"תסעי לאט ותנצחי", ביקשה אמא של מריה תרזה דה פיליפיס לפני מרוץ המכונית הראשון בחייה של הבת. הצעירה בת ה-22 הקשיבה. לאט היא אמנם לא נסעה, אבל ניצחון היא השיגה. ואחריו נדרשו לה עוד עשר שנים עד שעשתה היסטוריה והפכה לנהגת הראשונה במרוצי הפורמולה 1. זה היה ב-1958, לפני 62 שנים.
בעונת 2020 של הסבב המוטורי היוקרתי, שתיפתח מחר (ראשון) באוסטריה, תחת מגבלות הקורונה, לא תהיה נהגת. מאז 1992 לא היתה אחת כזו. רק חמש נשים זכו להתחרות במוקדמות מרוצי הסבב, מהן שתיים בלבד הצליחו להעפיל לפחות למרוץ אחד בקריירה.
ללה לומבארדי האיטלקייה היא הנהגת היחידה בהיסטוריה שהצליחה להשיג ניקוד בסבב העולמי, כשסיימה במקום ה-6 בגרנד פרי הספרדי (ב-1975). הנהגות הנוספות שדהרו על המסלולים הן דיווינה גליקה האנגליה, שהתחרתה ב-3 מרוצי מוקדמות (ב-1976-78); דזירה ווילסון מדרום אפריקה, שהתחרתה במוקדמות של מרוץ אחד (ב-1980); וג׳ובאנה אמאטי האיטלקיה, שהתחרתה במוקדמות של 3 מרוצים (ב-1992). שלושתן לא השיגו מקום בסבב.
אבל לא אפסו הסיכויים. ג'יימי צ'אדוויק הבריטית בת ה-22 מסומנת כתקווה הגדולה להפוך לנהגת המרוצים הראשונה שתתחרה בפורמולה 1, מאז 1992. צ'אדוויק היא הנהגת הראשונה בהיסטוריה שזכתה במרוץ פורמולה 3 הבריטי, והראשונה שזכתה בסבב מרוצי הפורמולה לנשים.

במאי 2019 חתמה הנהגת הצעירה על חוזה רב שנתי כנהגת האקדמיה של קבוצת וויליאמס, ולפי פרסום באתר הרשמי של הקבוצה המטרה היא להכשיר אותה להיות אחת משני הנהגים הראשיים של הקבוצה. עד שזה יקרה הכתר יישאר על ראשה של מריה תרזה דה פיליפיס.
אישה יחידה בין 82 גברים
דה פיליפיס נולדה ב-1926 למשפחה אריסטוקרטית בנאפולי, כצעירה בין חמישה ילדים. מילדות עסקה בספורט; שיחקה טניס, גלשה בסקי ורכבה על סוסים. למרוצי מכוניות הגיעה בעקבות התערבות עם שניים מאחיה הגדולים, ג'וזפה ואנטוניו, שזלזלו ביכולת הנהיגה שלה.
כשהיתה בת 22 השתתפה במרוץ הראשון שלה בתחרות בדרום איטליה. מאחורי ההגה של פיאט טופולינו קטנה, שקנה לה אביה, היא זכתה בניצחון. אך את התחרות המקומית הבאה שלה סיימה רק במקום השני. "הייתי לבד נגד הגברים", אמרה.
בראיון ל-ESPN ב-2010, סיפרה שהיא זוכרת שכשנסעה לתחרות פחדה שתחוש חרדה, "אבל אז גיליתי שלא היתה חרדה, לא פחדתי בכלל, אז המשכתי", אמרה, "הגעתי למקום השני וחשבתי לעצמי, טוב, זה יכול להיות דבר חדש עבורי".

וזה אכן היה. עם הזמן התקדמה דה פיליפיס למרוצי המכוניות הטובים והגדולים באירופה. השיא הראשון שלה היה זכייה במקום שני באליפות איטליה היוקרתית, ב-1954, הישג שהוביל בהמשך להצטרפותה למרוצי הפורמולה 1 (שהחלו להתקיים בשנות החמישים של המאה שעברה).
בגיל 32 היא הצטרפה לקבוצה של יצרנית המכוניות מזראטי. במהלך העונה הקבוצה פרשה, אך נהגיה המשיכו להתחרות כיחידים. באותן שנים מרוצי הפורמולה 1 היו מורכבים ממרוצי עונת האליפות ומרוצים פחות יוקרתיים. לפני המרוצים נערכו מוקדמות, מהן 16 הנהגים הראשונים העפילו למרוץ עצמו.
הפעם היחידה שמנעו ממני לנהוג הייתה בגרנד פרי הצרפתי. מנהל המרוץ אמר: 'הקסדה היחידה שאישה צריכה ללבוש היא זו של המספרה'. חוץ מזה אני לא חושבת שנתקלתי בדעות קדומות כלשהן, רק התפעלו מההצלחה שלי.
דה פיליפיס קיבלה את הזדמנות הראשונה שלה במוקדמות גרנד פרי מונאקו, אך פספסה את ההעפלה למרוץ ב-5.8 שניות. בפעם הבאה היא כבר התמודדה במרוץ בעל דירוג לאליפות, כשסיימה עשירית בגרנד פרי הבלגי. "זה היה פנטסטי", אמרה בראיון, "לא חשבתי בכלל על התוצאה, אבל זו לא היתה עליית מדרגה גדולה עבורי, כבר נהגתי על מכוניות עם מנועים גדולים יותר".
באותה עונה ב-1958, היתה דה פיליפיס האישה היחידה בין 82 גברים שהשתתפו לפחות במרוץ אחד. במהלך הקריירה שלה היא השתתפה בשבעה מרוצי גרנד פרי, מתוכם חמישה מקצי מוקדמות, שמהם העפילה ל-3 מרוצים, אך לא הצליחה לזכות בניקוד בסבב האליפות. המקום הכי גבוה שלה היה החמישי, במרוץ סירקוזה באיטליה.
למרות שהעולם המוטורי נשלט על ידי גברים, דה פיליפיס כמעט ולא חוותה, לדבריה, הגבלות על רקע מגדרי, למעט פעם אחת, עליה סיפרה בראיון לגרדיאן: "הפעם היחידה שמנעו ממני לנהוג הייתה בגרנד פרי הצרפתי. מנהל המרוץ אמר: 'הקסדה היחידה שאישה צריכה ללבוש היא זו של המספרה'. חוץ מזה אני לא חושבת שנתקלתי בדעות קדומות כלשהן, רק התפעלו מההצלחה שלי".
"יותר מדי חברים מתו"
בעקבות חברה הטוב, הנהג הצרפתי המוערך ז'אן בהרה, היא הצטרפה, ב-1959, לקבוצת של יצרנית הרכב פורשה. המרוץ השני באותה עונה נערך בברלין, וז'אן בהרה נהרג בו. זו הייתה השנה השנייה ברציפות שנהג פורמולה 1 נהרג באותו מסלול קטלני, והנהג החמישי בתוך שנתיים שנהרג בסבב. לדה פיליפיס היה קשה לשאת זאת. בסיום העונה היא פרשה מפורמולה 1 וממרוצי המכוניות בכלל.
"יותר מדי חברים מתו", אמרה, "זה היה רצף של מקרי מוות – לואיג'י מוסו, פיטר קולינס, אלפונסו דה פורטיגו, מייק עוזר, ואז ז'אן בהרה נהרג בברלין. מבחינתי זה היה הטרגי ביותר מכיוון שזה היה במרוץ שהייתי צריכה להשתתף בו".
לאחר פרישתה שימשה דה פיליפיס, שכונתה "טייס קטן", בין השאר כסגנית הנשיא של מועדון נהגי העבר בפורמולה 1. היא הלכה לעולמה, ב-2016, בגיל 90.