לונדון – תמיד היה משהו אשלייתי בהצהרה הסינית-בריטית משנת 1984, שהבטיחה את המשך המערכת הקפיטליסטית של הונג קונג, לצד שימור חירויות בסיסיות, ל-50 השנים שיבואו לאחר חזרתה של העיר לריבונות סינית בשנת 1997. מדיניותו החכמה של דֶנְג שְׂיָאו פִּינְג (מנהיג המדינה בפועל באותם הימים) איפשרה את ההצהרה המשותפת, אותה תימצת במשפט הידוע "מדינה אחת, שתי מערכות". מדיניות זו אפשרה לבריטניה לסגת מעמדה קולוניאלית שהיא לא יכלה עוד להגן עליה.
האשליה טמונה במחשבה כי ניתן לקיים מערכת נפרדת, המבוססת על חירות כלכלית ושלטון החוק, בתוך הדיקטטורה הקומוניסטית, במשך 50 שנה. הגדרתה של ההצהרה המשותפת כהסכם בינלאומי, והגשתו לאו"ם, הייתה אשליה נוספת מכיוון שלא בריטניה, ולא אף מדינה אחרת, מוכנות יהיו לצאת למלחמה כדי להגן על הונג קונג.
האשליה הזו החזיקה בזכות האמונה ששמירת המערכת הקפיטליסטית של הונג קונג היא אינטרס סיני, במיוחד לאור השינויים הקפיטליסטים שדנג ערך בסין. הייתה גם התקווה הקלושה שהקפיטליזם יביא בהדרגה לחיזוק הדמוקרטיה בסין, כך ששתי המערכות הקפיטליסטיות – זו של סין וזו של הונג קונג – יתאחדו בסופו של דבר.
אך הדברים לא פעלו כך. הנס הכלכלי של סין הפך את הונג קונג לפחות חשובה, והדיכוי האלים של מחאת כיכר טיין-אן-מן ב-1989 חיסל את התקווה שהשלטון הקומוניסטי יימוג.
שורשי המשבר
המשבר הנוכחי של הונג קונג נוצר בעקבות יישום חוק היסוד משנת 1990 – חוק שביסס את האוטונומיה של הונג קונג בהתאם להצהרה המשותפת של בריטניה וסין. סעיף 23 של חוק היסוד קובע כי "האזור המנהלי המיוחד של הונג קונג יחוקק חוקים בפני עצמו כדי לאסור כל מעשה של בגידה, פרישה, המרדה או חתרנות נגד הממשלה הסינית". כמו כן, מציין החוק שהמנהל של הונג קונג "יאסור על ארגונים או גופים פוליטיים זרים לנהל פעילויות פוליטיות באזור" וימנע מ"ארגונים או גופים פוליטיים באזור ליצור קשרים עם ארגונים או גופים פוליטיים זרים."
סעיף 23 עוצב בכדי לקבוע את גבולות האוטונומיה של האזור מינהלי המיוחד של הונג קונג, ולהבטיח שסין תשמור על השליטה במדיניות הביטחון, ההגנה והחוץ. ניסיונות בריטיים מלפני 1997, לצמצם את המגבלות שיוטלו על האזור כך שיכללו רק איסור על הפעלת כוח ולא על הבעת עמדות וניהול יחסים פוליטיים, נתקלו בווטו סיני. ניסיונות הממשל בהונג קונג ליישם את סעיף 23 לאחר העברת השליטה לסין נכשלו נוכח גל של מחאות עממיות.
מבחינת הסינים למנהל של הונג קונג לא היו כלים להתמודד עם "חתרנות". אולם רבים מאזרחי הונג קונג ראו בסעיף 23 איום על עתידם.
הסינים פועלים
לסין נוצרה הזדמנות לפעול כשמחאות המוניות פרצו בהונג קונג ביוני אשתקד, לאחר ניסיון כושל של המושלת קארי לאם לחוקק את חוק ההסגרה לסין. למרות שמטרתה העיקרית של סין הייתה להעניש ולהרתיע עבריינים כלכליים בסין עצמה, המפגינים חששו, לא בלי סיבה טובה, שהחוק המוצע יחשוף אותם להגדרות הסיניות של פשיעה כלכלית ולמערכת הצדק הסינית, הרחוקה מלהיות ליברלית.
הצעת החוק בוטלה בסופו של דבר, אך רק לאחר חודשים ארוכים של מהומות המוניות ומרי אזרחי שהקפיאו חלק גדול מהמשק בהונג קונג.
