העיקרון המנחה מאחורי התוכנית שהציגו נתניהו וכ"ץ הוא פשוט – שומרים על החולה שלא ימות אבל חס וחלילה שגם לא יבריא. זו תוכנית שמייצבת את המצב הנוכחי ואין בה בשורה שתקדם צמיחה. בסופו של דבר, אחרי כל הדיונים הקדחתניים עם היועצים והפקידים, והאחראית על המחשב של רשות המיסים, חזרנו לאותה הנקודה.

למעשה בתוכנית שהוצגה לא היה צעד אחד שלא יושם פה כבר בחודשים האחרונים. אותם כלים שבהם השתמשו כדי לייצב את המצב ימשכו לשנה הקרובה. מה המסקנה? שהתכנית היא לשמר את המציאות הקיימת. מאות אלפי מובטלים, עסקים קורסים, נפתחים ונסגרים, זו ההבטחה.

שום מחשבה שיוצאת מחוץ לקופסא, לא תכניות לקידום תעסוקה, לא מנגנוני תעסוקה חלקית, לא שוברי קניה לעידוד ביקושים. תכניות רבות שפועלות בעולם בהצלחה, בגרמניה, בבריטניה, בסין וביפן. הן מונעות התרסקות של התוצר ושומרות על מבנה המשק, על מקומות עבודה, על עסקים חיים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הצעדים שהוצגו, או לפחות הכותרות (אלוהים נמצא בפרטים שלא מוצגים בהצהרות לאומה), יתנו למאות אלפי אנשים בישראל ממה להתקיים בחודשים הקרובים וזה לא עניין מבוטל. אבל אחרי ההבטחות, הישיבות והדחיות היה אפשר לצפות ליותר.

לא מדובר בסתם קבעון מחשבתי. זו האידיאולוגיה הניאוליברלית של נתניהו, של כ"ץ ושל פקידי האוצר שפשוט לא מאפשרת להם לשנות כיוון. הסכר של הגרעון נפרץ, כי לא נותרה ברירה, אבל ההיגיון של צמצום האחריות של הממשלה על המשק נשמר. הממשלה תשקיע עשרות מיליארדי שקלים, אבל לא תיכנס לתוך השוק עם פעולות ממשיות. לא תפעיל תכניות תעסוקה, או עבודות יזומות, לא תספק רשת ביטחון סוציאלית לכל אזרח, לא תחזק את השירותים החברתיים. חס וחלילה שלא ישתנו הכללים.

אם רוצים הוכחה לעד כמה הקיבעון המחשבתי הזה חשוב להם, בין הכותרות של אותה השקופית שחזרו על עצמן שוב ושוב הזכיר כ"ץ את חוק ההסדרים וחוק התקציב שחייבים לעבור. בתוך כל הבלאגן הזה, עם 850,000 מובטלים, הם עדיין חושבים על הרפורמות הישנות שלהם שמחכות על המדף להזדמנות לצאת אל הפועל.

מה כן הבטיח ראש הממשלה? שהכסף יזרום. ליעל את הבירוקרטיה. זו הבשורה על פי נתניהו. אין צורך בתוכנית כלכלית טובה, או חכמה, רף הדרישה מפקידי האוצר ירד לתוכנית שפשוט תפעל ולא תיתקע.

למעשה, העיסוק בבירוקרטיה הוא לא מקרי ולא סתמי. מדובר במהלך שנתניהו ליבה בשבועות האחרונים כשהעמיד את ראש רשות המיסים, ערן יעקב, פעמיים על המוקד. פעם אחת במסיבת העיתונאים בה הכריז על המודל האמריקאי קודם כסף אח"כ בדיקת זכאות, ופעם שניה בסרטון הזום עם בעלי עסקים שפורסם בתחילת השבוע.

נתניהו טרח לוודא שנבין שהבעיה היא במנגנונים הבירוקרטים הלא יעילים, בש.ג. שעוצר את התוכנית המעולה לא במוחות המבריקים של הגנרלים שמנהלים את המערכה.

בשולי הדברים אוזן חדה שמעה את כ"ץ מתגאה ברפורמת השמים הפתוחים אליה הוא מתגעגע. נתניהו התגאה בהישגי העבר שלו – עשור של צמיחה עם יחס חוב תוצר אפסי ותעסוקה מלאה. אפשר להתווכח על חלקם של נתניהו וכ"ץ בהישגים אלה, על המחיר בהם הושגו והאם בכלל מדובר בהישגים. אבל מעניין שדווקא עכשיו היו צריכים שני הפוליטיקאים לטפוח לעצמם על השכם. אחרי הכישלון בהתמודדות עם המגפה וכשהם מגיעים לציבור הישראלי ללא בשורות. משהו היה צריך להחזיק את האגו כדי שהגווים ישארו זקופים.