״יש אמירה שכל משבר הוא הזדמנות״, אומר ל׳דבר׳ אילן לוין, מי שהיה הממונה על השכר באוצר בין השנים 2012-2008, ״המשבר הזה יכול בהחלט להיות הזדמנות למדינה לחזק את המגזר הציבורי״.

לחזק את המגזר הציבורי, שמענו נכון מפי מי שבא מהאוצר?
״משבר הקורונה זה לא המשבר של 2008, זה משבר של ביקושים ואבטלה. במשבר כזה, כל העסקים מתכווצים ומפטרים. אני מציע לעשות משהו יעיל יותר מלחלק דמי אבטלה. המדינה צריכה ללכת למי שאיבד את העבודה שלו, ולקלוט את חלקם לתוך המגזר הציבורי. אין מה שאנשים ישבו בבית סתם בלי לעשות שום דבר״.

באוצר מדברים רק על התייעלות.
״אני לא אומר שלא צריך לייעל, אבל בציבוריות הישראלית כשאומרים ״התייעלות״ זה נתפש ישר כקיצוץ, מיקור חוץ, או הפרטה. מה שיושב מאחורי התפיסה הזאת הוא הרעיון שכל דבר ציבורי הוא בהכרח לא יעיל ויקר.

״אם חושבים קצת אחרת, אפשר להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לרענן ולחזק את המגזר הציבורי. אפשר, על ידי גיוס של כוח אדם, להחזיר חזרה למדינה שירותים שהופרטו שלא לצורך לאורך השנים. המדינה יכולה לקלוט כמה עובדים שצריך למגזר הציבורי מתוך אלה שמובטלים עכשיו. זה יענה גם על הצורך שלהם לתעסוקה, וגם השירות הציבורי וכל הציבור ירוויח מזה״.

לאן למשל?
״אנחנו רואים עובדים סוציאליים במיקור חוץ שאפשר להחזיר להיות תחת המדינה. הרבה מאד שנים מדברים פה על היחס מורה למספר תלמידים, במערכת החינוך. יש לך פה הזדמנות לגייס אלפי מורים. אולי במהלך עסקים רגיל, בתקציב המדינה, מעולם לא היית יכול לייצר את זה, אבל עכשיו יש לך הזדמנות״.

מה ההשלכות של המדיניות שאתה מציע על כוח האדם בשירות הציבורי?
״המגזר הפרטי מציע לאנשים הרבה הזדמנויות, וכתוצאה מזה אנשים עם יכולות מוצאים את עצמם שם. אם המדינה לא עושה מאמצים למשוך ולגייס, היא מפספסת מוחות שהיו יכולים לשרת גם במגזר הציבורי.

״כרגע הם לא יבואו סתם ככה למגזר הציבורי. בן אדם מעדיף ללכת להייטק, ולא לעבוד כמורה למתמטיקה. אבל כמדינה אתה מפספס את המורה המצוין שהיה יכול להיות לך. המשבר הזה יצר הזדמנות לעשות שינוי כיוון. יש פה הזדמנות שאנשים ירצו דווקא להצטרף למגזר הציבורי, עכשיו כשהמשק מתכווץ. צריך לקפוץ על זה״.

מה עם הסכמי העבודה של מי שנקלט?
״המדינה יכולה להשתמש בהזדמנות הזו כדי לרענן את הסכמי העבודה. אתה יכול להגיד, לדוגמה, שאתה מגייס כרגע עובדים לפרק זמן של עד 5 שנים, ובזמן הזה אתה מסכם עם ההסתדרות שאין להם קביעות כדי להכין הסכמים שתלויים גם בביצועים, מודל שכר עם בונוסים, ומתחילים לעבוד״.

