הרחוב בשכונת ויצמן ברמלה תוסס וחשדני במיוחד. בשבת נעצרו כאן שלושה בני נוער מהעדה האתיופית, לאחר שהתקבל דיווח במשטרה כי פרצו לבית ספר בשכונה. הנערים שוחררו לאחר מספר שעות בהן הוחזקו בתחנת המשטרה, בזכות התערבותם של סגן השר לבטחון הפנים גדי יברקן (הליכוד), ארגון אמהות על המשמר, פעילות חברתיות וחברי מועצת העיר רמלה.
בתגובת המשטרה אתמול נכתב שכשהבלשים הגיעו למקום בו דווח שאירעה הפריצה, הם "הבחינו בחשודים וקראו להם לעצור, בתגובה החלו החשודים להימלט ולאחר מרדף רגלי קצר שני חשודים נעצרו ונלקחו לחקירה בתחנת המשטרה". אולם לפי העדויות שהגיעו ל'דבר', אחת השוטרות שהשתתפה במרדף אמרה "היינו חייבים לעצור מישהו", ושעצרו את הילד שהתנשף לאחר שרץ.
זוהר בלאו, (34) תושבת רמלה, פעילה חברתית ואם מודאגת לשלושה, אמרה ל'דבר': "אחרי שיצאה השבת הבן הדליק את הטלפון ב-21:30, ואני רואה מלא שיחות. ניסינו להבין מי הנער, ואז נפל לי האסימון שהנער מרמלה. התלבטתי אם להיכנס לזה או לא, אבל ברור שכן. הפעלתי בשנייה את חמ"ל בני הנוער שלי, ביקשתי שיקשרו אותי עם הילד, והלכתי לתחנה. האבות והאחים היו בתחנה. אחד האחים הבין שהילדים לא קיבלו את כל הזכויות שלהם. הגיע עורך דין שהמשטרה הזמינה, כדי להראות שכביכול פעלו לפי החוק."
"למחרת הלכתי לבית של הנער, אמרתי לו 'אתה יכול לספר, גם אם טעית זה בסדר'. והוא אמר לי 'נשבע לך, אנחנו נכנסים כל שבת למגרש, היה שם חלון פתוח, אחד הילדים הציץ, ואז אחד אחר אמר הנה משטרה, והתחלנו לרוץ'. אני בטוחה שלא היה שם כלום."
שאלתי אותו איך אתה מרגיש, אמר לי 'פעם הבאה שאני אראה ניידת אני אפחד', יכול להיות שייגרם לו נזק בעתיד. ככה זה, ראו אתיופים רצים, הראש לא חושב. אפילו המפכ"ל אמר שזה טבעי לחשוד במהגרים. העבודה צריכה להיות אצלם".
על אחד הבניינים הסמוך למקום המעצר מרוססת כתובת גרפיטי שחורה: "מוות לשוטרים". חבורת צעירים מהעדה האתיופית, שלא רצו להתראיין בשמם, סיפרו בגילוי לב שהאווירה בשכונה לא פשוטה, ושהפשע חוגג. לכולם הייתה חווית היתקלות עם המשטרה בעברם, כזו שלא הותירה הרבה אמון במערכת, למרות שלפחות לאחד מהם קרובי משפחה המשרתים במשטרה. הניידת שעברה ליד חבורת נערים אחרת שטה לאט על הכביש. רק האמיץ מהנערים העז להרים את הראש ולהסתכל על השוטרים.
עוד יומיים תציין ישראל שנה לירי בסלמון טקה ז"ל על ידי שוטר. בלאו מספרת שאחרי שנים בהן עבדה עם נוער קצה, האירוע הזה שינה אחת חייה, "אני כבר שנה לא עובדת, בגלל הטראומה", היא מספרת. "באותו ערב ראיתי את זה, אמרתי אין מצב, את הוזה. במחאה אחרי יהודה ביאדגה ז"ל הייתי אופטימית, אבל זה התפוצץ לי בפרצוף. הייתי יומיים במיטה, אם לא הילדים שלי, לא יודעת מה הייתי עושה. איך אני יכולה להסתכל להם בפרצוף? מי מבטיח מה יהיה לילדים שלי ברחוב?".
בעיריית רמלה הגיבו לפניית 'דבר': "המעצר כפי שמתואר בפנייה מצוי באחריות המשטרה. באשר לפעילות הפנאי, הרי שהעירייה החזירה לפעילות את כלל החוגים לבני הנוער והילדים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, התו הסגול, השתתפות בקפסולות והגבלת מספר המשתתפים".
