"עכשיו אתה רואה מכוניות, אבל ב-12:00 בצהריים לא יהיה פה רכב אחד", אומר אמיר, בעליו של חניון הלל, בלב ירושלים. "אנשים באים לפה לחטוף משהו קטן, איזה סידור, ונוסעים". יום חול, השעה 10:00 בבוקר, ובחודש יולי "רגיל"  אפשר היה רק לחלום על חניה אצל אמיר, או אצל שכניו. אך ביולי של קורונה שלטי החניונים בוהקים בירוק: "פנוי". וכמו החניונים, גם המדרכות.

מדרחוב בן יהודה, ירושלים. ביולי של קורונה, הרחוב ייסגר בחמש אחר הצהרים, פרט אולי לסניף פלאפל ומקבצי נדבות (צילום: דוד טברסקי)

במדרחוב בן יהודה, רחוב התיירים של ירושלים, החנויות ביולי "רגיל" פתוחות לעתים עד חצות הלילה, עבור התיירים שהולכים ברגל מהכותל לכיוון מרכז העיר; ובתי הקפה מלאים בצעירים שמחים שצועקים בשפות רבות. אך ביולי של קורונה, הרחוב ייסגר בחמש אחר הצהרים, פרט אולי לסניף פלאפל ומקבצי נדבות.

דני בן דוד, בעל חנות לתשמישי קדושה:
"אנשים בדיכאון"

"אם הייתי צעיר ב-20 שנה, הייתי קם, עולה על מטוס ועוזב את הארץ בלי לחשוב בכלל", אומר דני בן דוד מאחורי הדלפק בחנות שלו לתשמישי קדושה, כלי אומנות ומזכרות מארץ הקודש. מעל 25 שנה הוא כאן. את העסק הקים עם אביו ומאז שאבא נפטר, הוא המנהל.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"בן דוד שלי בארה"ב מספר לי שמבחינת הקורונה המצב הרבה יותר גרוע אצלם, אבל מבחינה כלכלית שמיים וארץ. טראמפ חילק לאנשים כסף ואנשים יוצאים החוצה וקונים, הכל פתוח והעסקים עובדים".

בן דוד מספר כי שווי החנות הוא שישה מיליון שקלים, בערך, בימים שלפני המגפה. אך באחרונה היו ימים שסגר את הקופה עם 20 שקלים. "אנשים בדיכאון", הוא אומר, "בעלי החנויות מגיעים בבוקר, מכינים קפה, יושבים בחוץ עם סיגריה".

דני בן דוד (מימין) ועובד בוטח. "על מה הם חוסכים בממשלה? עכשיו אנשים צריכים את הכסף. עכשיו זה הזמן להוציא" (צילום: דוד טברסקי)

את האחריות הוא מטיל על הממשלה: "במקום לתת הלוואות, הממשלה צריכה לשפוך כסף על אנשים, כמו בארה"ב ואירופה. הלוואות צריך להחזיר. איך בכזה מצב, בלי הכנסות ועבודה, אנשים יחזירו כספים? על מה הם חוסכים בממשלה? עכשיו אנשים צריכים את הכסף. עכשיו זה הזמן להוציא".

"באינתיפאדה השנייה היה הרבה יותר טוב", אומר עובד בוטח, שעובד אצל בן דוד בחנות. "היו טיסות, תיירים וישראלים היו באים לתמוך. נכון, היו פיגועים, אבל כעבור שבוע שבועיים היו חוזרים. במצב כמו עכשיו לא היינו מעולם, ואין לי מושג איך ומתי נצא מזה. יש במדינה הרבה מאוד כסף. בשלטון מבינים את המצב, אבל התחושה כרגע היא שזה כמו שאתה מסתכל על חולה שנחנק וצריך מכונת חמצן, אבל אתה לא עושה כלום. למה? כי לא אכפת לך".

