ראשת מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון העלתה היום להצבעה במליאת הכנסת הצעת החלטה לפיה הכנסת תכיר ברצח העם הארמני. בהצבעה האם להמשיך את הדיון בוועדת החינוך הצביעו 24 חברי כנסת בעד ולא היו מתנגדים.

את הדיון המיוחד פתח יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין שאמר כי מדובר בנושא שנוי במחלוקת מבחינה פוליטית, אך הדגיש כי אסור להתעלם מרצח העם. "אין זה סוד, שגם אצלנו מקומו של מאורע זה כמעט נפקד, והיה שנוי במחלוקת לפחות לגבי מידת הפומביות שיש לתת לו. יהיו הטעמים לכך אשר יהיו – אני שב ואומר גם השנה וגם מעל הבמה הזו: אסור לנו להתעלם, לגמד או להתכחש לרצח עם נוראי כזה. עלינו לנתק בין אינטרסים עכשוויים, בני הזמן והמקום הזה, לבין העבר הקשה, שפרק אפל זה הוא חלק ממנו. הדבר נכון וראוי בהיותנו חלק ממשפחת העמים, וכמי שערכי מוסר וחמלה כלפי כל בן אנוש הוא ערך עליון עבורנו".

מחוץ לדיון בדבר הכרה ברצח העם הארמני היום בכנסת. צילום: דבר ראשון

מחוץ לדיון בדבר הכרה ברצח העם הארמני היום בכנסת. צילום: דבר ראשון

טל רותם מהוועד למאבק ברצח עם: "מדינת ישראל נלחמת מלחמת חורמה בהכחשת השואה. מאבק זה איננו שלם אם לא מתלווה אליו מאבק חסר פשרות בהכחשה המתמשכת של רציחות העמים באשר הן ורצח העם הארמני בפרט."

יוזמת הדיון, ח"כ זהבה גלאון, התייחסה בנאומה למשמעות הדיון בבקשה להכיר ברצח העם הארמני, זמן קצר לאחר שחתמה ישראל על הסכם פיוס עם טורקיה, אך הדגישה כי הכרה ברצח עם אינה יכולה לשמש כ"צעצוע" דיפלומטי וכי על ישראל להחליט כי היא מוכנה לשלם מחיר פוליטי בעקבות ההכרה ברצח העם. "היה לחץ גם במשרד החוץ, גם מגורמים ממשלתיים, שאמרו – מה פתאום אנחנו מעלים עכשיו את הנושא הזה עם כל הרגישות הדיפלומטית, אבל אני אומרת שלמרות זאת על כנסת ישראל להכיר ברצח העם הארמני. ברבות השנים הנחנו להכרה ברצח עם להפוך לצעצוע שאפשר לנפנף בו כשהיחסים עם טורקיה במשבר ואז לגנוז אותו כדי לרצות את ארדואן. אנחנו התחלנו לצעוד במשעול המסוכן ביותר של הפוליטיקה שבו הכל מועמד למכירה. לפעמים יש מחיר לעשיית הדבר הנכון, ולפעמים הבחירה הנכונה אינה הבחירה הקלה. אנחנו נבחנים בנקודות הללו. אנו נבחנים כשאנו נדרשים לשלם מחיר."

נציג הממשלה צחי הנגבי אמר, "מדינת ישראל מבינה את עוצמת הרגשות והסבל הבלתי נסבל שעבר על העם הארמני. במהלך השנים נוצרה סיטואציה פוליטית בעייתית ביחס לאירוע ההיסטרי שקרה באותה עת. חייב להתקיים דיון פתוח מבוסס עדויות ונתונים שאינם מונעים על ידי אינטרסים. בניגוד לעבר בהם הכנסת ראתה בדיון סוף פסוק מן הראוי להמשיך את הדיון הזה בועדת החינוך ומקווה שהכנסת תתאחד סביב ההצעה הזאת."

ח"כ דב חנין הסביר בדבריו את הרקע ההיסטורי לביצוע רצח העם הארמני, "יש לראות את הקשר בין מצב מלחמה, איום חיצוני שאליו מתווספת הרגשה, שהשלטון מקדם ומתדלק באופן מניפוליטיבי, שלאוייב החיצוני יש בעלי ברית מבית, והדינמיקה שמתגלגלת מכאן לרדיפות ולרצח". על כך אמר כי "זהו הקדימון המזעזע למעשי טבח ורצח עם", והוסיף כי למדינת ישראל ישנה חובה היסטורית ואקטואלית לזכור את רצח העם הארמני, "מה שהחל עם רצח הארמנים התגלגל בהמשך לשואה האיומה של העם היהודי ובסוף המאה ה-20 עוד מעשי רצח עם במקומות אחרים. אף עם איננו חסין. זה יכול לקרות לכולנו, אם לא נדע להפיק את הלקחים ולהתמודד עם הסכנות."

