עד כאן. אחרי 21 שנים כעובדת סוציאלית, החליטה דגנית כספי, 45, נשואה פלוס שלושה ילדים מקיבוץ אילון, שדי לה. לפני ימים אחדים התפטרה מעבודתה בעיריית נהריה. במונולוג אישי, יוצא דופן, היא מספרת מה הוביל אותה להחלטה הקשה.

"אני עושה את המעשה הזה כדוגמה לילדים שלי. שלא יילכו לחלק החברתי-טיפולי של המדינה, כי אף אחד לא יעריך אותם. עבודה סוציאלית זאת עבודה שלא מאפשרת לך כיום להיות עם ערך עצמי".

הבחירה במקצוע
"גדלתי בעטיפה של צמר גפן. למדתי כל החיים בבית ספר במטרה ללכת לטכניון, ומשהו קרה לי בצבא. ביצעתי תפקיד בח"ן וזה התהפך. בדיעבד, טעות ברמות. נכנסתי למקצוע הזה מבחירה. יכולתי ללמוד כל מה שרציתי. בחרתי ללמוד עבודה סוציאלית, ולא היה מי שאמר לי 'תברחי'.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

התחנה הראשונה
"בתחילת הקריירה נכנסתי לתחום עם המון מוטיבציה ורצון. התחלתי לעבוד בקידום נוער בקרית מוצקין. אחר כך התקדמתי לתפקיד משמעותי בשירות המבחן למבוגרים. עבדתי מול גורמי אכיפת החוק, מול בתי המשפט. עבודה מאוד רצינית. דרכך עוברים כל העוברים על החוק, ואת אמורה להמליץ לבית המשפט האם האנשים האלה נועדו לטיפול או שאבדה דרכם. עבודה קשה ואינטנסיבית עם השחור של החברה.

"אחרי שש שנים הרגשתי שזה חודר לי לנשמה. זה מה שקורה לעובדים סוציאליים, כל המקרים והאנשים נכנסים אלינו לנשמה, ואת צריכה לעבד את זה. יש מקומות שיש בהם מקום לעיבוד ולהדרכות ויש מקומות שאין.

התחנה השנייה
"אחר כך עבדתי בארגון אומנה (ארגון שמלווה משפחות אומנה של ילדים). הייתי ראש צוות, ניהלתי עובדים סוציאליים. בגלל העזיבה המטורפת של המקצוע, כל שני וחמישי מתחלפים לך העובדים. היו המשפחות שליוויתי, והעובדים הסוציאלים שניהלתי. ליווי צמוד של כל משפחה שלהם, ולהנחות ולהדריך, להיות זמינה לכולם.

"והמשכורת? תוספת של 200 שקלים. חטפתי עצבים. הבנתי שבמקצוע הזה, או שאת ראש גדול ולא מצפה לתגמול, או שאת ראש קטן. ברגע שלא מתגמלים אותך לפי ההישגים, יש עובדים שיפעלו מתוך מחויבות מוסרית, אבל יש כאלה שיחליטו שהם באים לעבודה וזהו. החלטתי שאני לא מוכנה לנהל במצב כזה.

התחנה השלישית
"פניתי ל'הייטק' של העבודה הסוציאלית – עבודה בחברות סיעוד. עד אז עסקתי בעבריינות נוער. עכשיו קיבלתי רכב צמוד, משכורת יותר טובה, ואם את טובה יש גם בונוסים. חברות סיעוד הן חברות עסקיות.

"הייתי עובדת אזורית, וגם תגברתי בסניפים, הדרכתי עובדים חדשים ועשיתי ביקורי בית. קיבלתי תגמולים על העבודה. אבל אחרי שעבר חוק סיעוד חדש ביטלו בחברה את התפקיד שלי ופיטרו אותי. זה שבר אותי והביא אותי לחוסר אמון במערכת. התלבטתי על המשך דרכי כעובדת סוציאלית.

התחנה הרביעית
"מתוך לחץ החלטתי להגיש קורות חיים. חזרו אלי ממחלקת הרווחה של עיריית נהריה. החלטתי ללכת לראיון והתקבלתי. ראיתי את העבודה הזו כהזדמנות שלא רציתי לפספס. גם תנאי עבודה היו יחסית טובים, מבחינת ימי חופש והבראה.

המשרד
"איתי בחדר, במחלקה, ישבה עובדת סוציאלית נוספת. יש קבלת קהל. נכנס מטופל וצריך להגיד לו שהעובדת השנייה צריכה להישאר בחדר, כי זה גם המשרד שלה והיא עובדת. לפעמים יש שני מטופלים במקביל, או משפחה שנכנסת. מעבר לפגיעה בפרטיות של המטופלים, איך העובדת שלא מקבלת קהל יכולה לעבוד כמו שצריך במצב כזה? זה הזוי. זה לא מכבד אותי כעובדת סוציאלית, וזה אומר שהמטופל לא מכובד.

העומס
"כל מי שזקוק מגיע לעובד סוציאלי, מתדפק על הדלת. אבל עובדת סוציאלית שעובדת עם 300 עד 600 תיקים לא יכולה לראות אותם. דווקא אלה שיכולים לצאת מהמעגל לא מקבלים את תשומת הלב".

