רחוב אבן גבירול בתל אביב, יום חול, שעה שתיים בצהריים, וזה מרגיש כאילו שעת בוקר מוקדמת, עוד לפני הפקקים. אין ריח אגזוזים, הולכי רגל מנומנמים יכולים לחצות, וחוצים, גם לא במעברי החציה, ובעלי העסקים הסמוכים לכיכר רבין לא זוכרים דבר כזה.

רפי חמו, בעל איטליז:
"יש זעם באוכלוסיה"

רפי חמו. "אני מזמין עכשיו חצי ממה שאני מזמין בדרך כלל מהספקים" (צילום: שי ניר)

"כל השבוע הרחוב נראה כמו בית קברות", אומר רפי חמו (44), בעל "האיטליז של רפי". "בשעה כזו הכביש ריק? רחוב אבן גבירול תמיד סואן ותמיד תנועה מטורפת, בדרך כלל יש פה פקקים של עשרים דקות לעבור את שאול המלך, ועכשיו התנועה זורמת באין מפריע. אני לא זוכר את הרחוב ככה. אני לא זוכר תקופת שפל כזו כל השנים".

אוכלים פחות בשר?
"אני מזמין עכשיו חצי ממה שאני מזמין בדרך כלל מהספקים. יש ירידה. הרחוב אמנם ציר מרכזי, אבל זו שכונה. כולם מכירים את כולם. אני עובד עם לקוחות קבועים. קונים בכמויות קטנות לאותו היום ונגמר הסיפור.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"לקוחה ספרה לי שיש לה חבר, שף טבח, שמקציב לעצמו 7 שקלים לאוכל ליום. כוס אורז וחתיכת שניצל. הגל השני ירסק את מי ששרד בקושי את הגל הראשון. יש זעם באוכלוסיה. אנשים ממורמרים וזה יבוא בפנים של הממשלה. אם יהיה סגר, אנשים ייצאו לרחובות כי הם ירצו אוכל הביתה לילדים".

סוזי ויעקב פנקס, בעלי חנות אופנה:
"לא רואים סוף ולא רואים דרך"

סוזי ויעקב פנקס. "הממשלה הזויה והכל חרטא כמו שהם אמרו. הם מנותקים לגמרי" (צילום: שי ניר)

"המצב לא קריטי, לא גוסס, הוא מת", אומרת סוזי פנקס (75) בעלת חנות האופנה "סוזי". "אתמול, אחרי שבועיים שלא מכרנו, הצלחנו למכור 4 טוניקות ב-800 שקל. זה היה שישו ושמחו".

כבר 31 שנים שסוזי ובעלה יעקב מגיעים מדי בוקר לחנות. "אתה הראשון שנכנס היום", היא אומרת, "עברנו מצבים קשים – היה לנו רצח רבין, היה לנו סקאדים, ותמיד היינו פה ולא סגרנו. תקופה כמו זו אנחנו לא זוכרים".

את התופרת שהעסיקו הוציאו לחל"ת בפעם השנייה, ספקי הסחורה מתחשבים ומקבלים החזרות, למרות שגם להם יש קשיים, אבל את הארנונה צריך להמשיך לשלם.

אז למה בכלל לפתוח כל יום?
יעקב: "מי ישכור בזמן הזה?"
סוזי: "מה נעשה בבית? פה לפחות אנחנו רואים אנשים".

יום קודם היו אמורים לחגוג את חתונת הנכד, שהתבטלה בשל החמרת ההגבלות, לאחר שנדחתה כבר פעם אחת. "הכלה לא מפסיקה לבכות והכספים התבזבזו לשווא. הבעיה העיקרית שלא רואים סוף, ולא רואים דרך. הממשלה הזויה והכל חרטא כמו שהם אמרו. הם מנותקים לגמרי. אין משהו יותר גרוע מזה".

גלית וערן אשכנזי, בעלי חנות פרחים:
"בשבוע האחרון, קטסטרופה"

גלית וערן אשכנזי. "משבוע הבא עוברים לשלושה ימים בשבוע. אין למה להחזיק את כל הסחורה" (צילום: שי ניר)

גלית וערן אשכנזי הם בעליה של חנות הפרחים "פרח הגפן", כבר 15 שנים. "בשבועיים האחרונים הרחוב התרוקן", מספר ערן, "בשבוע האחרון, קטסטרופה. גם אם אנחנו לא סוגרים, אנחנו סגורים. משבוע הבא עוברים לשלושה ימים בשבוע. אין למה להחזיק את כל הסחורה.

גלית: "לא היינו פה כמעט חודשיים, בדרך היה את פסח, רק משלוחים, ואחרי זה רק סופי שבוע. נשארה לנו סחורה ותרמנו אותה בפסח ובשבועות, כמה אלפי שקלים".

ערן: "בחג השבועות, אחרי הסגר של פסח, כולם נפגשו, אז היה לנו פיק. הרגישו שיכולים לבקר את הדודה והסבתא, אדם אחד קנה ליותר אנשים, ואם לא, אז היו משלוחים. עכשיו יש פחות מפגשים שמביאים פרחים. עכשיו אנשים קונים פרחים בעבור הנפש שלהם".

