לאדם שקורא את המכתב הזה מטעם חברת הביטוח שלי, שלום רב,

הנדון: גמישות

שמי אמיר קסטרו, בן 38, מעצב תאורה עצמאי ומנהל טכני. נעים מאד.

לאחר פגישה עם נציגת מכירות מטעמכם, החלטתי לבטח את עצמי ואת משפחתי מפני מגוון רעות שהשתיקה יפה להן. מעולם לא רכשתי ביטוח דומה, ותמיד הקפדתי להיות לא נחמד לשווקנים הנמרצים שמתקשרים משום מקום ומנסים למכור את מרכולתם.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

קודם כל, מאיפה הם השיגו את המספר שלי? וחוץ מזה, תחושת ביטחון היא לא מוצר שאני שש לקנות מאדם זר בטלפון. אבל הנציגה מטעמכם היתה שירותית וסבלנית, וגרמה לי להאמין שאכפת לה. אולי אני פתי מאמין לכל דבר אבל הלכתי על זה.

ראשית אומר שאני לא מכחיש, אני בהחלט חשוף, אולי יותר מהאדם הממוצע ברחוב.
אני נמצא שעות רבות על הכביש, מרים משאות כבדים, עולה על סולמות גבוהים, מסתובב בסביבת מתח גבוה, ישן מעט, אוכל הרבה, ובאופן כללי אפשר לטעון שאני גם קצת שלומיאל.

לדוגמה, כשהייתי בן 9 שיקרתי לאמא שלי שאני חולה ונשארתי בבית כדי לפרק מכונית צעצוע עם שלט. לקחתי את המנוע של המכונית, חיברתי עם כבלים לשני ברגים והופ – לחשמל בקיר. ברוכים הבאים לשיעור גרוע בפיזיקה למתחילים.

לא חשוב מה קרה לאחר מכן, הנקודה היא שתאונות עשויות להתרחש בגללי ובקרבתי, אם כי מאז שהתבגרתי אני מאד משתדל שלא. אבל כל אלה לא מדאיגים אתכם כלל, אתם לא מתעניינים מי הייתי אתמול, אלא במה שיקרה (או לא) מחר.

גילוי נאות: בתחילת משבר הקורונה חוויתי מספר אירועי חרדה שנבעו מתחושת אי הוודאות הכלכלית והבריאותית שהמשבר הביא לחיינו. כתוצאה מאותם אירועי חרדה התחלתי ליטול תרופה שתשכך מעט את עוצמת המחשבות. אחר כך דיווחתי על כך והמתנתי בסבלנות למסמך שידעתי שבוא יבוא.

***

עברו ימים ספורים עד שקיבלתי מכם מכתב רשמי, שכתוב בעורכדינית מצויה. כבר לפני שפתחתי אותו ידעתי שזה אינו מכתב אהבה. בתרגום חופשי, המכתב אומר שחברת הביטוח תבוא לקראתי, תמשיך לבטח אותי ולגבות את מיטב כספי, אבל לא תיקח אחריות על כל אירוע שנובע מ"בעיות נפשיות". אז החלטתי להשיב לכם על המכתב ולהסביר למה זה לא יעבור אצלי.

הריני לערער בזאת על החלטתכם מיום ה-2 ביולי בדבר החרגת "בעיות נפשיות" מהביטוח האישי, וזאת מהטעמים הבאים:

1. ראשית, אני רוצה לבטוח בחברת הביטוח שלי. ואני רוצה שתבטחו אותי באמת, לא תחתימו אותי על סעיפים שמאפשרים לכם לנטוש את הספינה כשיתחילו קצת גלים. אתם מנהלים את קרן הפנסיה שלי ושל זוגתי, עשיתי אצלכם לא פעם ביטוח רכב, ואפילו שקלתי לקחת מכם הלוואה.

בקיצור, אני השמרן הזה שאוהב לעשות את כל הקניות באותו סופר כי זה נוח. אז אם אני כאן אתכם, למה שלא תחזירו לי קצת מהאהבה הזו? למה ישר מגבלות וסייגים? מעיון קצר בחדשות של תחילת מאי, ראיתי שאתם מסוגלים להתגמש קצת עם קהל לקוחותיכם. אז נכון, אני לא מיליארדר אבל אשמח שתשקלו לראות בי השקעה לטווח ארוך. בעצם לא השקעה, מערכת יחסים ארוכת טווח. נכון, רבים לפעמים ועושים טעויות אבל בסוף אוהבים ובסוף נשארים. אז אם אתם חברת הביטוח שלי, חבקו אותי חזק חזק או שתתנו לי ללכת.

2. השבוע סגרו שוב את התרבות. לכן, בשבילי אין בקרוב טיפוס על סולמות, הרמת משאות כבדים או נהיגה בשעה מאוחרת. נכון לרגע זה, אלה לא הגורמים המסכנים. לעומת זאת, אי וודאות, חרדות פרנסה, ומתח – דווקא יש. אם אתם לא מבטחים את זה, בשביל מה אני צריך אתכם בכלל?

3. לא המצאתי כלום, נוכחותו העיקשת של הלא נודע בחיינו היא כמו מושבת חיידקים לחרדות בכל העולם. וכשמפלס החרדה עולה, אנשים מנסים להגן על עצמם ועל מי שקרוב אליהם. אז בבקשה אל תשכחו, אני לא רק אדם אחד – אני מיליונים. מיליוני לקוחות שדורשים גב. אז או שתמכרו לנו גב או שתגידו בקול רם 'אנחנו לא מוכרים גב, רק את מראית העין שלו'. משענת קנה רצוץ, אבל במבצע.

4. אולי זה לא בדיוק הבוס שנמצא מעליכם, אבל אם מטפסים במבוך המשרדים והקומות, בוס מעל בוס מעל בוס, בסוף מגיעים לקצה הפירמידה. ושם, אני מנחש, יושב לו אדם כלשהו. אדם כלשהו עשיר מאד. סליחה, אבל זה נראה לי קצת קמצני להתקטנן איתי על סעיפים כשאתה מולטי מיליונר.

***

האדם שמקבל או מקבלת את ההחלטות מה מבטחים ומה לא מבטחים בחברת הביטוח שלי, אל תחריג אותי בבקשה. אני בן אדם, לא רובריקה בתוך טבלת ניהול הסיכונים שלך.

ביטוחי בריאות, ביטוחי חיים, ביטוח סיעודי, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח מחלות קשות ויש וודאי נוספים שאני עוד לא מכיר. למכור פחד כולם יכולים. אני מציע לכם למכור לי תקווה. בלי אותיות קטנות. אל תהיו חברת ביטוח, תהיו חברים. או חבר. יש לזה קליינטורה ויש לזה ביקוש – עכשיו יותר מתמיד.