אילן לוין (צילום: יחצ)

״באוצר זה כבר עניין אינסטינקטיבי – מה שאפשר, להפריט״

לוין, היום בעל חברת ייעוץ פרטית ומי שמגיע מעומק הפקידות האוצרית, מבקר את האופן בו מתנהל האוצר במשבר הנוכחי, ״כולם שם מגיעים מאותו מקום, ולומדים לחשוב אותו דבר״. הוא חושב שבאוצר לא רואים את ההזדמנות שהוא מדבר עליה בגלל שהם שבויים באג׳נדה אחת.

באוצר לא פועלים בכיוון שאתה מציע?
״זה עניין של תפיסת עולם. המגזר הציבורי פועל אחרת מהמגזר העסקי, וזה אחד הכוחות שלו. הממשלה פועלת או איפה שיש כשל שוק, או כדי לעשות שינוי שהשוק הפרטי לא עושה, במטרה לשמור על הכלכלה. הרבה פעמים אפשר לרתום את הכלכלה למטרות לאומית או חברתיות, אבל באוצר תפיסת העולם היא אחרת.

״האוצר התייאש מהמגזר הציבורי. זה כבר עניין אינסטינקטיבי, כל מה שאפשר – תפריט. מבחינתם אין סיכוי שמשהו במגזר הציבורי יכול לעבוד עם כללים כאלה נוקשים, פיקוח של המדינה וכדומה, אז מקצצים. זה לא קורה בכל העולם. יש מדינות שבהן המגזר הציבורי הוא יעיל ועובדים איתו מצוין, זה עניין של מדיניות״.

״קיצוץ בפנסיות זה גימיק, אין לזה משמעות״

יש מי שמציע עכשיו לקצץ בפנסיות התקציביות, אתה מסכים עם הגישה הזו?
״לא. אין בפנסיות התקציביות הרבה כסף, וגם ככה הן סגורות למצטרפים חדשים ככה שזאת עלות שהולכת ופוחתת. זה מאד קשה וחורה כשרואים אנשים שמקבלים משכורת כאנשי ציבור ופנסיות מצה"ל ומערכת הביטחון, אבל אלו היו תנאי ההעסקה שהיו להם בזמנו. התמזל מזלם והם שייכים לקבוצה שיש לה פנסיה תקציבית. האנשים האלה לא גנבו את הכסף, אז למה שתיקח להם?

״אין שם כסף גדול. מי שמקבל 15 אלף שקל פנסיה אתה לא רוצה עכשיו לקצץ לו כי אתה רוצה שהוא ישרוד כלכלית את המשבר. ומצד שני גם אם תוריד לו אלף שקל זה לא ישנה שום דבר מבחינת הקופה הציבורית. אין לזה משמעות״.

שאול מרידור יו"ר אגף התקציבים באוצר (צילום: פלאש90)

זה לא צעד יעיל כלכלית.
״יש לך גמלאים בפנסיה תקציבית, הם לא עובדים, אז עכשיו תוריד להם? אתה רוצה לעשות אותם עניים? הם גם לא חסכו לפנסיה, כי זה היה המנגנון שבו עבדו אז. זה קורה לא רק בישראל, בהרבה מקומות בעולם, ולא מקצצים. זה אולי טוב בתור גימיק, אבל כמה כסף המדינה כבר תחסוך? זה לא מה שיפתור את הבעיה״.

איך יכול להיות שאיש שהיה במשרד האוצר מדבר ככה?
״אני לא גדלתי כל חיי באוצר, עשיתי דברים לפני ואחרי. הייתי בכמה אגפים באוצר וניהלתי עובדים. כמובן שכל אחד שונה, אבל אחת הבעיות הגדולות ביותר באוצר זה שהוא לא מצליח לייצר מספיק מסלולים של העשרת השיח.

״בדרך כלל אתה בא מהאוניברסיטה העברית, מתחיל כסטודנט, נשאר עד שאתה סגן – אם אתה טוב – ואז עוזב. הגמישות המחשבתית, החוויות המעצבות הן מונוטוניות. כשיש לך כמה מסלולים של עבודה עם כוח אדם, הגיוון מייצר לך יכולת לראות את הדברים באופן מורכב יותר״.