פרופ' חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן גוריון בנגב, לא ויתר על אף יום עבודה במשרדו בקמפוס מתחילת התפרצות הקורונה . "היה חשוב לי נורא שכשאני מדליק זום, אנשים יראו שאני מדבר מהמשרד", הוא מספר ל'דבר', "גם כשהקמפוס היה ריק לחלוטין ואני הייתי זה שהולך לבד במסדרונות, מדליק ומכבה את האור".

ממשרדו הפיזי ניהל היימס יחד עם עמיתיו את המעבר המהיר של 20 אלף הסטודנטים באוניברסיטה ו-4,000 חברי הסגל ללמידה מרחוק, ואת התמודדות המוסד האקדמי עם המשבר – מקבוצות מחקר בינתחומיות למאבק בקורונה, ועד למערך חלוקת כרטיסי רשת ניידים (נט-סטיקים) לסטודנטים בכפרים הלא מוכרים. היום (שישי), עם סיומו של סמסטר האביב שהפך לסמסטר הקורונה, הוא מנסח תובנות ראשונות ודורש מקובעי המדיניות: "אל תייבשו אותנו".

"עברנו לזום תוך ארבעה ימים, לא היתה שנייה להתעסק בפדגוגיה מקוונת"

משבר הקורונה תפס את האוניברסיטה בשבוע השני לסמסטר החדש. "אני חושב שהבנתי שאנחנו בהתרחשות כשיותר ויותר מרצים שלנו חזרו מחו"ל ונכנסו לבידוד", מספר היימס. "אני אישית הייתי בלב העיסוק בקידום העניינים של האוניברסיטה, שפתאום נתקעו בבת אחת, והבנו מהר מאוד שנצטרך לעבור להוראה מקוונת".

איך נראה המעבר מהאקדמיה ה"קלאסית" להוראה מקוונת?
"המעבר כולו היה בארבעה ימים. כשחושבים על זה לעומק, זה זמן שהוא כמעט בלתי אפשרי לאנשים שלא רגילים להשתמש בטכנלוגיה הזו כשלצד כל הדברים, לא הייתה לנו שנייה להתעסק בפדגוגיה מקוונת – שזו תורה שלמה של שיטות, מחשבה וכלים עיוניים שמנחים הוראה מקוונת.

"מה שכן עשינו היו יומיים של הדרכות איך ללמד בזום: מאות מרצים השתתפו בהדרכות, לאחר מכן עשינו פיילוט עם המרצים והסטודנטים שבו היה דימוי של מרצה נכנס לכיתה והתלמידים מקשיבים, הכל בזום כמובן. משם ישר הלכנו להמשיך את הסמסטר".

וזה עבד?
"בהתחלה כולם מאוד שמחו על החזרה 'לשגרת הלימודים', אבל עם הזמן הרבה בעיות התחילו לצוץ. את המחיר של המעבר הזה אני מניח שנבין בתקופת הבחינות".

פרופ' חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן גוריון (צילום: דוברות האוניברסיטה)

ואכן, הלמידה בזום לא היטיבה עם כולם. מסטודנטים שאין להם בבית אמצעי תקשורת, דרך סטודנטים עם לקויות למידה שקשה להם להשתמש באמצעים מקוונים, ועד למרצים שלא מצליחים להשתמש בכלים המקוונים למילוי כל צורכיהם הפדגוגיים. "אלו יכולים להיות המרצים הטובים ביותר, כאלו שיכולים לשבות אולמות שלמים אבל המעבר הזה למסך הקטן והמקוטע יכול לשבור הכל – בטח כשאין ניסיון ומיומנות אמיתית להשתמש בו".

"צריך לייצר מערך הלוואות לסטודנטים בערבות המדינה"

מאות אלפי צעירים נפלטו משוק העבודה. איפה זה פוגש את הסטודנטים?
"יש פגיעה כלכלית אדירה. רוב הסטודנטים עובדים ולומדים ביחד כדי לממן את הלימודים והמצב אליו הם נקלעו מציב בפני המערכת אתגר מאוד גדול. סטודנטים שלא יוכלו לעבוד לא יצליחו לממן את הלימודים שלהם. אולי אם כל הלמידה תעבור לזום, סטודנטים מחוץ לבאר שבע יבחרו להישאר בבית כדי לחסוך בהוצאות. לגאוותי, מצאנו את האיזון הנכון בהתנהלות מול הסטודנטים. אך אגיד בכנות: אין לי מושג איך סטודנט שיושב בבית ויש לו משפחה מצליח ללמוד. אני גם מניח שהלימודים לא יהיו בראש מעייניו של סטודנט שיש לו קשיי פרנסה."

