ב-12 חופי ים המוגדרים כמונגשים לאנשים עם מוגבלויות התגלו ליקויים בהנגשה, שבפועל אינם מאפשרים ביקור בחוף או מקשים עליו  – כך עולה מבדיקה שערכה עמותת נגישות ישראל. עוד עולה מבדיקת העמותה כי רק שניים מתוך 12 חופים בישראל בהם יש הפרדה בין נשים לגברים מונגשים לאנשים עם מוגבלויות – באשדוד ובתל אביב – מה שפוגע ביכולתם של שומרי מסורת המתמודדים עם מוגבלות לבקר בחוף הים. בנוסף, במרבית הרשויות המקומיות שבתחומן חופי ים מוכרזים, אין פירוט באתר הרשות אילו מהחופים שבשטחה נגישים לנכים ובאיזו מידה.

העמותה בדקה חופים בנתניה, בת ים, תל אביב-יפו, אשדוד, אשקלון ואילת. הבעיות שחזרו על עצמן במרבית החופים שנבדקו הן היעדר שביל גישה לקו המים. מחלק מהחופים נעדרו גם סככות מונגשות, וכסאות המותאמים לכניסה למים עבור אנשים עם מוגבלות. "זה היה פשוט ביזיון – או שלא היו חניות, או שבילים שבורים, בחלק מהמקומות השירותים היו נעולים, חסרי אבזור. הכל מהכל", אומר ל'דבר' יו"ר העמותה, יובל וגנר.

בעיות הנגשה בחוף בר כוכבא צפון באשקלון – אין הנגשה לקו המים, ואין כסאות גלגלים שמותאמים לירידה למים(קרדיט: נגישות ישראל)

בעיות נגישות בחוף ניצנים – השביל המונגש לא מגיע עד קו המים (קרדיט: נגישות ישראל)

"קריטי להבין שהנגשת החופים בישראל חייבת לכלול את כל רצף הנגישות, שכולל בין השאר חניות נכים, דרכי גישה, שביל מרוצף על החול עד קו המים, שתי סככות מרוצפות וכיסאות גלגלים המאפשרים כניסה למים. אם אין רצף של נגישות, כאילו לא עשית כלום. הנגשה חלקית גורמת לאפליה בלתי סבירה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

החוק מחייב הנגשה מלאה

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, שאושרו ב-2012, קובעות שבכל רשות מקומית שבשטחה ארבעה חופי רחצה, חוף אחד לפחות יונגש לאנשים עם מוגבלויות. רשויות שבשטחן חמישה חופים מחויבות להנגיש שני חופים, ורשויות בהן מעל חמישה חופים מחויבות להנגיש שני חופים, וחוף נוסף על כל ארבעה חופים שמעבר לחוף החמישי.

ההנגשה צריכה לכלול את קופת התשלום, מסעדות וחנויות, ובחוף צריכים להיות בית שימוש נגיש, מלתחה ומקלחת נגישות המיועדות לנשים ולגברים. עוד נקבע כי 20 אחוזים לפחות מסככות הצל הקבועות, ולא פחות משתיים שהן הקרובות ביותר ככל האפשר לים שמתאפשרת מהן תצפית ישירה לים, צריכות להיות נגישות. בנוסף נדרשת הרשות להכשיר משטח של 15 מטרים רבועים לפחות שניתן לנפוש בו, וכן שביל גישה עד לחול הרטוב. במקום שביל גישה קבוע ניתן גם לדאוג לאמצעי הנגשה שניתן להציב ולהסיר בהתאם לצורך.

"זאת אטימות מטורפת"

"יש חקיקה קיימת, יודעים מתי העונה נפתחת והכתובת על הקיר, אבל שנה אחרי שנה החופים לא נגישים זאת אטימות מטורפת", אומר וגנר, "בשורה התחתונה יש בישראל ציבור אדיר של מיליון וחצי אנשים עם מוגבלות, מתוכם כ-500-600 אלף עם מוגבלות קשה. האנשים האלו אוהבי ים כמו כל אדם אחר, ודווקא הים, שנותן מקום לאוויר לנשימה ולאנרגיות, לא נגיש עבורם. זה מאוד מתסכל."

יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל (צילום: אלבום פרטי)

וגנר, בן 55 מהוד השרון, בעצמו אדם עם מוגבלות שמתנייד על כסא גלגלים, חווה על בשרו את חוסר הנגישות בחופים. "אני מאוד אוהב את הים, ברוב המקרים אני נאלץ להישאר על הטיילת או תקוע על השביל באמצע הדרך. ברמה האישית זה פשוט מתסכל. כי אתה נוסע עד הים – רוצה ליהנות ולא יכול".

"צריך טלפון אחד בחוף של מישהו שיעזור"

גיא משה (45) מהוד השרון, מדריך נגישות, מוטרד ופגוע מהיעדר הנגישות. משה, קטוע שתי רגליים עם נכות מגיל שלוש וחצי, מגדיר את עצמו "מכור קשות לים", ואפילו בימי הסגר מצא את עצמו בחוף, למרות האיסור. "פעם בשבועיים נסעתי לחוף סידני עלי בהרצליה, להסתכל על המצוק עשר דקות, רק כדי להירגע. אני עוסק בספורט אתגרי ורובו בים. פעמיים בשבוע אני חותר קייאקים בהרצליה ולפי העונה אני צולל ועושה סקי מים בישיבה. אני הרפתקן, ומתעקש להגיע לים למרות שאין גישה".

