אתונה – משבר החוב האירופי שפרץ לפני עשור כבר תואר מזמן כהתנגשות בין הצפון החסכני והמחושב לבין הדרום הבזבזן. למעשה, בלב המשבר עמדה מלחמת מעמדות שהותירה את אירופה, כולל את הקפיטליסטים שבה, מוחלשים מאוד בהשוואה לארצות הברית ולסין. מה שיותר גרוע הוא שתגובת האיחוד האירופי למגפת הקורונה, כולל קרן השיקום של האיחוד האירופי הנמצאת כעת תחת דיון, תעצים את מלחמת המעמדות הזו ותיתן מהלומה נוספת למודל הכלכלי-חברתי של אירופה.

אם יש משהו אחד שלמדנו במהלך העשורים האחרונים, הרי זה חוסר התכלית של ההתמקדות בכלכלה של מדינה ספציפית, בבידוד מסביבתה"

אם יש משהו אחד שלמדנו במהלך העשורים האחרונים, הרי זה חוסר התכלית של ההתמקדות בכלכלה של מדינה ספציפית, בבידוד מסביבתה. בעבר, כאשר כסף נע ממדינה למדינה בעיקר על מנת לממן מסחר, ורוב ההוצאה הצרכנית היטיבה עם היצרנים המקומיים, ניתן היה לבחון את החוזקות והחולשות של כלכלות ספציפיות. אך כיום המצב שונה. כיום, חולשותיהן של סין וגרמניה, לדוגמא, מחוברות ומשולבות עם חולשותיהן של מדינות כגון ארצות הברית ויוון.

מערכת גלובלית שלעולם אינה מאוזנת

שחרור סקטור הפיננסים מכבליו בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, בעקבות ביטול הפיקוח על ההון שנותר מהסכמי ברטון וודס (1944), אפשר לממן חוסרי איזון בסחר העולמי באמצעות "נהרות" של כסף שנוצר באופן פרטי באמצעות "הנדסה פיננסית". עם המעבר של ארצות הברית מעודף במאזן המסחרי לגירעון עצום במאזן המסחרי, ההגמוניה שלה הלכה וגדלה. הייבוא האמריקאי שומר על ביקוש גלובאלי וממומן באמצעות תזרים מזומנים מרווחים של זרים המתנקזים לוול סטריט.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

תהליך מחזורי מוזר זה מנוהל על ידי הגוף שלמעשה מתפקד כבנק המרכזי של העולם, הבנק המרכזי הפדרלי של ארצות הברית. השמירה על יצירה כה מרשימה – מערכת גלובאלית שלעולם אינה מאוזנת – מחייבת הסלמה תמידית של מלחמת מעמדות במדינות בעלות גירעון במאזן המסחרי ובמדינות בעלות עודף במאזן המסחרי, כאחד.

במובן מסוים, מדינות בעלות גירעון במאזן המסחרי חולקות תכונה חשובה אחת: בין אם הן חזקות, כמו ארצות הברית, או חלשות, כמו יוון, הן נידונו ליצור בועות חוב, בעוד שהעובדים בהן צופים בחוסר אונים באזורים תעשייתיים הופכים ל"רצועות חלודה" מלאות במפעלים סגורים. כשהבועות מתפוצצות, העובדים במערב התיכון של ארצות הברית או באיי פלופונז נאלצים להתמודד עם חובות וירידה חדה ברמת החיים.

אזרחי פולין שנמנע מהם להגיע למקום עבודתם בצ'כיה, מפגינים נגד סגירת הגבול בשל מגפת הקורונה (Photo by Omar Marques/Getty Images)

למרות שגם במדינות אשר להן עודף במאזן המסחרי מתקיימת מלחמת מעמדות כנגד הפועלים, מדינות אלה שונות באופן משמעותי זו מזו. קחו, לדוגמא, את סין וגרמניה. לשתיהן עודף גדול במאזן המסחרי מול ארצות הברית ושאר מדינות אירופה. שתיהן מגבילות את ההכנסה והעושר של פועליהן. ההבדל העיקרי בין שתי המדינות הוא שסין מקיימת רמה גבוהה של השקעה באמצעות בועת אשראי מקומית, בעוד שתאגידים גרמניים משקיעים הרבה פחות וסומכים על בועות אשראי במקומות אחרים באיחוד האירופי.

משבר החוב האירופי מעולם לא היה עימות בין הגרמנים ליוונים. למעשה, המשבר נבע מהתעצמות מלחמת המעמדות בתוך גרמניה ובתוך יוון"

משבר החוב האירופי מעולם לא היה עימות בין הגרמנים ליוונים (כסמל לעימות בין הצפון והדרום). למעשה, המשבר נבע מהתעצמות מלחמת המעמדות בתוך גרמניה ובתוך יוון, מלחמה שנוצרה על ידי אוליגרכים ללא גבולות החיים על גבי הזרמים הפיננסיים.

לדוגמא, כשיוון פשטה למעשה את הרגל בשנת 2010, צעדי הצנע הכלכלי שהוטלו על רוב האוכלוסייה היוונית הגבילו מאוד את ההשקעה ביוון. אך למעשה, האפקט היה דומה גם בגרמניה, מה שגרם לירידה דה פקטו בשכר העובדים בתקופה בה הדפסת הכסף על ידי הבנק המרכזי האירופי הזניקה את מחירי המניות (ואת הבונוסים של המנהלים הבכירים בתאגידים גרמניים).

מלחמת מעמדות חסרת תוחלת

ניתן לטעון שמלחמות המעמדות בסין ובארצות הברית יותר ברוטלית מאשר באירופה. אך העובדה שאירופה איננה מאוחדת מבחינה פוליטית גורמת למלחמת המעמדות שלה להיות כמעט חסרת תוחלת, אפילו מנקודת המבט של הקפיטליסטים.