האם שקלתם להפחית את שכר הלימוד?
"הלימודים האקדמיים בארץ מאוד מסובסדים. שכר לימוד של סטודנט הוא חלק מאוד קטן מתקציב האוניברסיטה, ולא מתחיל לכסות את העלויות האמיתיות של ההוראה. עם זאת, זה מקור כלכלי חשוב שהאוניברסיטאות לא יכולות לוותר עליו".

סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. "החוויה האקדמית לא מסתכמת בלימודים בלבד ויש לחיי הקמפוס משמעות וערך ייחודי" (צילום ארכיון: דודו גרינשפן/ פלאש90)

היימס טוען שיש מקום לשקול הקמת מערך הלוואות מיוחד לסטודנטים, מהלך שמזכיר אמנם מערכות דומות בארה"ב, אך כאלו שיינתנו באופן נוח ובערבות של המדינה. "אפשר לייצר מערכת שתדע לאפשר הלוואה נוחה שהסטודנט יתחיל להחזיר אחרי שהוא נמצא במקום עבודה ומרוויח סכום מסוים", אומר היימס. "אני לא חושב שאנחנו נגיע למצב של ארצות הברית, בה אנשים צוברים חובות בלימודים לעשרות שנים, שם זה אסון גדול והוא תוצאה של השוק החופשי, לפחות כאן יש לנו ראייה חברתית מסוימת. בשיתוף פעולה עם משרד האוצר והמערכת הבנקאית, ההלוואות יכולות להיות בערבות המדינה, בסופו של דבר זה מהלך שיחזיר את עצמו בצמיחה במשק".

"סטודנטיות בדואיות הרגישו הרבה יותר בטוחות להשתתף בשיעור מקוון"

אוניברסיטת בן גוריון מהווה בית אקדמי למגוון חברתי רחב של סטודנטים בנגב, ביניהם סטודנטים בדואים. היימס מספר ש'סמסטר הקורונה' העצים את הפערים ודרש מענה ייחודי, אך חשף גם הזדמנויות. "הפערים מגיעים במקומות מסוימים לפערי תקשורת. מקומות שאי-אפשר בכלל להתחבר בהם לאינטרנט. בהתחלה סטודנטים יכלו להגיע לשבת בחדרי מחשבים וללמוד, לא היו שם מיקרופונים ואוזניות אז סיפקנו להם. מאוחר יותר הסגר לא אפשר יותר את ההגעה לקמפוס ושם הבנו שיש סטודנטים שפשוט אין להם איך ללמוד. ביחד עם אגודת הסטודנטים קנינו נט-סטיקים לסטודנטים שיוכלו להתחבר וללמוד".

"מצד שני", ממשיך היימס, "מרצים סיפרו לנו על סטודנטיות בדואיות שמעולם לא מרימות יד בכיתה ושואלות שאלות שהרגישו הרבה יותר בטוחות להשתתף ולשאול שאלות במערך מקוון. מדובר בחברה שהרבה פעמים דורשת מהנשים לא להתבלט, לא להיכנס למצב של מפגש עיניים עם המרצה וכו'. ההוראה המקוונת נתנה להן אמצעי לתקשר שלא היה להן קודם".

"לא שינינו עדיין את שיטות ההוראה"

אחרי ארבעה חודשים של למידה מרחוק, היימס רואה את האפשרויות וההזדמנויות בלמידה מרחוק, אך גם את הקשיים. "אין אופן לימוד אחד שטוב לכולם", הוא אומר, "סקר שערכנו לאחרונה באוניברסיטה העלה שיש סטודנטים שההוראה מרחוק מאד טובה להם – היא מאפשרת להשתתף ולהיות מרוכזים בעוד שבכיתה הם היו משועממים. לאחרים מדובר בחוויה מאוד לא נעימה, והם היו מעדיפים את הישיבה הפרונטלית בכיתה".

