"אני נמצאת כבר שבועיים בבידוד חברתי וכל דבר קטן משגע אותי", כתבה הטניסאית סרינה וויליאמס בעמוד הפייסבוק שלה בתחילת ימי הסגר, "וכשאני אומרת שאני בחרדות, אני מתכוונת שאני ממש על הקצה".

סרינה וויליאמס לא לבד. מחקר שערך הוועד האולימפי הבינלאומי, בקרב יותר מ-4,000 ספורטאים ב-134 מדינות, מצא כי כ-50% מהספורטאים התמודדו עם קושי נפשי במהלך מגפת הקורונה. ספורטאים נקלעו למצוקה בשל הישיבה הממושכת בבית וביטול התחרויות.

סרינה וויליאמס "אני נמצאת כבר שבועיים בבידוד חברתי וכל דבר קטן משגע אותי" (Andrew Cornaga/Photosport via AP)

"צריך להבין שספורטאי מגדיר את עצמו דרך הגוף שלו", אומרת ל'דבר' פסיכולוגית הספורט מיכל יערון, "וכשאין לכלי הזה מקום, זאת חוויה פסיכולוגית מאוד קשה".

גם קייטי לואו סאמואלסון, כדורסלנית קבוצת דאלאס ווינגס מ-WNBA, לא חששה לחשוף את תחושתה הקשה. "התמודדתי עם חרדה ודיכאון", אמרה בראיון לרשת ESPN, "זה היה כמו להרכיב פאזל. לא בדיוק הבנתי מה עובר עלי, הרגשתי שכל דבר קטן מפרק אותי נפשית".

הכדורסלן קווין לאב, כוכב קליבלנד קאבלירס, אמר: "אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שהמאבקים שלי עם בריאותי הנפשית אף פעם לא נעלמים".

"ספורטאים חוו שוק ומשבר"

לדעתה של יערון, פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט מעל ל-20 שנה, המצב שיצרה המגפה פגע ביכולת של ספורטאים להגדיר את עצמם. "הספורטאי מרגיש פתאום שהוא לא יכול לבטא את עצמו. מגיל חמש אתה מבלה עם הכדור, כולם יודעים מי אתה, מה אתה, ועולה השאלה מה אני שווה בלי זה? בקורונה, אין לך את המשחקים, אין לך את אהבת הקהל והתהילה. אתה מת מבפנים. זה מאוד קשה".

עד כדי כך דרמטי?
"ספורטאים חוו שוק ומשבר. עוצמות השגרה של ספורטאי הרבה יותר גבוהות מאשר אצל אחרים. פגשתי אצלי בקליניקה ספורטאים שהישיבה בבית וחוסר היכולת להתאמן עם כולם, כמו שהם רגילים, הייתה להם מאוד קשה. מכמה סיבות: פיזית – אתה יושב כל היום בבית ואתה נטרף; חברתית – אתה רגיל להיות עם אנשים בקבוצה שלך. ספורטאי רגיל לקום מוקדם, לעבוד קשה, ופתאום אין לו את זה. פתאום הוא צריך להיות סגור בבית".

קווין לאב, במדי קליבנד קאבלירס "המאבקים שלי עם בריאותי הנפשית אף פעם לא נעלמים" (צילום: AP Photo/Nick Wass)

כולם היו סגורים בבית. למה זה בולט כל כך בספורט?
"ספורט וחרדה באים בחבילה אחת. ספורט זה עולם של צעירים. הכדורגלן שאנחנו מעריצים הוא בסך הכל ילד בן 20 וקצת, ואנחנו מצפים ממנו לעשות דברים שרוב האנשים בשגרה שלהם לא נתקלים בהם. ספורט זה עולם של צעירים שהקישורים הנפשיים שלהם לא תמיד מספיקים למה שהם נדרשים לעמוד בו".

"עדיין קשה לנו להודות שקשה לנו"

איך מלמדים ספורטאי להתמודד עם קשיים מנטליים?
"זה תהליך. אתה לא ספורטאי מוכר ביום אחד. אתה מתחיל למטה ועובד קשה ומתקדם. זה תהליך מאוד סיזיפי וארוך שדורש הרבה מאוד עבודה. גם נער שמגיע אליי בגיל 14, החוויה הסובייקטיבית שלו היא שהוא נורא בלחץ, כי הוא כל הזמן נמדד. בהרבה מובנים אתה גדל להיות במקום הזה".

מיכל יערון – פסיכולוגית ספורט, מקימת מיזם somebuddytherapy.co.il (צילום: אלבום פרטי)

ועכשיו ספורטאים מדברים על זה, משתפים במצוקות.
"הספורט הוא ראי לחיים, ולכן ספורטאים, כמו אנשים אחרים, כבר לא מתביישים להגיד שהם צריכים עזרה נפשית. בשונה מבעבר, אנשים הרבה יותר מדברים ופתוחים בכל מה שקשור לעולם הנפש. לא רק הספורטאים פתוחים יותר לקשיים הנפשיים שיש להם. כיום, היכולת של ספורטאים לדבר על זה הרבה יותר גבוהה, ויש להם יותר לגיטימציה לבקש ולקבל עזרה ממה שהיה נהוג פעם".

למה בישראל ספורטאים לא מדברים?
"עדיין קשה לנו להודות שקשה לנו, אבל לאט לאט זה יקרה גם בישראל".​