פרינסטון – הרבה לפני התפרצות נגיף הקורונה, מגפה אחרת כבר השתוללה ברחבי ארצות הברית, ובשנת 2018 הרגה יותר אמריקאים מכפי שנגיף קורונה הרג עד עתה. מאז אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, חלה עלייה מהירה במספר מקרי המוות שאותם אנו מכנים "מוות מתוך ייאוש" – התאבדויות, מוות ממחלות כבד שנגרמות עקב שתיית אלכוהול, ומוות ממנת יתר של סמים. המספרים עלו מכ-65,000 מקרים בשנה ב-1995 ל-158,000 ב-2018.

הגידול במקרי המוות הנגרמים כתוצאה מ"המגפה האחרת" הזו מתרחש באופן כמעט בלעדי אצל אמריקאים שאינם בוגרי ארבע שנות לימוד בקולג'. אף על פי ששיעורי התמותה הכלליים קטנו כשמדובר בבוגרי קולג', הם גדלו בקרב אמריקאים בעלי השכלה נמוכה מכך. "תוחלת החיים בעת הלידה" של כל האמריקאים התקצרה בין השנים 2014 ו-2017. זו הייתה הירידה הראשונה של תוחלת החיים בשלוש שנים שלמות מאז מגפת השפעת הספרדית בשנים 1918-19, וכעת, כששתי מגפות משתוללות בו זמנית, תוחלת החיים צפויה לצנוח שוב.

השכר הריאלי של גברים שאינם בוגרי קולג' בארצות הברית צונח מזה 50 שנה

מאחורי נתוני התמותה האלה מסתתרים נתונים כלכליים שגם הם לא מעודדים. כפי שאנו מתארים בספר שלנו, השכר הריאלי (המותאם לאינפלציה) של גברים שאינם בוגרי קולג' בארצות הברית צונח מזה 50 שנה. בה בעת, הפער בין ההכנסות של אמריקאים בוגרי קולג' לעומת אמריקאים ללא תואר אקדמי מגיע לכדי 80%. מכיוון שלאמריקאים בעלי השכלה נמוכה קשה יותר ויותר למצוא עבודה, מספר הגברים בשיא חייהם שהם חלק מכוח העבודה נמצא במגמת ירידה כבר עשרות שנים, ושיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה יורד מאז שנת 2000.

אמריקאים משכילים צוברים יתרון על הרוב המשכיל פחות, לא רק במבחני הכנסה. גם מדדים בריאותיים שליליים – כאב, בדידות ונכות – נעשו נפוצים יותר בקרב מי שאין להם תואר אקדמי.

"ניצחון המוות". שמן על לוח. (איור: פיטר ברויגל האב)

כזה היה המצב בארה"ב ערב מגפת הקורונה. כעת, הנגיף חושף באופן חדש את חוסר השוויון הקיים.

מגפה ושוויון

יש הטוענים שמגפות היסטוריות יצרו דווקא יותר שוויון. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא מגפת "המוות השחור", שהרגה כל כך הרבה אנשים באירופה של המאה ה-14 עד שנוצר מחסור בכוח עבודה, ששיפר את עמדת המיקוח של העובדים. מאוחר יותר, במאה ה-19, מגפות הכולרה הובילו להגיית התיאוריה שחיידקים הם מחוללי מחלות והכינו את הקרקע לעלייה באורך החיים בעידן המודרני, בתחילה במדינות העשירות ולאחר מכן, אחרי מלחמת העולם השנייה, בשאר מדינות העולם. המגמה של התרחבות הפערים בתוחלת החיים ברחבי העולם פינתה מקומה למגמה של צמצום הפער.

עם זאת, ארה"ב חווה התרחבות פנימית של הפערים בתוחלת החיים כבר שני דורות. נגיף הקורונה מאיים להעמיק את אי-השוויון העצום ממילא בתחומי הבריאות וההכנסה. השפעות הנגיף נחלקות לשכבות לפי רמת ההשכלה, מכיוון שלבעלי השכלה גבוהה יותר יש יותר סיכוי להיות מסוגלים להמשיך לעבוד ולהשתכר מהבית. כל עוד הם לא נמנים עם העובדים בעלי ההשכלה הגבוהה בתחומי הבריאות ובמגזרים אחרים הפועלים בקו החזית, הם יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולתת לבורסה להזניק את שווי קרנות הפנסיה שלהם לגבהים חדשים.

טקס סיום קולג' באוניברסיטת גורג' וושינגטון, בוושינגטון די. סי. מאי 2017. (צילום: Rob Crandall / Shutterstock.com)

מנגד, נסתכל על שני השלישים מהעובדים שאינם בוגרי ארבע שנות לימוד בקולג'. אם הם עובדים לא חיוניים הם מסתכנים באיבוד הפרנסה שלהם, ואם הם כן חיוניים הם מסתכנים בהידבקות. בעוד רוב בוגרי הקולג'ים הצליחו עד כה לשמור הן על בריאותם והן על כספם, העובדים בעלי ההשכלה הנמוכה יותר חייבים לסכן אחד מן השניים.

עלויות הטיפול הגבוהות במערכת הבריאות של ארצות הברית ימשיכו להקשות על ההתמודדות עם המגפה

לכן, הפערים בהכנסה ובאריכות החיים שנחשפו בעקבות מגמת מקרי ה"מוות מתוך ייאוש", מתרחבים כעת אף יותר. עם זאת, בעוד הלבנים הפחות משכילים הם אלו שספגו את עיקר פגיעתה של המגפה הראשונה, נגיף קורונה הרג את האפרו-אמריקאים וההיספנים בכמויות אדירות. כתוצאה מכך, מגמת צמצום הפער בין תוחלת החיים של לבנים ושחורים בארצות הברית, נעצרה.