איך המרצים חוו את הלמידה מרחוק?
"רוב רובם של המרצים מאוד לא התלהבו מההוראה המקוונת, ומתלוננים על כך שזה מנכר ולא מאפשר להם ליצור דיון. הם טוענים שהם לא מרגישים מספיק את הכיתה והסטודנטים. כל זה קורה כי לא שינינו עדיין את שיטות ההוראה אלא פשוט עשינו מעבר טכנולוגי, מן 'העתק הדבק' כזה, לאותו אופן של הוראה. נראה מה יקרה בעתיד כשנצליח ליצור פדגוגיה שדרכה נשנה את הסילבוס, את מבנה השיעור, מערך ההכשרה ועוד".

עשרים קבוצות מחקר בין תחומיות

בנוסף למאמץ להמשיך את ההוראה והלמידה, יזמה אוניברסיטת בן גוריון מחקרים שיתרמו להתמודדות עם מגפת הקורונה בהיבטים רפואיים וחברתיים. "יצאנו בקול קורא לכל החוקרים באוניברסיטה, מכל קצוות הקשר המחקרית, ובו קראנו לכל מי שרוצה לשים בצד את המחקר הרגיל שלו ולהתעסק בקורונה. עשינו את זה עוד בתחילת מרץ. הגיעו למפגש מאה חוקרים שיצרו עשרים קבוצות מחקר במגוון שלם של תחומים. למשל, שילוב של פסיכולוגיה וניהול מערכות בריאות שעסקו בחוסן הציבור ועשו שורה של מחקרים לאורך כל התקופה על היחס של הישראלים במשבר.

"הקבוצות האלו ממשיכות לעבוד עד היום גם עם החזרה לשגרה ומדובר על שיתוף פעולה בינלאומי וגם בין דיסציפלינרי בתוך האוניברסיטה עצמה. יש חוקרים שגילו חוקרים חדשים בתוך האוניברסיטה שהם כלל לא ידעו על קיומם".

"ההשכלה הגבוהה והמחקר שנעשה פה הם מנועי צמיחה בלתי רגילים"

לאחרונה קיבלה מערכת ההשכלה הגבוהה משרד ממשלתי משלה ושר חדש, זאב אלקין. מה לדעתך נדרש מהשר החדש?
"השר החדש הוא שר להשכלה גבוהה ולמים, ולכן אני מאד מקווה שהוא לא הולך לייבש אותנו. ההשכלה הגבוהה והמחקר שנעשה פה הם מנועי צמיחה בלתי רגילים. גם בעתות משבר, אפילו משבר תקציבי גדול – זה הזמן להשקיע במנועי צמיחה. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להשתנות, יש הרבה דברים שאנחנו עושים שיש עליהם ביקורת ציבורית צודקת, אנחנו לפעמים לא מתקשרים טוב לציבור את מה שאנחנו עושים".

"בד בבד, אין לי שום ספק לגבי החשיבות של ההשכלה הגבוהה, ואני מאוד מקווה שהשר יקדיש באמת תשומת לב רבה ללמוד את מה שאנחנו עושים, ולסייע לנו לשכנע את קובעי המדיניות, ואת משרד האוצר במיוחד, שזה הזמן להשקיע בנו יותר ולאפשר לנו משאבים שבסופו של דבר יתורגמו לצמיחה במשק – בין אם זה בטכנולוגיות חדשות, או הכשרת אנשים מקצועיים יותר לשוק העבודה".

"אם חוויית הקמפוס תלך לאיבוד, אנחנו באמת נהיה במשבר"

עם הפנים לשנת הלימודים הבאה, מה מצפה לנו?
"כשמסתכלים קדימה לכיוון שנת הלימודים הבאה, חייבים להבין שהיא תהיה משולבת עם הקמפוס עצמו. החוויה האקדמית לא מסתכמת בלימודים בלבד ויש לחיי הקמפוס משמעות וערך ייחודי. המפגשים עם האנשים וההטרוגניות שבו, הלימוד המשותף, שיחות אקראיות שיכולות לשנות כיווני מחשבה וחיים – אלו דברים שהמרחב האוניברסיטאי מאפשר ושאין אותם בחיים לאחר מכן. לא מדובר בעניין שתקציב פשוט יכול להציל. אם החוויה הזו תלך לאיבוד, אנחנו באמת נהיה במשבר".