משרד האוצר נמצא בימים האחרונים תחת מתקפה, עכשיו באים? הבעיות שנחשפות עכשיו הן אותן בעיות שהאוצר סובל מהן שנים. פשוט עד למשבר הקורונה, מי שנפגעו מחוסר ההחלטיות, מהריכוזיות ומהחסכנות ומכל שאר המחלות שנחשפות, היו החוליות החלשות ביותר בחברה. הנכים, הפנסיונרים, הנשים שעובדות במקצועות שוחקים, דיירי הדיור הציבורי ועוד. פתאום, מגיע משבר גדול, כולם (כמעט) הופכים לפגיעים ומוחלשים, וערוותו של המשרד שאמור להוביל את הכלכלה הישראלית נחשפת.
הצד השבע של החברה הישראלית, זה שלא נדרש למערכות הרווחה בימים כתיקונם, מופתע וזועם. אך למעשה, אין כאן שום דבר חדש או מפתיע. במשך שנים הנכים מנהלים מאבק להעלאת קצבתם. מה ההבדל בין שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי שנסגר, לאייל כהן שהיה שף וב-2016 נדבק בחיידק טורף ומצא עצמו מרותק לכיסא גלגלים? שניהם קמו בוקר אחד וגילו שאין להם הכנסה, כל אחד מהם פנה אל המדינה לעזרה וגילה שמצפים ממנו להסתדר עם פירורים.
שניהם חוו משבר שלא תלוי בהם וציפו שהמדינה תדאג להם. הנכים פשוט חוו אותו כמה שנים קודם. ולבד, באופן אישי, לא עם עוד מיליון מובטלים. עבור מרביתם של הנכים המשבר הוא פרמננטי, אבל מי שלא דאג לנכים למה שידאג לעצמאים? פתאום האידיאולוגיה תשתנה?
לא מדובר רק בערלות לב של פקידים מנותקים. מדובר במנגנון שפשוט לא עושה את מה שנועד לעשות, אלא עסוק בדברים אחרים. כשמשרד האוצר מרוכז כל השנים בשליטה במשרדים האחרים, במדיניות שלהם, במספר הרצוי של מיטות בבתי החולים, בתועלת הפוחתת של הרמזור, או ביעילות של עובדת סוציאלית, אין פלא שהוא לא יודע להעריך ולנהל משבר כלכלי.
מי שלא יעיל בתקצוב, ובהעברת הכסף בשגרה, לא יידע לעשות את זה בחירום. חוסר היעילות לא נובעת מעצלנות או מחוסר מוטיבציה. זו שיטה. השרים מקבלים החלטות, אבל הפקידים הם שומרי הקופה שלא נותנים לכסף לצאת ב"אופן לא יעיל". נכון יותר, עושים כל לאל ידם בשביל שלא ייצא בכלל.
הדוגמה הטובה ביותר היא חוק חינוך חינם, שנחקק לראשונה ב-1984, ויישומו נדחה במשך שלושים שנה בחוק ההסדרים. מדובר בשגרה שבה הדרג הנבחר מחליט על מדיניות והדרג המקצועי פשוט לא מבצע אותה, כדי לשמור על קופת המדינה.
בימי השיא של תוכנית מחיר למשתכן, דרשו פעילי הדיור הציבורי שבמסגרת המכרזים יוקצו דירות לדיור ציבורי. שר השיכון, גלנט (שבינתיים הפך לשר החינוך) ומנכ"ל המשרד הציעו מתווה להקצאת 5% מהדירות במכרז לדיור הציבורי. המתווה אושר בממשלה. אבל כשיצאו המכרזים, הפלא ופלא הדירות הציבוריות נעלמו מהבניין.
היום מתברר שמתוך התקציבים שהוקצו להתמודד עם משבר הקורונה, רק המענק של 500 שקלים לכל ילד, לקראת חג הפסח, באמת הגיע לאחוזי ביצוע של 100%. למה? הם פשוט שולמו על ידי הביטוח הלאומי באופן אוטומטי לכל ילד שמקבל קצבת ילדים.
יתר התקציבים שאושרו עומדים הרחק מאחור באחוזי הביצוע. הסיוע לעצמאים שתוקצב ב-3.8 מיליארד שקלים עומד על 71% ביצוע, המענה לאוכלוסיות בסיכון שתוקצב ב-2.1 מיליארד שקלים עומד על 33% ביצוע. תוכנית הדיגיטציה שהייתה אמורה לסייע ללמידה מרחוק תוקצבה ב-300 מיליון שקלים והגיעה לאחוז ביצוע של 4% בלבד.
העניין הוא שלא רק שהבעיות בהתנהלות האוצר הן לא חדשות, גם ההבנה שמדובר במערכת שבנויה עקום, כבר ידועה. בעקבות דו״חות של מבקר המדינה, שי באב"ד מנכ״ל משרד האוצר הפורש, מינה ביוני 2017 ועדה שתבחן את סמכויות האוצר. בראש הוועדה עמד מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, יוסי קוצ'יק, ובין חבריה בכירי המשרד לדורותיהם.
הוועדה שמעה מפי הפקידים עצמם את הבעיות שהם מזהים במשרד והגישה את מסקנותיה. הן פשוט לא היו המסקנות שהמזמין ביקש ולכן נגנזו. באב״ד התראיין לאחרונה ואמר שהבעיה היא שלא מצליחים להוציא את הכסף שכבר תוקצב. מפתיע? זו לא טעות, זו מדיניות.