יש סיבות רבות להבדלים אלו בין הגזעים; לרבות הפרדה באזורי המגורים, תנאי מחיה צפופים ודפוסי יוממות. אף על פי שהגורמים האלה היו בעלי חשיבות מיוחדת בעיר ניו יורק, במקומות אחרים הם שיחקו תפקיד שולי יותר. בניו ג'רזי, למשל, שיעורי התמותה מנגיף הקורונה הם לא גבוהים באופן מיוחד בקרב האפרו-אמריקאים או ההיספנים.

עלויות הטיפול הגבוהות במערכת הבריאות של ארצות הברית ימשיכו להקשות על ההתמודדות עם המגפה. רבים מבין עשרות מיליוני האמריקאים שאיבדו באביב האחרון את עבודתם איבדו גם את ביטוח הבריאות שסיפק להם המעסיק שלהם, ורבים מהם לא יוכלו להשיג כיסוי ביטוחי חליפי.

אף על פי שהמערכת לא סירבה לטפל באיש מן הנבדקים שהתגלו אצלו תסמיני נגיף הקורונה, ייתכן שחלק מהאנשים שאין להם ביטוח כלל לא פנו לקבלת טיפול. נכון לעת כתיבת מאמר זה, המחיר בנפש שגבה הנגיף בארה"ב הוא לפחות 113 אלף מתים, ויותר מ-200 אלף מאושפזים – מצב שיצר הוצאות רפואיות שרבים, גם מאלו שיש להם ביטוח, לא יוכלו לשלמן, מה שיוביל לפגיעה אנושה באשראי של אנשים אלו לכל חייהם. הממשל הפדרלי העניק לחברות התרופות מיליארדי דולרים מכספי ציבור כדי שתפתחנה חיסון, והודות למאמציהם של שתדלנים, לא העמיד תנאים לתמחור ולא הטיל תביעות ציבוריות על פטנטים.

אישה נוסעת באוטובוס בניו יורק בזמן מגפת הקורונה. 24 במרץ (צילום: Kevin Benckendorf / Shutterstock.com)

מה יעלה מן העפר?

נוסף על כך, המגפה מעודדת "התגבשות" נוספת של התעשייה בכיוון מסוים, בכך שהיא מעניקה יתרון לחברות ענק בתחום המסחר האלקטרוני, שהן דומיננטיות כבר עתה על פני חברות בעלות נוכחות פיזית שנאבקות על קיומן. הנתח של שוק העבודה מתוך התמ"ג – שבמשך זמן רב ראו אותו כקבוע ובלתי ניתן לשינוי – קטן בשנים האחרונות, ויתכן שכוח השוק, הן של שוק המוצרים והן של שוק העבודה, הוא אחת הסיבות לכך. אם שיעור האבטלה יישאר גבוה בשנים הבאות, יחסי הכוח בין העבודה וההון יטו אפילו יותר לכיוון ההון, ייצרו את המצב ההפוך לזה שנוצר בעקבות מגפת "המוות השחור", ויצדיקו את האופטימיות של הבורסה אל מול האסון.

אמריקה שאחרי עידן הקורונה תהיה אותה אמריקה, רק עם יותר אי-שוויון

ובכל זאת, אין אנו סבורים שהכלכלה בעידן שאחרי הקורונה תחולל עלייה קיצונית במקרי ה"מוות מתוך ייאוש". הגורם הבסיסי לאותה מגפה, לפי הניתוח שלנו, לא היה תנודות בכלכלה, אלא האובדן ארוך-הטווח של דרך חייהם של אמריקאים לבנים ממעמד הפועלים. כך, מקרי "מוות מתוך ייאוש" החלו להתרבות עוד לפני המשבר הכלכלי ו"המיתון הגדול" של שנת 2008, במסגרתו שיעור האבטלה בארה"ב עלה מ-4.5% ל-10%; והם המשיכו לעלות גם כשהאבטלה ירדה בהדרגה ל-3.5% בימים שלפני המגפה. גם אם התקיים פעם קשר בין התאבדות לאבטלה, קשר כזה כבר אינו ניכר בארה"ב.

למרות זאת, אירועי העבר מעידים שלאנשים שייכנסו לשוק העבודה ב-2020 צפוי מסלול השתכרות נמוך יותר לאורך חיי העבודה שלהם, מה שעלול ליצור את הייאוש המוביל למוות מהתאבדות, מאלכוהול או ממנת יתר של סמים. במילים אחרות, אמריקה שאחרי עידן הקורונה תהיה, בסבירות גבוהה, אותה אמריקה שהייתה לפני הקורונה, רק עם יותר אי-שוויון וחוסר תפקוד.

ייתכן, אמנם, שהכעס הציבורי על אלימות המשטרה או על מחירי ביטוח הבריאות היקרים להחריד ייצור שבר מבני. אם זה יקרה, ייתכן שהתוצאה תהיה חברה טובה יותר; וייתכן שלא. לא תמיד עוף החול הוא מה שקם ועולה מן העפר.

אן קייס היא פרופסור אמריטוס לכלכלה ועניינים ציבוריים באוניברסיטת פרינסטון.

אנגוס דיטון, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2015, הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה ועניינים בינלאומיים בבית הספר לעניינים ציבוריים ובינלאומיים על שם וודרו וילסון בפרינסטון ופרופסור נשיאותי לכלכלה באוניברסיטת דרום קליפורניה.

הם מחברי הספר מוות מתוך ייאוש ועתיד הקפיטליזם (הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2020).

© Project Syndicate, 2020