דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.0°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 21.4°חיפה
  • 18.4°אשדוד
  • 17.5°באר שבע
  • 24.5°אילת
  • 19.4°טבריה
  • 20.1°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
בארץ

נזקי הקורונה / עסקים קטנים | תמונת מצב: מרכז הכרמל, חיפה

שאולי עוז. "אתה רוצה לבוא לשרת בכיף" (צילום: דוד טברסקי)
שאולי עוז. "אתה רוצה לבוא לשרת בכיף" (צילום: דוד טברסקי)

"אנשים לא מזמינים יותר ארוחות בוקר זוגיות"

דוד טברסקי

לא היה צריך מגפה כדי לחוש בדעיכתו של אזור הבילויים ההיסטורי שבמרכז הכרמל. השיפוצים הארוכים שהפכו את שדרות הנשיא על פניהן, תחלופה מתמדת של מסעדות ומקומות בילוי, בתי המלון היוקרתיים שלאורך הציר הראשי שמתקשים להביא תיירים, והמכה של השנים האחרונות – פיתוח מוקדי הבילוי המרכזיים בעיר התחתית שמשאירים את המבלים למרגלות ההר. ועכשיו, הקורונה.

שדרות הנשיא, מרכז הכרמל. אזור הבילויים ההיסטורי שעל הכרמל הולך ודועך (צילום: דוד טברסקי)
שדרות הנשיא, מרכז הכרמל. אזור הבילויים ההיסטורי שעל הכרמל הולך ודועך (צילום: דוד טברסקי)

כרמל סרחאן, נהג מונית:
"עד עכשיו היו לי ארבעה נוסעים"

"התחלתי את היום בשמונה ועד עכשיו היו לי ארבעה נוסעים. ביום רגיל בשעה הזו אני כבר עם עשרה נוסעים, וזה רק דרך הגט טקסי", אומר כרמל סרחאן, נהג מונית מעל לשלושים שנה שעומד מחוץ למכולת 'הנשיא', ממול למלונות המפורסמים. השעה נושקת לצהריים וסרחאן עומד בחוץ כשעה, ללא מעש.

"המצב שלנו גרוע מאוד, יותר רע מהשכירים שהמדינה משלמת להם חל"ת. קיבלתי  750 שקל בפעימה השלישית של העזרה. מה עושים עם הכסף? אני משלם 1,600 שקל רק על המספר של המונית – כל חודש. וזה בלי ביטוח ובלי דלק ובלי המנוי של הגט טקסי. תאמין לי, אחרי שנה וחצי של שיפוצים והמעבר של עסקים רבים לעיר התחתית – הקורונה זו התוספת".

לי ולריוס, מוכר במכולת:
"המכירות של הסיגריות והאלכוהול עלו מאוד"

נהג המונית כרמל סרחאן ולי ולריוס. "אנשים מעדיפים ללכת לסופר ולחסוך" (צילום: דוד טברסקי)
נהג המונית כרמל סרחאן ולי ולריוס. "אנשים מעדיפים ללכת לסופר ולחסוך" (צילום: דוד טברסקי)

"אתה שואל אם המצב השפיע על המכירות של המכולות? כן, השפיע", אומר לי ולריוס ממכולת הנשיא ומעשן סיגריה. "אנחנו המכולת המרכזית, במרכז של מרכז הכרמל. ביום רגיל אני יכול לחלום שאני מתפנה לדקת סיגריה באמצע היום. היו צריכים לעמוד פה לפחות עשר אנשים בפקק כדי לקבל שירות".

כשליש מהעסקים לאורך הציר סגורים; המכולת שולריוס עובד בה, שהייתה פתוחה למשך כל התקופה האחרונה, ספגה נפילה במכירות וולריוס עצמו, לאחר שחזר מחל"ת, עבר למספר מצומצם של משמרות. "בסגר, המכירות של הסיגריות והאלכוהול עלו מאוד. אי אפשר לשפוט אנשים, וזה רוב מה שקונים גם עכשיו. חטיפים, אוכל – לא נוגעים בזה. אנשים מעדיפים ללכת לסופר ולחסוך".

אייל פרידמן, בעל בית קפה:
"לקחתי הלוואות מכל מי שיכולתי"

קפה קפאין. "באמצע שבוע? אני סוגר בשש. אין סיבה להישאר" (צילום: דוד טברסקי)
קפה קפאין. "באמצע שבוע? אני סוגר בשש. אין סיבה להישאר" (צילום: דוד טברסקי)

ממול למכולת, בצד השני של הכביש, אייל פרידמן, הבעלים של קפה קפאין משוחח עם נסרין שקרי בזמן הפסקת סיגריה. "לקחתי הלוואות מכל מי שיכולתי. הורים, חברים, דודים, הכל", אומר פרידמן. הוא החליט להשאיר את כל 12 העובדים שלו, אבל קיצר את המשמרות של כולם.

את בית הקפה בגלגולו החדש הקים לפני שנה וחצי, לאחר שהבעלים הקודם סגר בעקבות המשבר שעבר מרכז הכרמל בעקבות השיפוצים. "שינינו את התפריט כי הבנו שאנשים לא מזמינים יותר ארוחות בוקר זוגיות. נכון, מצב הכלכלי פה באזור טוב יחסית ועדיין אתה אתה מרגיש את זה; אנשים מעדיפים להזמין את המנות הזולות יותר, לא ימהרו להזמין עוד קפה, יוותרו על קינוח. אני רואה את זה כל יום מאז שפתחנו. היו לי לקוחות קבועים שלא ראיתי הרבה זמן. התחילה להירגע הקורונה והם חזרו, ואז אחרי שבועיים  – נעלמו. למה זה קורה? כסף. ויש פה הרבה מאוד אנשים מבוגרים אז יש גם פחד מהמחלה".