לדבריו ענף הפרחים כולו בצרות. "יש היום מחסור אדיר בפרחים בגלל החששות של המגדלים. מגדלי הפרחים אכלו אותה. נתקעו. הם שותלים חודשיים קדימה, וברגע נתון אומרים להם: אתה לא יכול לשווק. הם לא קיבלו פיצוי אגורה. התחום מנסה להיאחז בהווה. אני לא צופה עתיד רחוק".

שלומי אוגלבו, בעל מספרה:
"הצעירים נעלמו"

שלומי אוגלבו. "הלקוחות בני הגיל השלישי מתקצבים ומגבילים את ההוצאות, והצעירים נעלמו" (צילום: שי ניר)

הספר שלומי אוגלבו (47), מ"שלומי וליאת מספרה וקוסמטיקה", מספר שכשחזרה העבודה אחרי הסגר, "היה בום של אנשים, פיצוץ, עבודה יפה בכל המספרות. עבדנו עד שעות מאוחרות, אבל מאז, הלקוחות בני הגיל השלישי מתקצבים ומגבילים את ההוצאות, והצעירים נעלמו".

מה קרה לחנות לידכם, נראה כמו בר, אין תו סגול, אין שלטי הוראות והדלתות נעולות?
"קוראים למקום 'מאנה'. הם פתחו לפני הקורונה ולא חזרו אחרי שהסגר הוסר".

יולי וסטפהל, גלריה למסגור תמונות:
"חזרתי בסוף מאי, והייתה ממש התנפלות"

יולי וסטפהל. "אנשים ישבו בבית, הסתכלו על הקירות וכשנגמר ההסגר הם באו" (צילום: שי ניר)

יולי וסטפהל (66) עובדת כבר 34 שנים במסגור תמונות בגלריה "גוונים" ברחוב, ואצלה המצב שונה. יש לה, היא מספרת, יותר עבודה ממה שהיא מספיקה.

איך את מסבירה את זה?
"אנשים ישבו בבית, הסתכלו על הקירות וכשנגמר ההסגר הם באו. חזרתי לעבוד בסוף מאי והיתה פה ממש התנפלות. 15-10 איש ביום. אני לא מספיקה כל כך הרבה הרבה ביום".

אלעד, בעל פאב שכונתי:
"הרזרבות נשרפו, עכשיו חיים על האדים"

סילביה באמפר. "מבחינתי, להיכנס לסגר נוסף זה להפוך להיות מובטל" (צילום: שי ניר)

בשעת הצהריים, אבי (30) עוסק בהכנות לשעת הפתיחה של "סילביה באמפר", פאב שכונתי. אלעד, הבעלים כבר שבע שנים, עובד על הבר. ההגבלות האוסרות על פתיחת ברים, עדיין לא נכנסו לתוקף.

"באנו מוכנים", אומר אלעד על התקופה, "את כל הרזרבות שרפנו, עכשיו חיים על אדים. מבחינתי, להיכנס לסגר נוסף זה להפוך להיות מובטל. אם יהיה עוד סגר, אני לא יודע אם אצליח לחזור לעבודה. זה תלוי אם תהיה עזרה מהמדינה, מהעירייה ומבעל הבית".

קשה לגרום ללקוחות לשים מסכות?
"המסכות זה כמו גנון. חלק שמים, חלק לא. לפעמים הלקוחות שותים יותר מדי ומרגישים חופשיים, אבל אנחנו משתדלים להקפיד על ההנחיות".

יש ירידה בעסק?
"היום יום רביעי, בדרך כלל בזמן הזה אני עושה את ההזמנה של השתייה לסוף השבוע. היום לא עשיתי הזמנה בכלל".

מה תעשה אם יהיה עוד סגר?
אבי: "למה להגיד בכלל דברים כאלה?! אם יהיה סגר נוסף אחזור לחולון לגור עם ההורים".

אלכס, עובד בבית קפה:
"חבל לי על הילדים שעובדים איתי"

קפה נונה. "יש לי עשרה אנשים בחוץ במקום שלושים. אני לא יודע איך נצא מזה" (צילום: שי ניר)

"השבוע, אחרי יום שני אנשים הפסיקו לבוא", אומר אלכס, מבית הקפה "נונה", שנוסד לפני 22 שנים. "נכון לעכשיו, יום רביעי, יש לי עשרה אנשים בחוץ במקום שלושים, וזה מרכז תל אביב, 300 מטר מהעירייה. אני לא יודע איך נצא מזה.

"המצב כל כך גרוע. לא ברור לי איך מאפס מגיעים לאסון – אלף איש כל יום. איך ייתכן תוך חודש להתרסק. זה לא מסתדר לי. אני לא מבין איך באיטליה וספרד זה נגמר ואצלנו נכנסנו לבור שלא יודעים איך לצאת ממנו. סגר שני לא ייתן כלום.

"על החל"ת  אני אומר: 'תודה ששילמו ולא זרקו אותנו'. המלצרים אומרים תודה. אבל אני לא נתקעתי כלכלית. לי יש רזרבות, חבל לי על הילדים שעובדים איתי, המלצרים, שמקבלים פחות. חבל לי שהצעירים יאבדו אופק. הם צריכים להרוויח וליהנות".