הקיבעון המחשבתי שעלול לפרק את האיחוד האירופי: על אף המלצות מקיר לקיר של כלכלנים וגופים פיננסיים כמו קרן המטבע הבינלאומית, ההתנגדות להשקעה מאסיבית של תקציבים להתמודדות עם משבר הקורונה עלולה להכשיל את קרן הסיוע המשותפת באיחוד, ומסכנת את האיחוד כולו.

מאז תחילת משבר הקורונה האירופים לא מצליחים להסכים האם ועד כמה לסייע אחת לשנייה במימון הוצאות המשבר. לעומת גרמניה וצרפת, שתומכים בהקמת קרן סיוע בהיקף של 750 מיליארד אירו, שתמומן על ידי גיוס חוב של כלל מדינות האיחוד, חלק המדינות באיחוד מתנגדות למימון משותף של הוצאות המדינות שנפגעו.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת עמנואל מקרון, ביוני 2020. (Kay Nietfeld/dpa via AP)

המתח מחריף כשמסתכלים על אילו מדינות זקוקות לסיוע. דווקא המדינות החלשות יותר, שסבלו באופן הקשה ביותר מהמשבר בעשור האחרון היו אלו שחטפו את המכה הקשה ביותר מהקורונה. במדינות כמו איטליה וספרד, שבהן מספר המתים היה הגבוה ביותר באירופה, סירובן של מדינות האיחוד האחרות לסייע במימון המשבר עלול להחריף את ההתנגדות הציבורית לאיחוד- ולחזק גורמים שקוראים להיפרד ממנו.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מיהן המדינות שמתנגדות?

המדינות שהתנגדו לקיומה של קרן סיוע הן גם אלו שמתנגדות היום למתן מענקים ושואפות לתלות את מתן ההלוואות בשליטה על אופן השימוש בכספים. מדובר במדינות צפון אירופה, "ארבעת החסכניות" כפי שהן נקראות – הולנד, אוסטריה, שוודיה ודנמרק.

מדובר בארבע מדיניות שתומכות באופן עקבי במדיניות כלכלית שמרניות כשמדובר באיחוד האירופי. מדינות אלו, שידועות בדרך כלל כבעלות בריתה של גרמניה בדיונים בנושאים כלכליים, היו התומכות הגדולות ביותר במדינות הקיצוצים שהובילה גרמניה כשמשבר 2008 הגיע לחופיה של אירופה.

בתחילת משבר הקורונה התנגדו מדינות אלו לכל סיוע מאורגן בין מדינות האיחוד האירופי. כשאנגלה מרקל הבהירה שתתמוך בהצעה הצרפתית להקים קרן סיוע בהיקף של 750 מיליארד אירו, ארבעת בעלות בריתה החלו להתעקש על הגבלת היקף המענקים שיינתנו מתוך הקרן, והעדיפו לחלק את הכספים כהלוואות. כעת דורשות אותן מדינות גם להתנות את מתן ההלוואות בקידום רפורמות "לקידום התחרות" לדבריהם.

למה המדינות מתנגדות?

המחלוקת הראשונית נגעה באופן מימון הקרן. בעוד גרמניה וצרפת תמכו בהנפקת אג"ח אירופי משותף בפעם הראשונה מאז שהוקם האיחוד האירופי, ארבעת המדינות התנגדו בתוקף.

נכון להיום, על אף העובדה שכל מדינות גוש האירו משתמשות באותו המטבע, הן אינן חולקות התנהלות פיסקלית משותפת. לכן, לא רק שהן קובעות בעצמן את תקציב המדינה, הן גם אחריות בנפרד על מימון התקציב. כל אחת ממדינות גוש האירו מנפיקה את אגרות החוב לעצמה כדי לממן את תקציב המדינה.

להפרדה זו יש משמעות דרמטית בזמן משבר הקורונה. ישנן מדינות כמו גרמניה וצרפת שהריבית שהן נדרשות לשלם על האג"ח שלהן הוא נמוך הרבה יותר ממדינות אחרות – כמו יוון, ספרד ואיטליה שהריבית על האג"ח שלהן גבוהה יותר. המשמעות היא שעלות מימון ההתמודדות עם משבר הקורונה גבוהה יותר במדינות אלו, שהן גם המדינות שבהן המשבר הבריאותי היה החמור ביותר.