לא קשה למצוא הוכחות לכך שקפיטליסטים גרמניים בזבזו את הכסף שהוציאו מידי המעמדות העובדים במדינות האיחוד האירופי. משבר החוב האירופי גרם לירידה של 7% בעודפים שצבר הסקטור הפרטי בגרמניה מ-1999 והלאה, משום שלבעלי ההון לא היתה ברירה אלא להלוות טריליונים למדינות אחרות שהמצוקה אליה נקלעו לאחר מכן גרמה להפסדים גדולים.

זו לא בעיה גרמנית בלבד. זה מצב ממנו סובלות גם מדינות אחרות באיחוד האירופי. לאחרונה גילה העיתון הגרמני הנדלסבלאט (Handelsblatt) את מה שהוא כינה "היפוך ראוי לציון": בעוד שבשנת 2007 תאגידים מהאיחוד האירופי הרוויחו כ-100 מיליארד אירו (113 מיליארד דולר), יותר מתאגידים אמריקאיים, בשנת 2019 המצב היה הפוך.

מאחורי הנראטיב של הצפון החסכני והמחושב אורבת רוח הרפאים של ניצול חסר תוחלת"

יתרה מזאת, מדובר בהאצה של מגמה. ב-2019 שיעור הגידול ברווחים התאגידיים בארצות הברית עלה ב-50% על שיעור הגידול של הרווחים התאגידיים באירופה. ורווחי התאגידים האמריקאיים צפויים להיות פחות מושפעים לרעה מהמיתון שארע בעקבות מגפת הקורונה – ירידה של 20% ב-2020 בהשוואה ל-33% באירופה.

לב ליבה של החידה האירופית הוא שלמרות שמדובר בכלכלה עם עודף במאזן המסחרי, העובדה שהיא מפוצלת לחלקים קטנים גורמת לכך שאובדן ההכנסה של הפועלים הגרמנים והיוונים אפילו לא הופך לרווחים ברי קיימא בידי הקפיטליסטים האירופיים. בקיצור, מאחורי הנראטיב של הצפון החסכני והמחושב אורבת רוח הרפאים של ניצול חסר תוחלת.

"התאוששות" שתעמיק את הייאוש

הדיווחים על כך שנגיף הקורונה גרם לאיחוד האירופי לפעול באופן אינטנסיבי יותר הם מוגזמים. מותו השקט של החוב האירופי המשותף מבטיח כי הגידול העצום בגירעון התקציבי הלאומי של כל מדינה יגרום לצעדי צנע כלכליים לא פחות משמעותיים בכל אחת ממדינות האיחוד.

במילים אחרות, מלחמת המעמדות שכבר שחקה את ההכנסות של רוב האנשים רק תלך ותחמיר. "אך מה עם קרן השיקום המסתכמת ל-750 מיליארד אירו?" נוכל לשאול. "האם ההסכם להנפיק אגרות חוב משותפות לאיחוד כולו אינו מהווה פריצת דרך?"

בכדי שמכשירי החוב המשותף יצליחו למלא תפקיד פרוגרסיבי, עליהם לממן את משקי הבית והחברות החלשים יותר באיחוד האירופי"

התשובה היא כן ולא. מכשירי חוב משותף הם תנאי הכרחי, אך לא מספיק, על מנת לשכך את מלחמת המעמדות המתעצמת. בכדי שמכשירי החוב המשותף יצליחו למלא תפקיד פרוגרסיבי, עליהם לממן את משקי הבית והחברות החלשים יותר באיחוד האירופי: בגרמניה כמו גם ביוון. וזה צריך לקרות באופן אוטומטי, מבלי להסתמך על טוב ליבם של האוליגרכים המקומיים.

מערכת כזו חייבת לפעול כמו מכונת מחזור אוטומטית שמעבירה עודפים לאלו שסובלים מגירעונות בכל עיר, אזור ומדינה. בארצות הברית, לדוגמא, תלושי מזון ותשלומי ביטוח לאומי תומכים בחלשים בקליפורניה ובמיזורי, תוך העברת משאבים בפועל מקליפורניה למיזורי – והכל ללא התערבות מצד מושלי המדינות או הבירוקרטים המקומיים.

חיזוק הסולידריות של האוליגרכים האירופאיים אינה אסטרטגיה טובה להעצמת רוב האנשים החיים באירופה"

בניגוד לכך, העובדה שקרן השיקום של האיחוד האירופי מקציבה סכומים קבועים לכל מדינה החברה באיחוד, תגרום לכך שהמדינות יאשימו זו את זו בבעיות. הסכומים שיוקצבו לאיטליה או יוון, למשל, יתוארו כמסים על מעמד הפועלים בגרמניה. יתרה מזאת, הרעיון הוא להעביר את הכספים לממשלות של המדינות הרלוונטיות. משמעות הדבר הוא לתת את הכספים לאוליגרכיה המקומית על מנת שזו תפיץ אותם.

חיזוק הסולידריות של האוליגרכים האירופאיים אינה אסטרטגיה טובה להעצמת רוב האנשים החיים באירופה. להיפך. כל "התאוששות" שתהיה מבוססת על נוסחה כזו תותיר מעט מאוד בידי כל האירופאים ותעמיק את הייאוש של רובם.

__________________________

יאניס וארופאקיס, לשעבר שר האוצר של יוון, הוא מנהיג מפלגת MeRA25 ופרופסור לכלכלה באוניברסיטה של אתונה.

 project Syndicate, 2020 ©