כנס משותף למען הרפורמה בסיעוד של השדולה לשוויון בבריאות ושדולת הבריאות הציבורית התקיים היום בכנסת. הכנס הוא חלק מהניסיונות של ארגונים שונים וחברי כנסת למצוא פתרון לבעיה הכללית של הביטוחים הסיעודיים.
ב-2013 החליט הממונה על הביטוחים במשרד האוצר עודד שריג על ביטול הביטוחים הקבוצתיים, בהם היו מבוטחים מאות אלפי בני אדם. בפועל רק ב-2015 ביטל משרד האוצר באופן סופי את הביטוחים הקבוצתיים. בעקבות הרפורמה, האופציות היחידות דרכן ניתן כיום להיות מבוטח סיעודי הן קופות החולים או ביטוחים פרטיים. מצב זה יצר בעיה קשה בקרב אנשים מבוגרים שהיו מבוטחים בביטוח קבוצתי וצריכים להיות מבוטחים מחדש, וזאת מכיוון שהביטוח שלהם יקר בהרבה משל שאר האוכלוסייה.
שר הבריאות יעקב ליצמן אמר בכנס כי "יש לשים קץ למצב הקשה והסבוך בו נמצא מערך שירותי הסיעוד בישראל, שמקשה על אלו שנזקקים לשירותי סיעוד ובני משפחותיהם. המצב בו המדינה לוקחת כסף מבני משפחה כדי לממן סיעוד של יקירם, הוא שוד. זה עוול שיש לתקנו. נאבקתי להכליל את רפורמת ביטוח הסיעוד הציבורי להסכם הקואליציוני ואני מתכוון להיאבק למימושה. הרפורמה נועדה להרחיב את הזכאות לטיפול סיעודי רפואי לקשישים בכל שכבות האוכלוסייה, לצמצם את הבירוקרטיה הקיימת בטיפול בקשיש ולשפר את איכות הטיפול הרפואי-סיעודי. לא אהסס להביא למשבר קואליציוני אם זה לא יבוצע. הרפורמה בביטוח הסיעוד הציבורי תביא לצדק חברתי לאזרחי ישראל, ותוביל לביטוח סיעוד ציבורי משופר לכלל האוכלוסייה".
בהמשך התייחס השר ליצמן לאמירות כנגד ההצעה לעלות את מס הבריאות בכחצי אחוז לצורך השלמת מימון הרפורמה, ואמר כי מדובר בהורדת מיסים ולא להיפך. לדבריו, כשני שליש מהאוכלוסייה משלמים היום מכיסם הפרטי מאות ואף אלפי שקלים לחודש לחברות ביטוח ציבוריות. "הרפורמה תצמצם את התלות בביטוח המסחרי ותקטין את ההוצאה של משק הבית בתחום זה".
סמנכ"ל משרד הבריאות ניר קידר הציג בכנס את הנתונים ביחס למצב הקשישים הסיעודיים ואת מטרות התכנית. על פי משרד הבריאות יש בישראל כ-200 אלף קשישים סיעודיים, ובשנים הקרובות מספר בני ה-75+ יעלה בכל שנה ב-20 – 30 אלף. 160 אלף מקבלים גמלת סיעוד, מתוכם מחצית ברמת הזכאות הנמוכה. ממוצע ההשתתפות העצמית בטיפול הסיעודי הוא כ-3,000 שקלים בחודש. ישראל נמצאת במקום הכי גבוה ב OECD מבחינת מטופלים סיעודיים בבית. על פי הנתונים, כמעט חצי מההוצאה על ביטוח סיעודי הוא פרטי: מתוך 12.9 מילארד שקלים המושקעים מידי שנה בביטוח סיעודי, כ-56% הם הוצאה ציבורית (7.1 מיליארד שקלים) ו-44% פרטי (5.7 מיליארד שקלים).
בנוסף התייחס קידר להשפעה של מצבים סיעודיים של בני משפחה על בני משפחה אחרים, והסביר כי בני המשפחה סובלים מ"חוסר רצף טיפולי הפוגע באיכות הטיפול, חוסר התמצאות במבוך שבין כל הרשויות המטפלות, נטל כלכלי ורגשי כבד על המשפחה, הוצאת אלפי שקלים לחודש להשלמות מימון, הוצאת מאות שקלים בחודש על ביטוחים מסחריים וחוסר וודאות לגבי העתיד."