גיא משה (צילום: אילה לשר הראל)

אבל גם להרפתקן כמו משה, המציאות מכה בפנים: "יומיים אחרי שפתחו את חופי הרחצה, התייצבתי בחוף הנכים בהרצליה (אכדיה), שבו יש מעלית, וגיליתי שהמעליות לא מתפקדות, ואין שום שלט או מישהו לדבר איתו. הרגשתי מטומטם. גם במוקד העירוני לא ידעו שהן מושבתות, ורק כשהתעקשתי הם ביררו וגילו שהמעליות עדיין לא חוטאו, ולא יודעים מתי הן יחוטאו. מה הבעיה לחטא מעלית?"

"החלטתי שאני אציב להם עובדה קיימת שהם יצטרכו לפתור. ירדתי את המצוק ברמפה מהצד, שהיא ארוכה כאורך הגלות. כמובן שלרדת זה יותר קל מלעלות. הודעתי להם שאני בחוף, ושידאגו לפתור את זה בזמן סביר. אחרי שעתיים הייתה להם תשובה חיובית שהם ינקו את המעלית. בעצם בעקשנות שלי גרמתי להם לפתור את זה".

משה מציין מספר בעיות נוספות בנגישות: האחת, הכסאות שנועדו לאפשר לאדם עם מוגבלות להתנייד על החוף והרשויות מחויבות לספק. לדבריו, יש מגוון סוגים של כסאות כאלה, שכל אחד מהם מותאם לאנשים עם צרכים שונים, אך לרוב הרשויות קונות כסאות מסוג אחד בלבד.

חוסר נגישות בחוף הנפרד באילת – אין סימון לחניות נגישות לנכים (קרדיט: נגישות ישראל)

בעיה נוספת היא שאין לאדם עם המוגבלות אדם לפנות אליו כדי לבקש עזרה: "הכסא נעול איפה שהוא כי אפשר לגנוב אותו, אבל מהרגע שחנית בחוף, אין לך בן אדם להתקשר אליו. בחוף בהרצליה הפרגולה המונגשת היתה מלאה באנשים ולא היה לי מקום. פניתי למציל והוא אמר 'אח שלי – זה לא אני'. צריך טלפון אחד בחוף של מישהו שיעזור. רובנו, כדי לא להתעמת, נעשה אחורה פנה ונחזור הביתה. זאת זכות שלי בחוק, אף אחד לא עושה לי טובה פה"

"רוצה ללכת בחוף לאן שאני בוחרת"

איילת חדד (43) מחדרה מתניידת בכסא גלגלים חשמלי, עם מוגבלות מאז לידתה. "בעבר הייתי כל יום בים, היום קצת פחות, גם כי נעשה קשה עם השנים. בעבר החופים לא היה מונגשים בכלל, אבל כשאתה צעיר אתה מתמודד אחרת. אז גם הייתי עם כיסא רגיל, שאיכשהו אפשר לגרור בחוף, כמו מריצה". היא מספרת שבביקורים משפחתיים בים, היא ובני המשפחה נאלצים להיפרד. "בשני החופים בחדרה אני נמצאת רחוק משלושת הילדים שלי. הם או עם בעלי, או עם הבת הגדולה שלי".

איילת חדד (צילום: אלבום פרטי)

הדבר הקשה ביותר לחדד הוא שאינה יכולה ללכת לאורך החוף. "בחופים הנגישים בחדרה אני יכולה להגיע 2-3 מטרים מהחוף, אבל לנקודה ספציפית. לאחרונה יצא לי להיות בחוף שדות ים, ששם יש רמפה לכיוון המים כי יש שם סירות להורדה מהחוף. אני רוצה ללכת בחוף לאיפה שאני בוחרת, ולא לאיזה נקודה ספציפית שאני מחויבת ללכת אליה".

הליקויים שהתגלו על ידי עמותת נגישות ישראל ב-12 חופים שמוגדרים כנגישים

נתניה: חוף רמת פולג – אין מלתחה נגישה, אין שביל גישה לקו המים, אין סככות מונגשים לנכים ואין כיסאות איתם ניתן להיכנס למים.

בת ים: חוף תיאו – שביל הגישה לנכים אינו מגיע עד קו המים, והחיבור השביל אל החוף לא נגיש לנכים.

מועצה אזורית חוף אשקלון: חוף ניצנים – אין גישה לקו המים, אף אחת מ-13 הסככות בחוף אינה מונגשת. אין גישה מהחנייה אל השביל המרוצף המוביל לחוף. חוף זיקים – אין שביל גישה לקו המים, הכניסה מהחנייה המונגשת לנכים אל שביל הגישה לחוף צרה מהנדרש בתקנות ואינה מאפשרת מעבר כיסא גלגלים.

אשקלון: חוף בר כוכבא צפון – אין שביל גישה לקו המים, אף אחת מארבע הסככות בחוף אינה מונגשת, אין כיסאות המותאמים לכניסה למים לאנשים עם מוגבלות.

אשדוד: חוף מי עמי – אין שביל גישה לקו המים ואין כיסאות המותאמים לכניסה למים לאנשים עם מוגבלות.

אילת: חוף הרודס – אין שביל גישה לנכים אל החוף והוא תחום באבנים גדולות שאינן מאפשרות גישה של אנשים עם מוגבלות. החוף הנפרד: אין שירותים לנכים, אין שביל גישה לקו המים ואין סככות מונגשות, ובחנייה אין סימון לחניות לנכים.

תל אביב-יפו: חוף העלייה ביפו – אין שביל גישה לקו המים.

חדרה: חוף אולגה – אין שביל גישה עד לקו המים. חוף כפר הים – אין  שביל גישה לקו המים.

מועצה אזורית עמק חפר: שני חופי הים במכמורת לא נגישים כלל.​