טביעת חותם שהתגלתה בעיר דוד מעידה על פעולות השיקום של העיר בתקופת עזרא ונחמיה, נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי בעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.

הממצאים החדשים עשויים ללמד, שלמרות מצבה הקשה של ירושלים לאחר חורבן בית המקדש הראשון, נעשו מאמצים להשיב את מערכות המינהל לתקינותם. על הטביעה מופיעה דמותו של אדם היושב על כיסא גדול – ככל הנראה מלך, ולפניו עמודים הממצאים יוצגו לציבור מחר (ד') בכנס 'ימי ירושלים' ה-5 של יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות, בתרומת קרן עוזי ומיכל הלוי.

איך התמודדה ירושלים עם החורבן האדיר שהמיט עליה הצבא הבבלי במאה ה-6 לפני הספירה? טביעת חותם כפולה על בולה וחותם חרס המתוארכים, בסבירות גבוהה, לתקופה הפרסית, עשויים לספק מענה לשאלה  מעניינת זו. הממצאים התגלו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים, והם נמצאו בתוך שטח אשר נוקה וסודר בתוך הריסות של מבנה גדול, שחרב בחורבן הבבלי של ירושלים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לדברי פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "למרות החפירות הרבות שנערכו בירושלים עד היום, הממצאים שנתגלו עד כה מהתקופה הפרסית דלים ביותר, ובשל כך גם חסר מידע על אופייה ומראה של העיר בתקופה זו. מציאתם של הממצאים האלה בהקשר ארכיאולוגי שניתן לתארך בסבירות גבוהה, נדירה מאוד", מדגישים החוקרים.

חותם עשוי שבר כלי חרס גדול מהתקופה הפרסית. (צילום: שי הלוי, רשות העתיקות)

טביעות החותם – 'הבולות' – היו פיסות טין קטנות ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מסמכים או מכלים (למשל קנקנים לאכסון תוצרת חקלאית שנאספה כמס) והן נועדו לשמור עליהם סגורים בדרך ליעדם. החפצים עצמם לרוב לא נפתחו או שלא שרדו (בעיקר המכתבים) אך הבולות, שעשויות מחומר הדומה לקרמיקה, דווקא השתמרו, והשאירו עדות על קיום מערכות המינהל, ואף על האנשים שעמדו מאחוריהן.

לדברי פרופ' גדות וד"ר שלו, "מציאתם של הבולה והחותם בעיר דוד מלמדת שעל אף מצבה הקשה של העיר לאחר החורבן, נעשו מאמצים להשיב את מערכות המינהל לתקינותן, ותושביה המשיכו להשתמש במבנים שחרבו בה".

טביעת החותם הכפולה נתגלתה על פיסת טין גדולה. גודלה של פיסת הטין, כ 4.5 ס"מ,  מעיד כי שימשה לסגירת מיכל גדול, אולי קנקן, ולא למכתב. על הטביעה מופיעה דמותו של אדם היושב על כיסא גדול ולפניו עמוד אחד או שניים. עיצוב התמונה מעיד כי נעשתה בעזרת חותם מטיפוס בבלי. הדמות היא ככל הנראה מלך והעמוד- או העמודים, הם הסמלים המייצגים את האלים נבו ומורדוך.

טביעת חותם שעליה הטביעה מופיעה דמות של אדם היושב על כיסא גדול (אולי מלך) ולפניו שני עמודים. (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)

לדברי ד"ר עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת ת"א, בארץ נמצאו רק כ-10 פריטים בסגנון זה במספר מקומות, בהם עין גדי וירושלים, אשר נראה כי היו בשימוש בתקופה הפרסית. בולה נוספת מסגנון זה, אף היא מהקשר של התקופה הפרסית, התגלתה בחפירות שערכה ד״ר אילת מזר בצידה המזרחי של גבעת עיר דוד.

החותם עשוי שבר כלי חרס גדול, מתוצרת מקומית, שעל צידו החיצוני נחרתה מסגרת מעגלית המחולקת לשני מדורים ובהם מספר חריתות ליניאריות. יתכן שהחריתות מייצגות שתי דמויות, ויתכן שמדובר בחותם פסבדו-אפיגרפי (הנושא ציורים שנועדו לדמות לאותיות). בגב החותם ניתן להבחין בשבר, המעיד, אולי, על ידית שהוצמדה שם בעבר. גודלו של החותם, כ-8 ס"מ קוטרו, מעיד ששימש לחתימת חפצים גדולים.

יחד עם פריטים אלה, נמצאו גם ממצאים נוספים, בהם שבר כלי בס מעוטר בפרצוף. לדברי החוקרים, "מציאתם של הממצאים החדשים במדרון המערבי של גבעת עיר דוד, מוסיפה מידע רב אודות מבנה העיר בתקופת שיבת ציון, תקופה עליה ידענו עד כה בעיקר מהספרות המקראית (ספרי עזרא ונחמיה). מיעוט הממצאים מפרק זמן זה הקשה על הבנת מעמד והיקף העיר".