מנכ"ל הביטוח הלאומי שלמה מור יוסף, אמר כי "אנחנו כבר שנים אומרים קודם כל להוסיף דרגות סיעוד, לא לעצור ב-18 או 20 שעות. צריך את מבחני ההכנסה, אם לא לבטל, להרחיק מאוד מהזכאות. גמלת סיעוד היא לא גמלה לעניים. היא גמלה ביטוחית. מה שאנחנו רוצים לקדם עם שר הרווחה היא לבטל את מבחני התלות מגיל מסוים. בינתיים אנחנו מחויבים גם בגיל 100 לעשות מבחנים".
גיל גן מור מהאגודה לזכויות האזרח הסביר כי "יש היום חלון הזדמנויות לתקן עוול היסטורי. כשעבר חוק בריאות חובה נשארו בחוץ שלושה דברים: שיניים, בריאות הנפש וסיעוד. צריך להכניס את זה כבר בתקציב הקרוב. מי שאחראי כיום על אדם במצב סיעודי זה ביטוח מסחרי. הסוגיה הזו צריכה להעסיק את כולם כי זה לא רק סוגיה של האדם הסיעודי אלא של כל המשפחה. אין משפחה שלא יהיה בה לפחות בן משפחה אחד סיעודי. אנחנו מקבלים המון דיווחים על משפחות שפשוט קורסות ונאלצות להתמודד לבד עם המצב. עוד נקודה, ההיבט המגדרי: 70% מהקשישים הסיעודיים הן נשים וגם רוב מי שנושא את הנטל הזה בתוך המשפחות זה נשים וגם מי שעובד בסיעוד הן לרוב נשים ולכן צריך לבחור את הנושא הזה גם בהיבט המגדרי. "
סיפורן של המשפחות התומכות באדם סיעודי קיבל גם פנים אנושיות בכנס דרך סיפורה של אסתר, שסיפרה על חייה עם שני הורים במצב סיעודי. "התבקשתי לבוא ולספר על הסיפור אישי שלי" אמרה אסתר. "אני חיה בבית עם שני הורים סיעודיים אבא שלי סיעודי כבר קרוב ל-10 שנים אמא שלי התעוורה לפני שנתיים. שניהם רוצים להמשיך לגור בבית איפה שהם גידלו את ילדיהם. אחת הבעיות המרכזיות היא הבירוקרטיה. שעתיים או שלוש ביום אני מתעסקת בבירוקרטיה של מוסדות המדינה. מצבים אבסורדיים, זה לא הגיוני להתנהל בצורה כזאת. ביחס לשעות סיעוד האם זה נשמע למישהו הגיוני שאני צריכה להחליף לאבא שלי חיתול? האם אני צריכה לנסוע מירושלים לרמלה לקלח את אמא שלי? כמות השעות היא נמוכה באופן יוצא דופן. דבר נוסף זה הלחץ הנפשי של בני המשפחה. אנחנו כל הזמן במלחמה, מאוד מתוחים ודרוכים ומחכים לראות מאיפה תגיע הפגיעה הבאה. זה מגיעה לנקודה שאין לנו פתרונות. ההורים שלי הם אהובים, הם לא בעיה, אנחנו רוצים לטפל בהם. הם באחריותנו וזה מובן לנו אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, אם זה בבירוקרטיה או חוסר שעות סיעוד. בצער רב אני חייבת לומר שהגעתי לשתי מסקנות: אחת, שאני לא רוצה להזדקן והשניה שאני מרגישה בדידות איומה מהטיפול בהורי."
ח"כ דב חנין, יו"ר עמית בשדולת הבריאות הציבורית אמר כי "המערכת הזאת כבר לא עובדת. חלקנו משלמים הרבה וגם מי שמשלם מקבל מעט. ורבים מדי נשארים מאחור. הם צריכים לעמוד במבחנים משפילים כדי לקבל משהו, לא זוכים לטיפול ראוי כי למשפחתם אין כסף. זה לא יכול להימשך. הפתרון הוא פשוט: המדינה חייבת לקחת אחריות. זה נכון יותר, צודק יותר ובסופו של דבר עולה פחות. על המדינה להכניס את כל נושא הטיפול הסיעודי לסל הבריאות. הם יוכלו לבחור להישאר בבית או בקהילה, לקבל סל מתאים וגם אישפוז סיעודי אם יבחרו וזה גם יהיה כלול בסל הבריאות".