השחיקה
"זאת הייתה שנה מטורפת, עם השיטפון (בחורף האחרון בנהריה) ובהמשך כמובן הקורונה. הצוות התגייס, עזר לאנשים, אני כורעת ברך בפניהם. למרות התנאים הגרועים, כולם התגייסו. צוות מדהים, אנשים מדהימים. אבל אני הגעתי לעבודה הזאת מותשת, עייפה, מתוסכלת ואדישה. לא כלפי המטופלים, אלא אדישה לתנאים שלנו.

"הגיעה לי דרגה, למשל, אז כתבתי מכתב וזהו, לא עשיתי מעבר. האוכלוסייה קיבלה שירות נהדר, אבל אני הייתי באדישות. תחושה כזו שאת אישה מוכה, את יודעת שתקבלי את המכות. את יודעת שתגיע אכזבה, שלא תקבלי מה שמגיע לך.

"אני מבינה מאיפה הגיעה ההחלטה שאנחנו עובדים חיוניים (בזמן הקורונה), אבל אנחנו גם בני אדם, הורים, אנחנו דואגים גם לעצמנו. לי היתה בחירה – הקורונה נתנה לי זמן לחשוב באופן רגוע, ולפני כמה ימים הודעתי שאני מתפטרת. הסברתי לעובדים שזה לא קשור למקום העבודה, שאני כבר לא במקום שלהם, שאני לא מסוגלת לתת לאחר, בגלל היחס למקצוע. לא דואגים לנו.

האלימות
"ראיתי איומים, שמעתי צעקות, כל הזמן שומעים על שריפת מבנה, על אלימות פיזית. ואני אומרת לעצמי, 'למה את צריכה את זה בכלל? אני אדם אינטליגנטי, למה אני צריכה את השיט הזה?!'

השכר
"עובד סוציאלי מגיע ל-7,000 עד 9,000 שקל בחודש, אם אתה לא לוקח עוד תפקיד בנוסף ל-100% משרה. אחרי 21 שנות ותק אין כמעט הבדל מעובדת סוציאלית בתחילת דרכה. כשאת מגיעה למקום עבודה אין דיון על השכר. אומרים לך ללכת למחשבון שכר (המבוסס על ותק, דרגה וכו'), ולפי זה את מקבלת. היום הצעירים החכמים לא מוכנים לזה. אני מוכנה לעזור לאנשים, אבל מגיע לי פי שניים ממה שכתוב במחשבון.

"משכורת היא מקור לגאווה, אבל יכולה להיות גם מקור לבושה. חשבת שכר, למשל, יכולה לקחת שני קורסים, ואחרי עבודה של שנה-שנתיים לקבל שכר של 15 אלף שקל בחודש. במקצוע שלנו זה לא יכול לקרות. עובדת סוציאלית עם תורנויות יכולה אולי להגיע ל-13 אלף. הדיסוננס הזה הולך איתי כבר כמה שנים. התייאשתי.

המשבר בתחום
"המצב לפני 20 שנה היה שונה. כשניסיתי להתקבל לעבודה בשירות המבחן היה תור של מועמדים. זה לא מה שקורה היום. אני יודעת שכיום, אם אלך לראיון עבודה, יש לי 99% להתקבל. יש מקומות שמוכנים לקלוט גם סטודנטים שנה ג'.

העתיד
"אני אוהבת את המקצוע, להיות שם בשביל אנשים, לראות התקדמות והתפתחות של מטופלים. אבל עכשיו אני בודקת את האופציות שלי. לקחתי פסק זמן כדי לראות איך אני משפרת את היכולות הכלכליות שלי. במשך השנים עשיתי תעודות, על חשבוני, כדי להעשיר את היכולות שלי בתור עובדת סוציאלית – למדתי הדרכת קבוצות, הדרכה הורית ועוד. עשיתי תואר שני בחינוך במערכות טכנולוגיות ופיתוח הדרכה, לפני כמה שנים פתחתי עסק עצמאי כקואוצ'רית. ידעתי שאסור לי לסמוך על המקצוע, שממנו לא תבוא הישועה.

התקווה
"העבודה שעושים העובדים הסוציאלים היא לא הצלה ספציפית של אדם. זו הצלה של החברה כולה. החברה יכולה לעלות כמה רמות. זה יכול לקרות, והמאבק הזה (שאליו יוצאים עכשיו העובדים הסוציאליים) הוא האפשרות האחרונה שלי, בתקווה שאולי משהו ישתנה".

צעדת המחאה
העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל יוצאים בימים אלה למאבק על תנאי העבודה והמוגנות שלהם, תחת הסיסמה: העו"סיות נחנקות – דורשות הנשמה לשירותים החברתיים עכשיו!

ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, תצא ביום ראשון, 21 ביוני, לצעדה מתל אביב לירושלים, במחאה על קריסת השירותים החברתיים. הצעדה תסתיים ביום חמישי, 25 ביוני, במחאת ענק מול משרד האוצר בירושלים.​