כעת, כשכל העולם מוטרד מהתפרצות מגפת הקורונה, נשיא סין שי ג'יאנפינג הגדיל את ההימור כשקרא ליישום מיידי של חוקי הביטחון. ב-28 במאי, בית הנבחרים הסיני דרש כי סעיף 23, בתוספת אמצעי חקיקה משלימים שיאפשרו לכוחות הביטחון הסיניים לפעול בהונג קונג, ייושמו בתהליך מיוחד תוך הישענות על הנספח השלישי לחוק היסוד הסיני המאפשר למושל של הונג קונג לעקוף את מנגנוני החקיקה והשיפוט המקומיים.
דיקטטורות תמיד חשות פחות לגיטימציה מאשר חברות חופשיות ועל כן הן דורשות רמה גבוהה יותר של 'ביטחון' ממה שנחשב למקובל בחברה דמוקרטית"
מבחינה משפטית, יש בסיס לתביעה הסינית. המנהל המיוחד של הונג-קונג מעולם לא כלל את תחום הביטחון הלאומי, אבל לב הסוגיה הוא שחוק הביטחון הסיני החדש מפר את רוח ההצהרה המשותפת של בריטניה וסין, ואף את הנוסח המילולי שלה, מכיוון שמשמעותו הפוליטית היא ריקון ההגדרה של "שתי המערכות" מתוכנה.
דיקטטורות תמיד חשות פחות לגיטימציה מאשר חברות חופשיות ועל כן הן דורשות רמה גבוהה יותר של 'ביטחון' ממה שנחשב למקובל בחברה דמוקרטית. האמונה שההצהרה המשותפת של 1984 תחסוך להונג קונג את רגע ההתפכחות הזה, נחשפה עתה כאמונת שווא.
המשבר בהונג קונג יגביר את דרישות המערב, ובמיוחד את אלו של ארצות הברית, לסנקציות כלכליות נגד סין, זאת כחלק מהמאמץ הגובר להכיל את העלייה המהירה בכוחה של סין. שינוי חוק הביטחון הסיני יחזק גם את תנועת העצמאות בטייוואן, ואף עשויה לחייב ערבות צבאית של ארה"ב לעצמאות האי, עם השלכות גיאו-פוליטיות שקשה לשער אותן.
אך כל אלה לא צפויים להרתיע את סין, שחיכתה 23 שנה ליישום חוק הביטחון "שלה" בהונג קונג ולא סביר שתחזור בה דווקא כעת. אזרחי הונג קונג נאלצים להתמודד עם רגע ההכרעה שלהם: להוריד את הראש, או להגר.
מוצא אפשרי
בריטניה עשויה להציע לתושבי הונג קונג מוצא. ב-28 במאי אמר שר החוץ הבריטי, דומיניק ראב, כי אם סין לא תסיר את הצעת חוק הביטחון החדש שלה, ממשלת בריטניה תציע לבעלי דרכונים בריטיים בהונג קונג דרך מהירה לאזרחות, בכך שתאפשר להם ללמוד או לעבוד בבריטניה ללא ויזה, במשך 12 חודשים (במקום המצב הקודם שאפשר 6 חודשים בלבד). כ-300,000 מתושבי הונג קונג מחזיקים בדרכון בריטי, וכ-2.9 מיליון נוספים שנולדו לפני 1997 עומדים בתנאים ויכולים להגיש בקשה לקבלת דרכון כזה.
ההבטחה החלקית הזאת למקלט מדיני נשמעת היטב על ידי קבוצה של בעלי מקצוע מהונג קונג, שקידמו את הרעיון של הגירה קולקטיבית ל'ערי צ'רטר' חדשות במדינות חופשיות יותר. זהו חזון מעורר השראה, ובריטניה תהיה המארחת הטבעית של המהגרים, אם כי לא הבלעדית. אך האם סין תאפשר יציאה המונית כזו, והאם מדינות אחרות יסכימו להקמתן של "הונג קונגים" חדשים בגבולותיהן?
לבריטניה יש אחריות מיוחדת בעניין זה. בהונג קונג, הבריטים יצרו תרבות ייחודית של יוזמה וחופש על אדמת סין. כיוון שההיגיון של "מדינה אחת, שתי מערכות" מתפרק, העברת העיר למדינות אחרות עשויה לאפשר את הדרך הטובה ביותר לשמר אותה.
*
רוברט סקידלסקי הוא חבר בבית הלורדים (הבית העליון של הפרלמנט הבריטי) והוא פרופסור אמריטוס לכלכלה פוליטית באוניברסיטת וורוויק.