חיים ישכריאן, בעל חנות תיקים:
"לאנשים אין כסף למותרות"

חיים ישכריאן מוכר תיקים ותיק במדרחוב: "לפעמים אני שואל, ריבונו של עולם. ללכת לפתוח את החנות, למה? יש ימים שלא פותחים קופה. בבוקר שומם פה ובשעה 17:00 כולם סוגרים. אין טעם לשבת, חבל על החשמל. שליש מהחנויות פה לא פתחו בכלל. אפילו הבן אדם, פה ממול, שמוציא פרחים, כבר מוציא  פחות. אין לאנשים כסף למותרות".

סבו של ישכריאן פתח את העסק לפני כמעט 90 שנה. הוא עצמו עובד בחנות מעל לרבע מאה. בעשור האחרון העסק נפגע קשה ממעבר הלקוחות לקנייה באינטרנט. "הסבים היו עולים מגרמניה, הביאו איתם סטנדרט גבוה של ציוד וגימור", הוא מספר, "כשרק הקימו את המקום הייתה פה מתפרה והיו תופרים את התיקים ממש כאן, אחר כך התחלנו לייבא, אבל עד היום אני עובד עם מפעלים ישראלים. גם שם המצב קשה. בזמן האחרון, עוד בלי הקורונה, נסגרו חמש מתפרות".

חנות התיקים של חיים ישכריאן. "לפעמים אני שואל, ריבונו של עולם. ללכת לפתוח את החנות, למה? יש ימים שלא פותחים קופה" (צילום: דוד טברסקי)

הלקוחות שמגיעים בימים אלה קונים, לדבריו, משהו קטן, מתוך נאמנות וקשר. "אני לא מוכר מוצרים סינים שנקרעים תוך שנה, יש לי פה סטנדרט שאנשים מגיעים בשבילו". לקוחה שנכנסת קונה ארנק קטן. "זה 90 שקל במקום 99", אומר לה ישכריאן ומודה לה על הקנייה.

התחושה בקרב אנשי הרחוב היא שאין מי שדואג, הוא אומר. "מה זה מענקים? אתה הולך, ממלא חמישים דפים ואז משחררים כלום. זה סתם. ביטלו לנו ארנונה לשלושה חודשים, הגיע בן אדם ואמר שחייבים תעודת תו סגול, שעולה בדיוק אותו סכום שחסכתי על הארנונה. למה זה טוב?"

בני כהן בעל חנות לסיגריות ומשקאות:
"יש לי מזל שאני פה בדמי מפתח"

בני כהן (מימין) וחברו. "רק צריך שימשיכו עם הפטור מהארנונה" (צילום: דוד טברסקי)

בני כהן, בעליו של "מרכז הקפה", חנות משקאות וסיגריות, יושב עם חבר על כיסא מתקפל מחוץ לחנות, שבה הוא עובד יותר מ-46 שנים. כמו רוב בעלי העסקים ברחוב, גם הוא ירושלמי ותיק ואת העסק הקים עם אביו, שנפטר לפני 12 שנה.

"יש לי מזל שאני פה בדמי מפתח", הוא אומר, "אם הייתי בשכירות, הייתי מחזיר את המפתח ונוסע. להתראות. יום עסקים שלי פה לא מכסה עכשיו את המזגן. שליש מהבעלים ברחוב לא פותחים, ומי שכן פותח, מגיע לשבת בעבודה כדי לא לריב עם האישה בבית".

רוב הלקוחות מגיעים, לדבריו, כדי לקנות סיגריות. היין האיכותי והסיגרים נשארים על המדפים. ולמרות זאת, אין לו טענות: "לדעתי, אין דבר שהמדינה יכולה לעשות, גם אם רוצים. זה בא אלינו מאלוהים. יש לנו ראש עיר טוב שבאמת אכפת לו, ואני מרוצה. הוא הגיע לפה, דאג. רק צריך שימשיכו עם הפטור מהארנונה".

התוכנית הכלכלית שפרסם חבר הכנסת ניר ברקת (ליכוד), ראש העירייה הקודם, לא מרשימה את כהן. "לאורך ההיסטוריה היה לנו רק ראש עיר אחד טוב", הוא אומר, "טדי קולק. גם ברקת וגם אולמרט, מה שעניין אותם זה רושם, קוקטלים ונסיעות לחו"ל".