1937: הכזאת תהיה מדינת היהודים?

העמוד הראשון של "דבר" מה-7 ביולי 1937 מתייצב כנגד מסקנות הוועדה שמינתה הממשלה הבריטית לבחינת העתיד הרצוי לארץ ישראל. הוועדה, שהגישה את מסקנותיה לפרלמנט הבריטי, רואה כפתרון שלם "רק בחלוקת הארץ והקמת שתי מדינות עצמאיות – מדינה עברית ומדינה ערבית, ומנדט חדש לאנגליה להגנת המקומות הקדושים.". גבולות המדינה העברית יהיו "מראש הנקרה ועד באר טוביה… בלי ירושלים, הנגב, בלי הרי יהודה ואפרים, ובלי הדגניות ושאר נקודות היישוב מעבר לירדן, בלי נהריים ותחנת הכח ובלי מפעלי חברת האשלג". אם פתרון שתי המדינות לא ייצא לפועל, ממליצה הוועדה על המשך המנדט תוך הגבלת מכירת קרקעות ליהודים, הגבלת העלייה ו"להטיל בלי היסוס משטר צבאי" במקרה של חידוש המהומות האלימות בארץ.

"לחתוך גורל עם וגורל ארץ". דבר, 7.7.1937. הקליקו לצפייה במסך מלא

"לחתוך גורל עם וגורל ארץ". דבר, 7.7.1937

במאמר מערכת שכותרתו "הכזאת תהיה מדינת היהודים?" וחתום ע"י מ.ד. (קיצור ל"מערכת דבר") כי ממשלת המנדט באה "לחתוך גורל עם וגורל ארץ" ומראה מדוע קביעת הוועדה שהחלוקה "תהפוך את הבית הלאומי למדינה יהודית" ריקה מתוכן: "כזאת דמות המפה המקוצצת, במבט ראשון: ציונות בלי ציון, מדינת יהודים בלי יהודים". ביחס לאופן בו מציעים הבריטים להמשיך את המנדט כותב "דבר" כי "מי שבא ומנופף בדגל של 'מדינת יהודים' ומגיש בקנה עלייה מקוצצת וחנוקה – איננו יכול לדרוש מאיתנו שנאמין ביושר כוונותיו ושנשב איתו לדון על תנאי החנק". הכותב גם מספר כי "נתבקשנו מטעם המזכיר הראשי של ממשלת פלשתינה (א"י) לדון בדברים מתוך 'שיקול דעת זהיר ומעמיק' ואף הוזהרנו על הצפוי לעיתוננו "אם איזה מאמר או כותרת של מאמר יעברו את תחומי ההיגיון והמתינות". אנחנו אכן מחויבים לשיקול דעת כזה, נכתב במאמר, אבל לא בגלל הבקשה הבריטית – אלא מפני שהעניין נוגע "בנפשנו, ביצירתנו, בגאולתנו".

1959: "כולם רוצים תעופה"