הרעיון של קרן הסיוע, שאליו יכנסו כספים מגיוס חוב של כל מדינות האיחוד, הוא להוריד את עלות מימון התמודדות המדינות החלשות יותר. כשמדינות האירו ינפיקו אג"ח משותף, כל אחת מהמדינות תהיה ערבה להחזרה וכך מדינות כמו יוון יוכלו ליהנות מכספים שגויסו בריבית של גרמניה.

התנגדותן של ארבעת המדינות נובעת בדיוק מהעובדה שהמדינות החלשות יותר יזכו למימון בעלות נמוכה יותר מאשר היו זוכות בהנפקה בעצמן. טענת ארבעת המדינות היא שעלות הריבית הנמוכה שלה יזכו המדינות החלשות יעודדו אותם "לבזבז" את הכסף, דבר שהן מתנגדות אליו בתוקף.

חיילים ברחובות ספרד אוכפים את הסגר שהונהג על מנת לבלום את התפשטות נגיף COVID-19, מרץ 2020 (Photo by Álvaro Calvo / Getty Images)

לאחר שברור היה שגרמניה תתמוך בהנפקת אג"ח משותף כדי לממן קרן סיוע שינו המדינות את הדרישה, והחלו לדחוף לחלוקת כספי הסיוע בצורת הלוואות במקום מענקים. כעת השאלה עליה דנים באירופה היא כמה מקרן הסיוע תחולק כמענק, וכמה ממנו ידרשו המדינות החלשות להחזיר לקרן. מבחינתן, המטרה היא ברורה, ככל שיותר מהכספים יוחזרו לקרן, כך יאלצו המדינות החזקות יותר, שנפגעו פחות מהמשבר לספוג פחות מההוצאות.

נקודה נוספת שעליה מתעקשות ארבעת המדינות היא התנאים שיוצמדו לחלוקת כספי הסיוע. הן דורשות שכספי הסיוע יינתנו בתמורה לרפורמות מקיפות ל"הגברת התחרות" במדינות החלשות, וילוו בפיקוח מצד המדינות המלוות כדי לוודא שרפורמות אלו אכן יוצאות לפועל. ראש ממשלת יוון לדוגמא יצא נגד המהלך, ואמר שיוון לא תאפשר הצמדת תנאים לקבלת הסיוע.

מה יכולות להיות ההשלכות?

האיחוד האירופי כולו עומד מול המשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיו, אבל הנזק לא מתחלק באופן שווה. חלק מהמדינות באירופה ספגו פגיעה קשה הרבה יותר מאחרות, וחלק ניכר מהמדינות הנפגעות ביותר הן גם מדינות חלשות, שסובלות מאי יציבות כלכלית עוד מאז המשבר הכלכלי הגדול ב-2008. כפי שמסכימים כמעט כל הכלכלנים האירופים, אלו הן המדינות שיזדקקו להשקעה משמעותית ביותר כדי לצלוח את המשבר.

אלא שהחוקים הפיסקליים של אירופה מגבילים את יכולתן של אותן המדינות להשקיע בהיקפים הדרושים להן. ליוון, איטליה וספרד גם ככה רמות חוב תוצר גבוהות עוד מאז המשבר של העשור הקודם, יחד עם התחייבות לצמצמם את ההוצאה. סירוב של מדינות אירופה האחרות לגבות את המדינות החלשות עלול להביא למיתון חסר תקדים, שרבים מעריכים שיסמן את סופו של האיחוד האירופי, שהולך ומאבד תמיכה במדינות דרום אירופה.

יווני מביט לנוף כשברקע דגל יוון. (צילום: רז רותם).

מעבר לאסון החברתי שיתרחש באותן המדינות ללא תכנית השקעה מאסיבית, מדובר בסכנה פוליטית לפרוייקט האיחוד האירופי. כנראה שמרקל מבינה את גודל הסכנה לאיחוד, כי דווקא גרמניה, שעומדת בדרך כלל בראש המחנה המתנגד להרחבה פיסקלית במדינות החלשות, תומכת במהלך הסיוע.

אנגלה מרקל נאמה בסוף השבוע מול הפרלמנט האירופי ואמרה: "המצב יוצא דופן, והוא דורש מאמץ יוצא דופן, כל יום משנה".