפורסם.