מרבית חייו היה חיים זיו (71) צלם עיתונות ועורך צילומים, אך מאז שפרש התעופף למקום אחר. "בעבודה שלי כצלם בידיעות אחרונות צילמתי טרגיות קשות, ראיתי המון פיגועים", הוא מספר על שינוי הכיוון, "עד היום, כשאני שומע דריכה על זכוכית, עוברת בי צמרמורת, אני לא יכול לשכוח את ההרגשה הזאת של זכוכית שבורה בזירת פיגוע. ב-2003 פרשתי מצילום עיתונות לחלוטין, גם בגלל הדברים שראיתי, וגם כי חזיתי את מה שהדיגיטל הולך לעשות, והחלטתי לחפש לעצמי כיוון אחר בצילום".

חיים זיו, צולם בקוטב הצפוני. "החלטתי לחפש לעצמי כיוון אחר בצילום" (צילום: אלבום פרטי)

למה דווקא ציפורים?
"כי החלטתי שאני הולך לצלם רק טבע. לא רוצה לראות אנשים. לא בגלל שהפכתי למיזנטרופ. יש אנשים שעושים מדיטציות, יש אנשים שמחפשים משמעות, אני, ברגע שאני יוצא מסשן של צילום ציפורים, אין אדם בעולם שיכול להרגיז אותי. הכל עובר מסביבי חלק. איזושהי שלווה אמתית נופלת עליי".

מה הדבר שאתה הכי נהנה ממנו בצילום?
"כשאת רואה אינטרקציות בטבע, בין ציפורים או בין חיות אחרות, את מיד עושה האנשה. אני מרגיש שמחה כשאני רואה את הדבר הזה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

תן דוגמה.
"השרקרק למשל, מבקר אצלנו בארץ בסביבות חודש אפריל. הוא מקנן כאן וממשיך הלאה. הם מפתחים זוגיות ומזדווגים רק כשהזכר מאכיל את הנקבה. ברגע שהיא מתרצה מכמות האוכל וברגע שהיא טיפה מכופפת את הגוף קדימה, השרקרק הזכר מבין שהוא קיבל רשות להזדווג איתה.

שרקרקים. זכר מאכיל נקבה לפני הזדווגות, צולם בישראל (צילום: חיים זיו)

"גם אנחנו, בחיים שלנו, מחזרים, יש חיבור והזדווגות. כשאני רואה את זה בטבע כתהליך, ההאנשה הזאת מאד טבעית מבחינתי. אגב, בחיי המין של הציפורים יש דברים מדהימים. לזכר אין פין והמגע ביניהם נוצר בין שני נקבים שנקרים ביב.

בז ערב, צולם בהונגירה. "בחיי המין של הציפורים יש דברים מדהימים" (צילום: חיים זיו)

"הזכר, כשהוא רוכן על הנקבה, היא פותחת את הכנפיים ומזיזה את הזנב הצידה. כשהוא נצמד אליה היא סוגרת אותו עם הכנפיים ומצמידה אותו אליה. הוא מזריק את הזרע לתוך הנקב שלה והוא משתחרר והולך. היא יכולה להזדווג עם שני זכרים ולבחור עם איזה זרע להפרות את הביצה. כשאת הזרע השני היא פשוט פולטת החוצה. היא יכולה בעצם לבחור עם איזה זכר להמשיך את הדור".

ומה עוד?
"יש זנים של ציפורים שמפתחים זוגיות לאורך זמן, אבל שיהיה ברור: יש שם בגידות ויש לסביות והומוסקסואליות ויש שם התחזות. יש שם הכל. כל מה שקורה אצלנו בני האדם קורה גם אצל הציפורים, מלבד דבר אחד: אין שם מזוכיזם. יש שם הישרדות. ההישרדות נוצרת לא בין אותו מין אלא בין מינים שונים. את יכולה לראות שחף שגונב ביצה מקן אחר על מנת לאכול אותה כדי לשרוד. זה לא רצח כמו שיכול לקרות אצלנו".

זרזיר מאכיל גוזל, צולם בהונגריה (צילום: חיים זיו)

צילמת פעם "רצח"?
"נסעתי לאפריקה שש פעמים. חמש פעמים הייתי שם ולא הצלחתי לצלם את מה שרציתי – 'קיל' בשפת הריינג'רים – כשחבורה של אריות צדה אוכל-עשב. בפעם השישית הצלחתי. הגעתי למרחק של 30 מטר משתי צ'יטות על גנו. זה היה מרתק, אי אפשר להסביר את זה.

צ׳יטות צדות גנו, צולם באפריקה. "אני לא נהנה מההרג הזה, אני פשוט מסביר לעצמי שזאת הישרדות" (צילום: חיים זיו)

"אני לא נהנה מההרג הזה, אני פשוט מסביר לעצמי שזאת גם הישרדות. אנשים רואים את זה כזוועה, אבל צריך להבין שזו לא זוועה. אנחנו – בני האדם, אנחנו הזוועה. זה לא רצח. אנחנו אלה שרוצחים".

איך אתה מצליח לתפוס צילומים כאלה?
"כשאני נוסע לחו"ל, לנקודה מסויימת, יש לי קשר עם אנשים באותה נקודה. אני יודע מראש איזה סוג של ציפור אני רוצה לצלם שם, וכך אני יודע מראש איזה חומר אני צריך לקרוא כדי להבין את ההתנהגות. חשוב לקרוא על הציפור שאת רוצה לצלם. ברגע שאני יודע איזה סוג של התנהגות יש בשטח, אני יודע למה לצפות.

שלדג לבן חזה מאכיל נקבה לפני הזדווגות (צילום: חיים זיו)

שלדג לבן חזה, צולם בישראל. "הצילומים הכי יפים יוצאים מתוך מסתור" (צילום: חיים זיו)

"הדבר החשוב ביותר הוא להתמקם נכון. כשאני אומר 'להתמקם נכון', הכוונה היא בדרך כלל בתוך מסתור. שמתי לב במשך השנים שהצילומים הכי יפים יוצאים מתוך מסתור. כשאת מזמנת את הציפור אליך. אתה חייב לעזור לטבע לעזור לך. ברגע שהציפור מורעבת והיא מגיעה לנקודה שיש בה מזון – תתמקם שם עם המסתור שלך. ברגע שהציפור צמאה, תתמקם היכן שיש שלולית מים.

"בתצפית שלך אתה יכול לראות בדיוק על איזה ענף הן עומדות, לאן הן הולכות לשתות, מה הן אוכלות, והדבר הזה מוליך אותך לנקודה שבה צריך להקים אוהל מסתור".

איפה אתה אוהב לצלם?
"בחו"ל. יש ציפור שנקראת תוכי-ים שהרבה שנים היתה לי שאיפה לצלם. זו ציפור יפיפיה. נסעתי עד לאלסקה כי היא נמצאת בחלק הארקטי של כדור הארץ. הייתי בקוטב הצפוני, גם שם צילמתי כאלה. אבל המקום הכי מוצלח שצילמתי בו פופינים, כך הם נקראים באנגלית, זה מקום שנקרא איי פארן, בין סקוטלנד לאנגליה. נסעתי לשם פעמיים. מקום נפלא. נסעתי עד לקמצ'טקה כדי לצלם דובים שמגיעים לשפך נהר כדי לאכול סלמונים".

תוכי ים (Atlantic Puffin), צולם בסקוטלנד (צילום: חיים זיו)

מהי הציפור הישראלית החביבה עליך?
"כולן חביבות עליי. אני ממש אוהב את כולן. אני יותר מתחבר להתנהגות מאשר לתצורה של הציפור. בטבע, ברוב המקרים, הזכר הוא הרבה יותר יפיוף מהנקבה. בניגוד לבני האדם. כאן דווקא אין האנשה.

"הצופית למשל, הזכר הוא יפיפה, כשהוא עומד הוא נראה שחור, אבל באור מסוים אפשר לראות את הגוונים היפים של הסגול והכחול. הנקבה היא אפורה לחלוטין. אין בה שום צבע. זו ציפור שנחשבת יציבה בארץ.

צופית ממין זכר, צולם בישראל. נבחרה ברוב קולות לציפור הלאומית אך הודחה לבסוף על ידי הדוכיפת" (צילום: חיים זיו)

דוכיפת מאכילה גוזל. צולם בהונגריה (צילום: חיים זיו)

"כשהיה המשאל עם וניסו לבחור את הציפור הלאומית – הצופית נבחרה ברוב קולות. במקום השני נבחרה הדוכיפת. למה הצופית מיד נפלה והדוכיפת עלתה לראש? כי לצופית קוראים באנגלית 'פלסטיניין בירד'. אז הצופית לא נבחרה בגלל הסיבה הזאת, אבל לטעמי היא היתה צריכה להיות הציפור הלאומית של ישראל".

שלדג גמדי לאחר צלילה במים, צולם באנגליה (צילום: חיים זיו)

דאה שחורת כתף עם נברן, צולם בישראל (צילום: חיים זיו)