פרידמן מספר שהיה לו הסכם מול אחד מבתי המלון שהיו שולחים לו תיירים לארוחות בוקר מיוחדות. "הייתי עושה רק מזה עשרת אלפים כל חודש. עכשיו את זה אין. המענקים שקיבלתי לא כיסו עשרה אחוז מההפסדים. יש לי מזל שבעל הבית מתגמש לי על דמי השכירות. אם שואלים אותי בכנות? אני לא יודע להגיד מה יהיה אחרי עוד סגר".

"ישבתי חודש בחל"ת כי הבוס אמר שאין מספיק עבודה", מספרת שקרי, שעובדת בחברה שעוזרת לעסקים במשבר. למרכז הכרמל עברה בשנה האחרונה. "גדלתי בחליסה והחלטתי לשנות את הסביבה שלי. אני יודעת שחיפה עדין זולה ואני אוהבת את העיר, אני משלמת פה על דירה במרכז 3,000 שקל. "העבודה שלי מאפשרת לי לממן את הדירה אבל אני לא יודעת מה יהיה אם לא תהיה עבודה".

בפינה של בית הקפה יושב אמיר פינשטיין, פנסיונר, ילדי הכרמל, שמספר שהנכד שלו עבר לגור אצלו בבית לפני שבועיים. "כל הזקנים יושבים פה כמו תמיד", נאנח פינשטיין. "חודשיים ישבנו בבית, אז לא נצא? אבל המקומות פה כמעט ריקים. תגיע לפה לקראת הערב – אין פה איש", הוא אומר. "באמצע שבוע? אני סוגר בשש. אין סיבה להישאר", מוסיף פרידמן.

שמואל גולדן, בעל דוכן ספרים:
"איך שורדים? לא יודע להגיד"

שמואל דולד. "התקופה של הקורונה הייתה קטסטרופה" (צילום: דוד טברסקי)
שמואל דולד. "התקופה של הקורונה הייתה קטסטרופה" (צילום: דוד טברסקי)

פחות מדקה הליכה מהקפה של אייל פרידמן עומד דוכן הספרים המפורסם של שמואל גולדן. הדוכן עצמו, לטענת גולדן, קיים 90 שנה ומשנות ה-60 אביו החל למכור בו ספרים, מגזינים ועיתונים.

"זה אזור עם אוכלוסיה מבוגרת, אנשים פשוט מפחדים לצאת החוצה", אומר גולדן. "התקופה של הקורונה הייתה קטסטרופה. לי, בתור עצמאי, אין מקורות הכנסה אחרים, בניגוד לעובד שכיר. איך שורדים? לא יודע להגיד", הוא מחייך בעצבות. "אין לי תשובה חד משמעית, המדינה שלחה מענק אבל זה סכום קטן מאוד".

המדפים של הדוכן הקטן מתפוצצים מספרים, ולמרות החום והקורונה, אנשים ניגשים לשאול שאלות ולקנות. "יש פה מעל ל-10,000 ספרים. במקביל אני עוזר לאנשים מכל הארץ למצוא ספרים מכל רחבי העולם. בשנים האחרונות הצלחתי למצוא הוצאה מיוחדת של הנסיך הקטן ביידיש שהודפס בגרמניה, וזאת לאחר חיפוש קדחתני שארך מספר חודשים". גולדן אומר שהוא מכיר את רוב הספרים שבבעלותו ושבתקופת הסגר רבים פנו אליו דרך האינטרנט כדי שיעזור להם לאתר ספרים.

שאול מעוז, בעל דוכן שייקים:
"אם יהיה פה גל שני – הלך עלינו"

דוכן השייקים של שאול מעוז. "מי שיש לו,  לא יודע מה יהיה, אז הוא יוציא פחות, ומי שאין לו – לא מוציא" (צילום: דוד טברסקי)
דוכן השייקים של שאול מעוז. "מי שיש לו,  לא יודע מה יהיה, אז הוא יוציא פחות, ומי שאין לו – לא מוציא" (צילום: דוד טברסקי)

דוכן השייקים של שאולי עוז, נמצא ממש מתחת למלון דן פנורמה. השעה 14:00 ובזמן שהוא מכין שייק אסאי צונן הוא מזדרז לקפל את המקום. "בגדול אנחנו סוגרים ב-22:00, 23:00 בלילה", הוא מחייך, "אבל זה בזמנים אחרים".

"אם יהיה פה גל שני – הלך עלינו", הוא אומר. הדוכן, כמו שאר העסקים מסביב עבר מסתמך כיום בעיקר על תושבי השכונה שמהווים את לקוחותיו העיקריים. "מי שיש לו,  לא יודע מה יהיה, אז הוא יוציא פחות, ומי שאין לו – לא מוציא".

המענקים שהוא זכאי להם הספיקו לו, לדבריו, לכיסוי רק כמחצית מההפסדים. "אני מצליח להיות רווחי אבל המצב קשה – לכן נזהרים מאוד בהוצאות ובהכנסות. בסופו של דבר אנשים מגיעים לפה לשתות משהו רענן ביום חם. אתה רוצה לבוא לשרת בכיף – כואב לחשוב שכל זה ייסגר".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!