עיסא אבקוש, הרוקח הראשי במרפאת קופת חולים לאומית בערערה-בנגב ובעצמו תושב המקום, משמש גם כמסביר לקהילה. הוא זה שמתקשר למטופלים שמקבלים תוצאה חיובית ומתדרך אותם כיצד לפעול. בעזרת היכרותו עם הקשרים המשפחתיים של תושבי הכפר, הוא מאתר גם את המגעים במעגל הראשון של החולה, מסביר להם על הבידוד הנדרש מהם ומזמין אותם לעבור בדיקות – הכל לפני החקירה האפידמיולוגית הרשמית של לשכת הבריאות המחוזית.

שיעור הנדבקים בקורונה בערערה בנגב, יישוב של 18 אלף תושבים בדואים בין באר שבע לדימונה, הוא הגבוה ביותר בישראל כיום – 608 חולים ל-100 אלף תושבים. המשבר הבריאותי ביישוב חושף כוחות קהילתיים חזקים, שמאפשרים לתושבים להתמודד עם המצב הלא מוכר.

בשבועיים האחרונים אותרו ביישוב 118 חולים. עד אז אותרו ביישוב 23 חולים בלבד לפי נתוני משרד הבריאות, אך תושבי הכפר שרואיינו לכתבה זו אמרו כי "בכלל לא היו" חולי קורונה בערערה עד לפתיחת בתי הספר, ושגל התחלואה מורכב היום בעיקר מהמורים ובני משפחותיהם.

אתמול (רביעי) דווח על החלטה של קבינט הקורונה להטיל סגר על שכונות בתוך ערערה. למרות שההוראה עדיין לא ניתנה באופן רשמי, חנויות רבות ברחובות היישוב כבר נסגרו. ראש המועצה המקומית, נאיף אבו עראר, החליט אתמול (רביעי) לסגור את כל בתי הספר ביישוב, למעט החינוך המיוחד. כלל הגורמים האחראים מסכימים שללא שיתוף פעולה של תושבי היישובים הבדואים, לא יהיה אפשר להשתלט על התחלואה בכפרים.

חולי הקורונה כבר לא מתביישים להיחשף

זמירה חטיבה, מנהלת מרפאת קופת חולים לאומית בערערה-בנגב, מובילה כבר שלושה חודשים על מאמץ הסברה רחב. "חשוב שאנשים לא ירגישו שלהידבק בקורונה זו בושה", היא אומרת. לפי צוות המרפאה, חלק מהחולים המאומתים מבקשים שלא יגלו שנדבקו. אך חטיבה מציינת ש"אין סודות בכפר בכל מקרה". חלק מהתושבים הפנימו את המסר, ולאחרונה מתרבים פוסטים ברשתות החברתיות של תושבי הכפר שמספרים בפומבי כי אובחנו כחולי קורונה, ומפרסמים רשימות של מקומות בהם ביקרו, על מנת להזהיר ולעודד אנשים להיבדק. "המידע הזה רץ כמו אש," אומר מוניר אל עראר, עובד סוציאלי ופעיל חברתי. במסגרת תפקידו כעובד סוציאלי, הוא יצר קשר ביום שלישי עם אנשים שנדרשים לבידוד ביישוב, ומצא כי כולם, ללא יוצא מן הכלל, נשמעו להוראות.

הפרדות בקומות בין חולים לבריאים

בפאתי היישוב הוקם אתמול מתחם דרייב-אין לבדיקת קורונה למבוטחי קופת חולים לאומית. שני תושבים שחיכו לבדיקה, גבר בשנות העשרים לחייו ונער בן 14, מספרים שהוזמנו להיבדק לאחר שבני משפחתם אובחנו כחולים. בעקבות זאת, כלל בני המשפחה נכנסו לבידוד. לדבריהם, בבית המשפחה שש קומות, מספיק מקום כדי ליצור את ההפרדות הנדרשות בין החולים לבין הבריאים.

כמו צוות רפואי של כל מרפאה ביישוב קטן, צוות מתחם הדרייב-אין מזהה את פניהם של כל 70 המטופלים המגיעים למתחם. חברי הצוות מתקשרים מהטלפונים האישיים שלהם לבודדים שהוזמנו ולא הגיעו. "הם כבר שנים מציירים לי עצי משפחה, כדי שאבין את הקשרים בין כולם," אומרת בצחוק ברכה זיכרמן, האחות האחראית במרפאה, המתגוררת בערד.

עושים קניות למבודדים, ללא תמורה

מוניר אל עראר אומר כי המשפחות המורחבות החזקות ביישוב מהוות בסיס חברתי חזק שיכול להציע סיוע כלכלי ולוגיסטי לחולים כדי לקיים תנאי בידוד. הוא מספר על משפחות ביישוב שאימצו ילדים בריאים של קרובי משפחה חולים, ועל משפחות מורחבות הגרות יחד בבתים גדולים שמסדרות את המגורים בתוך הבית מחדש כדי לייצר "קומת חולים", ודואגות לצרכיהם. ביישוב התפתח מנהג – להציע לקרובי משפחה בבידוד לערוך עבורם את הקניות, ולעשות זאת ללא תמורה, כדרך עקיפה לעזור בנטל הכלכלי שכרוך בבידוד או במחלה.

מוניר אל עראר עובד סוציאלי ופעיל חברתי מערערה בנגב. "הסיטואציה הזאת בעיקר מוציאה את הצדדים היפים של הקהילה שלנו" (צילום: אלבום פרטי)

יש גם קשיים אמיתיים בציות להנחיות. למרות המאמצים הקהילתיים, יש ביישוב אנשים שמפרים את תנאי הבידוד, מכיוון שאינם יכולים להרשות לעצמם להפסיד ימי עבודה. קושי נוסף הוא קיום חתונות: לפי מוניר אל עראר, חלק מהחתונות שאמורות להתקיים בקרוב הן מועדים שניים של חתונות שכבר בוטלו בזמן הסגר הכללי. "אנשים מרגישים שהם פשוט לא יכולים לעמוד בהפסד הכלכלי של לבטל שוב", הוא אומר. עם זאת, חלק מהתושבים קוראים בפומבי לחבריהם שלא להשתתף בחתונות עכשיו.

למרות הקשיים, מוניר אל עראר אופטימי. "הסיטואציה הזאת בעיקר מוציאה את הצדדים היפים של הקהילה שלנו",  הוא אומר, "אנשים רוצים לעזור ולקחת אחריות אחד על השני".