הקרוואן של בני וחדווה חסון (67, 62), בני זוג מהיישוב אשרת שבגליל המערבי, חונה בימים אלה בין כמה קרוואנים בקצה הטיילת של עכו. הם רכשו אותו ב-2015, ומאז הם תרים בו את הארץ. "בא לנו, אנחנו בים המלח", אומרת חדווה, "בא לנו, אנחנו בתל אביב; כל פעם במקום אחר".

בני: "אנחנו פנסיונרים, אז במקום להירקב בבית ולהיות תלויים בקופת חולים, אנחנו מטיילים".

עד שיצאו לגמלאות, היה בני נהג אוטובוס במשך 35 שנה ("עבדתי בהסעות של ילדים במועצה אזורית, באוטובוסים הצהובים") וחדווה עבדה כסייעת בגן ילדים. עכשיו הם נהנים מהחיים. "שנינו ילידי הארץ", אומר בני, "למדנו פה, גידלנו ילדים, יש לנו נכדים, יש לנו בית".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

ויום אחד פתאום קניתם קרוואן?
בני: "המדינה עודדה לקנות קרוואנים והורידה את המיסוי. קרוואן שהיה שווה פעם 150 אלף שקל פתאום נמכר ב-90 אלף שקל. זה גירה אותנו. יש המון יתרונות לקרוואן, אתה יוצא מהבית, לחוף הים, והכל נחמד ובאווירה טובה. אתה מרגיש בבית. בערב זה נחמד. אפשר לשבת, לשמוע מוזיקה נעימה, יש לנו טלוויזיה בקרוואן, יושבים, צוחקים, יש לנו גז, יש הכל, ממש חוויה. לא חסר כלום".

אתם יוצאים גם לחופשות אחרות?
חדווה: "לא. ויתרנו על טיסות, על בתי מלון. אנחנו ככה. אותי חו"ל לא מעניין בכלל. הארץ שלנו כל כך יפה. תעלי לרמה, תיכנסי לכל מיני פינות, עשינו טיול כזה, מהצפון לדרום. לא צריך חו"ל".

חדווה חסון מטגנת שניצלים בחזית הקרוואן. "אין לנו הרבה דרישות" (צילום: רז רותם)

בני: "זו גם חוויה לנכדים שלנו. הם באים לקרוואן, אנחנו מסדרים להם לישון, יש ים. זאת חוויה מדהימה".

כמה זמן תהיו פה בעכו?
חדווה: "אני מאמינה שנהיה פה חודש, חודש וחצי. תלוי. אולי נרצה ללכת למקום אחר. אבל אם השכנים האלה יישארו (מצביעה על הקרוואן השכן), נישאר איתם. אחרי זה חגים, אז הולכים הביתה ואז אחר כך נלך למקום אחר".

אתם מכירים את כל מי שנמצא פה בקרוואנים לידכם?
חדווה: "לא. אנשים פשוט מתקבצים ומכירים".

בני: "חברתית זה מאוד יפה. אתה מכיר אנשים מכל קצוות הארץ. יש פה אנשים מירושלים, אילתים, מהערבה, מהבקעה. זה קושר מאד יפה. נעשים כל כך חברים שהם מזמינים אותך לאירועים שלהם ואתה מזמין אותם לשלך".

חדווה: "הופכים למשפחה ממש".

איך נראית שגרת היום שלכם כאן?
חדווה: "בבוקר קמים, שותים קפה, עושים הליכה על הים. חוזרים, מכינים ארוחת בוקר, יושבים יחד, משחקים עם השכנים שש-בש, דמקה, הולכים למים, חוזרים, נחים, שוב פעם מתכוננים לארוחה, יוצאים לקניות, חוזרים. ממש חיים כיפיים, פשוטים, נעימים, אין לנו הרבה דרישות".

בני: "זה יותר טוב מבית מלון. בימים האלה של הקורונה במיוחד. במקום שכולם יהיו במקום אחד. תנו לאנשים להיות בחוץ. מה יש יותר טוב מזה?"

"אנחנו לא כובשים, אנחנו נופשים"

לאן תיסעו אחרי החגים?
"כשמתקרר אנחנו יורדים לים המלח. מועצה אזורית תמר פיתחה שטח לטובת הקרוואנים. יש שרותים, מים, הכל. סיימת שם, אתה נוסע לאילת. שהקצתה שטח. באילת היתה מלחמה גדולה".

עד כדי כך?
בני: "יש את החוף הצפוני והדרומי. כל החוף הדרומי, מאילת לכיוון טאבה, שזה שטח מעולה – הם אמרו: 'לא, אתם לא תהיו פה'. אבל הקורונה העירה את כולם. גם את העיר אילת שהתברברה וחשבה את עצמה למשהו. פתאום כולם נעלמו, אין בתי מלון, אין טיילת, אין כלום. אמרתי לאנשים שאני מכיר מאילת, 'תציעו לראש העיר שאנחנו הקרוואניסטים נבוא לשם, את כל הקניות שלנו נעשה בעיר, דלק, אוכל, הכל'. כלכלית אנחנו טובים לערים".

תלכי על החופים, תראי לכלוך. מי שמנקה הכל זה הקרוואניסטים. אנחנו לא באים להרוס, באים רק לפתח תרבות אחרת של נופש"

חדווה: "הערים מרוויחות מזה. כשאנחנו פה אנחנו עושים את כל הקניות בעיר. אנחנו מוציאים המון כסף כי אנחנו צריכים כל יום כמעט לקנות טרי, כי אי אפשר לאחסן".

בני: "נגיד עכשיו, היינו צריכים קניות. קנינו בשוק, קנינו בסופר. אבל ראשי ערים, רק כוח. תנו לנו לחיות, תנו לנו להיות במקום שבעצם לא שייך לכם".

מבחינת בני הזוג חסון, מדובר בסוגייה בוערת. "אנחנו לא כובשים, אנחנו נופשים", אומר בני. "מה שקרה פה זה אליה וקוץ בה. המדינה אמרה לך מצד אחד, תלך תקנה קרוואן. קנית, שילמת מע"מ, המדינה מרוויחה מזה. מצד שני, התחילו להגביל את השטחים לקרוואנים. פתאום כל עיר שולטת, מועצות אזוריות כובשות שטח. הם שולטים על הים, שולטים על הכל. מה זה מפריע לכם שאיזה קרוואן יבוא ושינפשו שם? פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מצטמקים.

"אנחנו לא מוותרים על שום חלק במדינת ישראל. אתה רואה מקומות חשוכי עולם. מי שיכול להיות שם זה רק הקרוואנים, ומיד אחריהם באים הפקחים. מה יש להם? זה לא מפריע לאף אחד. אתה מתחבא, עד שהעיר חיפה שולחת רחפן ומגלה באיזה שיח אתה נמצא.זה גועל נפש".

"אם היינו בבית, כל אחד היה הולך לרופא"

חדווה: "כמה פעמים ניקינו חופים".

בני: "תלכי על החופים, תראי לכלוך. מי שמנקה הכל זה הקרוואניסטים. לוקחים שקית ועוברים, אוספים את כל הלכלוך. הגענו לשטח כזה, ניקינו אותו עם מגרפה, סידרנו. שיהיה יפה. שאפשר יהיה לחיות בנקודה הזאת. אנחנו לא באים להרוס, באים רק לפתח תרבות אחרת של נופש".

חוף הים הצפוני בעכו. הנוף אליו צופה הקרוואן של הזוג חסון (צילום: רז רותם)

בני: "תראי מה שעושים בארצות חו"ל. לא חסר להם ים ונותנים להם לחיות. נותנים להם פארקים עם הכל, במחירים סבירים. המדינה שם סך הכל רוצה שיהיה לך טוב. אצלנו לא. הם לא מסתכלים על זה שזה נותן חיים טובים לאנשים, אריכות חיים".

חדווה: "לא מבקרים בקופת חולים. אם היינו בבית, כל אחד היה הולך לרופא. כואב לי פה כואב לי שם".

בני: "זה יותר זול למדינה. אתה יושב בבית, משעמם לך. מה אתה עושה? מהסלון למקרר מהמקרר לסלון. סיימנו? לרופא! הבילוי הכי טוב זה קופת חולים. הקרוואן הזה, הקטן, מספק אותי יותר טוב. אני מאחל את זה לכל אחד. זה חיסכון בחשמל, זה חיסכון למדינה".

אתה יושב בבית, משעמם לך. מה אתה עושה? מהסלון למקרר מהמקרר לסלון. סיימנו? לרופא! הבילוי הכי טוב זה קופת חולים"

מעיריית עכו הם דווקא מרוצים. "כל הכבוד לה, באמת, ראש עיר נהדר. העירייה אמרה לקרוואניסטים, 'יש שטח פנוי. בואו תשבו'".

"באתי לנפוש בים ואני רואה את המצוקה"

אבל עד כמה שהחופשה שלהם בקרוואן נעימה, יש נושא אחד שמאוד מטריד אותם. "נושא מאוד כאוב", אומר בני. "פתאום נחשפנו לצעירים שחיים בקרוואנים. באתי לנפוש בים ואני רואה את המצוקה שלהם.

"פגשנו זוג. שניהם עם ראש על הכתפיים, תארים, אבל אין להם כסף. אין להם איפה לגור. זה לא קל להביא היום מיליון שקל ולקנות בית. אז הם קונים קרוואן בפחות ממאה אלף שקל. המדינה צריכה לעזור. תעזרו להם לקנות דירה. ואם הם גרים בקרוואן, תנו להם סיוע, יש הרבה שטחים שלא מפריעים לאף אחד. זה דור ההמשך שלנו. לאן אתם רוצים שהם ילכו?"

חדווה: "שיסדרו להם מקום עם חשמל ומים".

בני: "אם אנחנו, ההורים, לא מזרימים כסף, קשה לצעירים לעמוד. המדינה לא נותנת להם וכשכבר יש להם איזה קרוואן אז גם זה מפריע. להפך! תעשו להם מקום שהם יוכלו לגור בו, עם מים וחשמל והכל. זה לא אנשים שלא עשו כלום במדינה, זה חבר'ה שלמדו, שירתו בצבא ועושים עד היום מילואים, אבל מגורים אין להם. לקחת – המדינה לוקחת בשתי ידיים, לתת – היא מטפטפת. זאת המדיניות".

שניהם נאנחים, ובני מביט אל הים שרק שביל הטיילת מפריד בינו ובין הקרוואן.