בסוף השבוע הצטרפו פקידי האוצר לעמדת ראש הממשלה, שצריך לסגת מהעברת תקציב לשנה וחצי, ולהעביר תקציב מהיר רק ל-2020. הדבר מנוגד להסכם הקואליציוני עם ראש הממשלה החליפי, בני גנץ.

למה נתניהו מקדם העברה של חצי תקציב, לחמישה חודשים במקרה הטוב, כבר בחודש הבא? כתמיד, נתניהו מחפש פוזיציה פוליטית. תמיד מסתכל קדימה, ומארגן את לוח המשחק הפוליטי כך שישאיר בידיו כמה שיותר אפשרויות. דחיית תקציב 2021 שומרת בידיו את האפשרות ללכת לבחירות מהירות, מעמדת ראש הממשלה.

אבל השאלה המעניינת יותר היא מדוע התיישרו פקידי האוצר עם עמדת נתניהו. הרי מדובר באותם הפקידים שטענו שלא יוכלו להעמיד בזמן את תקציב 2020-2021, וביקשו הארכה לספטמבר. כיצד יוכלו שאול מרידור ואנשיו שלפתע כתבו לנתניהו ״יש למקד את המשאבים בתקציב המדינה לשנת 2020, לצורך התמודדות עם ההשפעות קצרות הטווח של המשבר״, להעמיד תקציב בזק כבר לעשירי ביולי – מרחק של שבועיים וחצי מהיום?

התשובה היא שהם לא יוכלו. אבל זה גם לא כל כך משנה להם, כי 2020 גם ככה אבודה מבחינתם. מסגרת התקציב נפרצה בהיקף שכבר אין טעם לרסן אותה. למילים ״כלל ההוצאה״ ו״יעד הגרעון״ אין כל משמעות.

מדוע, אם כך, בכל זאת קפצו באוצר על הרעיון להעביר תקציב מהיר? ככל הנראה בשביל לדחות כמה שיותר את העברת תקציב 2021. בשנת 2020 כבר לא יהיו רפורמות, גם לא קיצוצים גדולים, לא צעדי התכנסות ולא שמירה על מסגרות פיסקליות. הציבור הישראלי לא יקבל דיון בצעדים כאלו כש-650 אלף מובטלים יושבים בבית.

כשכלכלנים ברחבי העולם, כולל במוסדות שמרנים יחסית, מצדדים במדיניות פיסקלית מרחיבה אל מול 15 ו-25 אחוזי אבטלה, קשה ללכת נגד הזרם. ההשוואה לחבילות החילוץ של מדינות אחרות, לימדה את הציבור הישראלי שהממשלה לא עושה מספיק כדי לתמוך בו.

הבעיה של האוצר היא שהעברת תקציב 2020-2021, ברבעון האחרון של השנה, לא משאירה מספיק מרחב תמרון כדי לבצע קיצוצים, ולדבר שוב על הצורך בשמירה על גרעון נמוך. את מי מעניין הגרעון של הממשלה, כשאין לו איך להביא אוכל הביתה? בשביל זה דרוש עוד קצת זמן.

באוצר כנראה מאמינים שהעברת תקציב 2021 בפברואר של השנה הבאה תשאיר להם מספיק זמן גם כדי לגבש רפורמות חדשות וקיצוצים יצירתיים, וגם, בתקווה, תתרחק מספיק מהמשבר כך שהעצבים של הציבור הישראלי יהיו כבר פחות חשופים. כך שלמעשה שנת 2021 תהיה כבר שנת הריסון שאחרי המשבר.

אם להסתכל על הדברים מהפרספקטיבה ההפוכה, ההתעקשות של בני גנץ לשמור על המתווה שנקבע בהסכם הקואליציוני, גם תביא אותו לפוזיציה פוליטית נוחה יותר, אבל גם תייצר עבור אזרחי ישראל מרחב נשימה של שנה וחצי של תקציב הבראה למשק – הצעד הכלכלי הנכון יותר בעת הזו. שנה וחצי שבה תקציב המדינה יספוג עלייה בגרעון, אבל המשק יזכה בחמצן הכלכלי שלו הוא זקוק כדי לחזור לצמיחה.