"מה נעשה כיום בתחום ההכשרה המקצועית לנערים? מהן הבעיות הניצבות לפני האחראים לפעולה זו ובעיקר – מה הם הסיכויים הנשקפים למערכת החינוך המקצועי בתקופה הקרובה?" השאלות האלה פותחות כתבה ב"דבר" מה-7 ביולי 1959 המתארת ביקור בבית הספר המקצועי התיכוני ע"ש ש. הולץ, הנמנה על רשת "עמל", בקרית שלום בתל אביב. בבית הספר 200 תלמידים, המחולקים לשלוש מגמות: מסגרות מכנית, מסגרות אוטומובילים והמגמה העיקרית "למענה נוסד למעשה בית הספר – המגמה התעופתית". שנת הלימודים הראשונה משותפת לתלמידי כל המגמות ובה "רוכשים התלמידים את היסודות הבסיסיים בשימוש בכלי העבודה… והמדריך מקפיד להחדיר בהם הרגלי עבודה וסדר". בשנה השנייה מתפצלים למגמות, כאשר אין שום ספק מהי המגמה המבוקשת ביותר:"במשאל חטוף שערכנו בקרב תלמידי השנה הראשונה נתחוור לנו ללא ספק כי רובם המכריע של התלמידים שואפים להשתלם במקצועות התעופה. זוהי כיום ה"אופנה" בקרב הנוער בארץ".מדריך מגמת התעופה סיפר כי "רמת הלימודים אצלנו גבוהה והמשמעת קפדנית למדי, אנו מחדירים בתלמידים שלנו את ההכרה כי הדייקנות בעבודתם חיונית, כיוון שמדובר במטוסים ובחיי אדם". מנהל בית הספר, המהנדס דוד נחמיאס, גילה אופטימיות ביחס לעתיד בית הספר, וסיפר כי "אנו מקנים לתלמידינו הכשרה הרבה יותר יסודית מבחו"ל", כאשר הוא שם את הדגש על "אופיו של התלמיד ויחסו אל העבודה. דבר זה עשוי לקבוע בטווח הרחוק את יעילותו ואת תרומתו למשק המדינה".

מחדירים בנוער הרגלי עבודה. "דבר", 9.7.1959. הקליקו לצפייה במסך מלא

1976: כולנו היינו כאיש אחד

"קבלת פנים סוערת ביותר, מחיאות כפיים בלחתי פוסקות, קריאות "יחי" ו"הידד", חיבוקים ודמעות גיל" – כך מתאר ב-5 ביולי 1976 דויד מושיוב, סופר "דבר", את חזרתם לארץ של חטופי מטוס איר פרנס שנחטפו שבוע קודם לכן וחולצו ע"י צה"ל. "האזור בו עמדו לנחות המטוסים היה מלא אנשים, ביניהם עובדי התעשייה האווירית, שראשם לא היה נתון לעבודה ליד המכשירים והמטוסים. הם רצו לראות במו עיניהם את החטופים חוזרים לאדמת המולדת.". ב-8 בבוקר הגיע המטוס ברעש מחריש אזניים ותחילה התקרבו אליו אמבולנסים שפינו שניים מהנוסעים. לאחר מכן ירדו מהמטוס מספר נוסעים צעירים. הכתב מספר כי "אחד מהנוסעים שעמד לידי התחבק עם אחיו, טפח על שכמו ושאל: איך זה היה. הלה הסתפק במשפט קצר אחד – היה מעניין מאוד, ולא הוסיף". אחד החטופים, עקיבא אלכסנדר, בן 30 מתל אביב, סיפר על רגע החילוץ בו נשמעו יריות והכוחות הישראלים צעקו "אל תדאגו, אלה יריות שלנו". "כולנו היינו כאיש אחד. חזרתי ישראלי יותר גאה ממה שיצאתי. בעת צרה הוכחנו עצמנו כקבוצה מלוכדת. התחלקנו בכל. בפעם הראשונה הבנתי מהו המושג אחים לצרה".

העובדים רצו לראות במו עיניהם את החטופים חוזרים לאדמת המולדת. "דבר", 5.7.1976. הקליקו לצפייה במסך מלא

1960: עיריית ת"א מציגה: קייטנות מדע בדיוני

עיריית תל אביב עורכת 78 קייטנות קיץ ל-15,000 תלמידים ברחבי העיר ואף מחוץ לה – מדווח "דבר" מה-6 ביולי 1960. 2,000 מתוכם נתקבלו במחירים כמעט סמליים של 5-10 ל"י. ההזנה היא בפיקוח משרד החינוך והתרבות. ונושאי הקייטנות הם בעקבות ספריו של ז'ול ורן – "שמונים אלף מיל מתחת למים", "האנשים הראשונים על הירח" ו"אי התעלומות". קיץ נעים.

2,000 ילדים התקבלו לקייטנה במחירים כמעט סמליים. "דבר", 6.7.1960. הקליקו לצפייה במסך מלא