עצרת המחאה מחוץ לכנסת. צילום: אוריאל לוי

עצרת המחאה מחוץ לכנסת. צילום: אוריאל לוי

לאחר הדיון חברי ועד הפעולה הארמני ופעילים נוספים למען ההכרה ברצח העם הארמני היו נסערים מאוד ומאוכזבים מכך ששוב הפנו חברי הכנסת את הדיון לוועדת החינוך כפי שכבר קרה בשנים קודמות. ג'ורג'ט אווקיאן מוועד הפעולה הארמני אמרה כי "זאת הייתה בושה, בושה, בושה. לא ציפינו שיכירו, אבל לא ככה. הם העדיפו את העניינים החומריים על המוסר ועל האנושות ועל ההיסטוריה. איפה המוסר היהודי? למה הם מפחדים מטורקיה? טורקיה ביצעה בנו רצח עם לפני 100 שנה, אם מישהו היה אומר שלא היתה שואה, איך ישראל הייתה מגיבה? בתור ועד הפעולה שלחנו מכתבים לח"כים ולראש הממשלה שגרמניה הכירה, ולה יש יחסים יותר הדוקים עם טורקיה. אני הייתי מתביישת במקומם, ככה לא מנהלים מדינה, ככה לא מנהלים יחסי ציבור. מה פתאום שולחים לוועדת החינוך, כבר היינו פעמיים בוועדת החינוך והמסקנות שלה היו להכיר וללמד את הסיפור שלנו בבית הספר".

לפני הדיון התקיימה עצרת מחאה מחוץ לכנסת בה השתתפו פעילי המאבק להכרה ברצח העם הארמני, בהובלת השר וחבר הכנסת לשעבר יאיר צבן, פרופ' יאיר אורון, חוקר רצח העם הארמני, הוועד למאבק ברצח עם, ההיסטוריונית ג'ורג'ט אווקיאן, ח"כ מייקל אורן (כולנו) ותנועת הנוער העובד והלומד.

הפגנה מחוץ לדיון על הכרה ברצח העם הארמני בכנסת. צילום: אוריאל לוי

הפגנה מחוץ לדיון על הכרה ברצח העם הארמני בכנסת. צילום: אוריאל לוי

צבן קרא לראש הממשלה לאפשר הצבעה חופשית בכנסת על הכרה ברצח העם, "30 פרלמנטים הכירו ברצח העם הארמני – ואיפה הפרלמנט שלנו? גם הבונדסטאג הגרמני הצטרף לאחרונה למכירים; הפרלמנט הצרפתי דן עכשיו בחוק נגד מכחישי הג'נוסייד הארמני – והיכן הכנסת של העם שידע שואה והכחשת שואה? ב-8 בנובמבר 1989, בתשובה לשאילתא שלי בכנסת, אמר נתניהו, בהתייחסו לג'נוסייד הארמני: 'יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה. שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת'. אני קורא לבנימין נתניהו להסיר את הווטו שלו ולאפשר הצבעה חופשית בכנסת. יש בה רוב ברור להכרה ברצח-העם הארמני."

טל רותם, מהוועד למאבק ברצח עם קראה למדינת ישראל להכיר ברצח העם הארמני כחלק ממלחמתה בהכחשת השואה. "עד היום, בשם אינטרסים פוליטיים, נמשכת בעולם הכחשת רצח העם הארמני, למעלה ממאה שנים לאחר שהתרחש. השתיקה לנוכח השקר מתירה את רצח העם המתחולל בדרפור שבמערב סודאן מזה כ-13 שנים, לנגד עיני העולם כולו. ניסיון ההשמדה של בני הדת היזידית בעיראק ובסוריה בידי מרצחי דאעש, מתאפשר בזכות שתיקת העולם. מדינת ישראל נלחמת מלחמת חורמה בהכחשת השואה. מאבק זה איננו שלם אם לא מתלווה אליו מאבק חסר פשרות בהכחשה המתמשכת של רציחות העמים באשר הן ורצח העם הארמני בפרט."

ח"כ זהבה גלאון: "ברבות השנים הנחנו להכרה ברצח עם להפוך לצעצוע שאפשר לנפנף בו כשהיחסים עם טורקיה במשבר ואז לגנוז אותו כדי לרצות את ארדואן. אנחנו התחלנו לצעוד במשעול המסוכן ביותר של הפוליטיקה שבו הכל מועמד למכירה. לפעמים יש מחיר לעשיית הדבר הנכון, ולפעמים הבחירה הנכונה אינה הבחירה הקלה."

ג'ורג'ט אווקיאן, אמרה בהפגנה: "'מי זוכר היום את הארמנים?' במילים אלה התבטא היטלר ב-2 לנובמבר 1939 כשהתכוון להשמיד את היהודים. אבל הבונדסטאג הגרמני הכיר ברצח העם הארמני ב-2 ביוני 2016 וביקש סליחה. מתי ישראל תכיר ברצח העם הארמני? האם לא הגיע הזמן לעשות כן? איפה המצפון האנושי והמוסרי, למה בורחים מהאמת ההיסטורית, ואיפה זכויות האדם? אנו דורשים מכנסת ישראל שתאמץ את מסקנת ועדת החינוך, התרבות והספורט, וקוראים לכנסת שתצביע בעד ההכרה. עם שעבר שואה אסור לו להכחיש ולהתחמק מרצח עם של אחרים ובכך לעזור לרודנים להמשיך במעשיהם האיומים."

פרופ' יאיר אורון חוקר רצח עם אמר כי באי הכרתה של ישראל ברצח העם הארמני היא מחללת את זכר קורבנות רציחות העמים כולן, ובהן גם את זכר השואה. "ראוי לזכור: הכחשה של ג׳נוסייד עלולה להכשיר את הקרקע לג׳נוסייד עתידי. ואני מבקש לומר, כשישראל מסרבת להכיר בג׳נוסייד הארמני היא מחללת את זכר קורבנות הג׳נוסייד הארמני, אבל לדעתי היא מחללת גם את זכר קורבנות השואה ואת זכרה של השואה שלנו."