חוסר היכולת של ישראל להפעיל מערכי בדיקות קורונה וחקירות אפידמיולוגיות בהיקפים נרחבים, והכניסה לסגר מחמיר באפריל, יעלו לכלכלת ישראל 85 מיליארד ש"ח עד סוף 2021 – כך עולה מניתוח שערך פרופ' צבי אקשטיין, דיקאן ביה"ס טיומקין לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה.
"מדיניות בריאותית נכונה שהייתה מכינה את המדינה להתמודדות עם מגפה הייתה גם המדיניות הכלכלית הנכונה," אומר פרופ' אקשטיין. שהציג את ממצאיו בכנס המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות בריאות שנערך בשני השבוע.
אקשטיין השווה את ישראל לטאיוואן ולקוריאה הדרומית, מדינות שמערכות בריאות הציבור שלהן חזקות בעקבות התמודדותן עם מגפת הסארס בתחילת העשור הקודם. במדינות אלו התבססה מדיניות המאבק בקורונה בביצוע בדיקות בהיקף רחב לגילוי נשאים, זיהוי מסלולי ההדבקה וחקירות אפידמיולוגיות מהירות לזיהוי המגעים. לצד זאת נעשו בהן צעדים ממוקדים לבלימת התפשטות הנגיף כמו סגירת בתי הספר, אך בשום שלב הן לא הגיעו לסגר על המשק.
מדיניות הסגר בישראל, שנבעה בין היתר מחוסר יכולת למגר את התחלואה בכלים אפידמיולוגיים, הובילה לפגיעה עמוקה יותר בכלכלה מאשר בקוריאה הדרומית: בעוד התוצר לנפש בישראל צפוי לרדת ב-8.1% ביחס ל-2019 ושיעור האבטלה עומד על 12%, בקוריאה הדרומית צפוי התוצר לנפש לרדת רק ב-1.3%, ושיעור האבטלה עומד על 4.5%.
לפי החישוב שערך אקשטיין, הטלת הסגר המלא גרמה לאובדן של 6% מהתוצר של מדינת ישראל. להערכתו, הפער בין הנזק לתוצר מסגר מלא לבין הנזק מנקיטת צעדים עדינים יותר בשילוב מערך אפידמיולוגי חזק הוא 85 מיליארד שקלים על פני שנתיים. הוא מציין כי שיעור הנפטרים במדינות של סגר גורף ובמדיניות המשלבת צעדים ממוקדים ואפידמיולוגיה הוא דומה.
"המחיר הכלכלי למדיניות ציבורית לא נכונה גדול בהרבה מהמחיר של מדיניות בריאות ציבורית נכונה. מדיניות בריאותית נכונה, שהייתה מכינה את המדינה להתמודדות עם מגפה הייתה יוצרת כלכלה שנפגעת פחות. כששמעתי מחבריי בטאיוואן על האסטרטגיות האפידמיולוגיות בהם הם מתמודדים עם הנגיף, הייתי בטוח שעד יוני נוכל לפעול כמוהם. בישראל כבר יולי, ועדיין לא נקבע שום מנגנון מסודר של בדיקות, ניטור ובידוד ממוקד הכולל סגירה של שרשראות ההדבקה. זה כישלון עצום, ומישהו צריך לשלם על זה את המחיר" אומר פרופ' אקשטיין.