מוחמד משכם משפץ את בית הספר מטרו-ווסט ברעננה, שבוגריו ערכו מסיבת סיום, ספק מחתרתית, והצליחו להכניס את כל העיר לטירוף, אבל לא לסגר. בחודש שהוא לא ראה את הבית הוא התגורר בטירה הסמוכה, והרוויח 3,100 שקלים על שמונה שעות עבודה ביום. ולא, הוא לא מפחד מהקורונה. מוחמד מפרק את ציפוי השיש עם פטישון, וחושף את הקיר האפור עליו הוא מודבק, במגרש ליד הילדים נערכים למשחק הכדורגל של הצהריים, שישי ישראלי.

מוחמד משכם משפץ את בית הספר מטרו-ווסט ברעננה. לא מפחד מהקורונה.(צילום: גילעד שרים)

הרחוב הראשי של רעננה ריק מאדם, במונחי שישי בצהריים בקיץ. מעט אנשים ליד הפלאפל, מעט פזורים בבתי הקפה. חלש. אבל חנות התבלינים של דני הומה. בימים האחרונים הוא פתח ביוזמה קהילתית, ומציע לאנשים של העיר למכור את מרכולתם בחנותו, "תראה כמה הודעות קיבלתי, בעקבות היוזמה", הוא שולף את הפלאפון וגולל את הוואטסאפ, "אתה לא יודע מה הולך, איך אנשים צמאים לעוד קצת כסף. מבחינתי זה לא בשביל להרוויח, זה יוזמה קהילתית שאני עושה". אישה אחת הביאה קופסאות עם עוגיות, אחרת ריבת ענבים, כנראה שגם ברעננה יש מי שצריך עוד כמה שקלים בתקופה המוזרה הזו.

הוואטסאפ של דני מוצף בפניות של אנשים ליוזמה.

החנות, המלאה כל טוב, רוטטת סביב מסיבת ההדבקה העירונית. "אני כועס על בני הנוער", אומר דני. לקוחה אחת מצטרפת, ואומרת "אני רוצה שכל אחד מהם יקבל קנס של 10,000 שקלים, אפילו יותר. הם עשו את זה בזמן שאמרו לא לעשות את זה, אם סוגרים את העיר צריך לבוא אליהם בטענות".

גם בתיה ונוחי, המתגוררים בעיר למעלה מ-40 שנה, כועסים. "שמעתי שהם עשו מעשה נבלה", אומרת בתיה, "ממש. זה לא מתחשב באנשים מבוגרים, לא נראה לי שהנכדים שלנו היו עושים משהו כזה. הם טוענים שההורים לא ידעו, אבל אני יודעת מהתופרת שלי, שהיא לא הייתה פנויה כל השבוע כי היא תפרה שמלות למסיבה".

אבל אל חשש, לדני יש תערובת פלאים נגד קורונה, שהוא מרכיב בעצמו, "ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן והל. שותים את זה פעם שלוש ביום, ועובר לך השיעול. תביא את הבנאדם עם הקורונה הכי גדול שיש, אני נותן לו לשתות את זה חם שלוש פעמים ביום, מחר הוא שר".

דני בחנות התבלינים שלו ברעננה. "אתה לא יודע מה הולך, איך אנשים צמאים לעוד קצת כסף". (צילום: גילעד שרים)

הוא מוכר מאה גרם ב-12.90 שקלים, לא רוצה לעשות מזה כסף, ומעיד שלא מעט "סלבס מהטלוויזיה" הגיעו לחנות כדי לרכוש כשהייתה להם שפעת. קורונה, שפעת – מה שעובד עובד.

למרות 127 חולים מאומתים בעיר, ברעננה לא מאמינים שיהיה סגר. "אולי יסגרו כמה רחובות, אבל לא סגר כללי, זו עיר גדולה", אומרת בתיה. דני משוכנע שהסיפור אחר, "אם היה אותו מספר חולים כמו בבני ברק, היה שם כבר סגר".

בינתיים, בבית שמש

ב-13:00 סגרו את הכניסות והיציאות בשכונות 'נחלה ומנוחה' ו'קנה הבושם', להן קראה ראש העיר עליזה בלוך בהודעת הוואטסאפ שהפיצה לתושבים 'חפציבה' והקריה החרדית'.

הילדים שהתגודדו ליד הגדרות שהוצבו על הכביש בכניסה ל'נחלה ומנוחה' נראו מבסוטים מהאטרקציה החדשה. השבת תכף נכנסת, והרחובות ריקים, ילדים חוזרים עם קניות אחרונות מהסופר, גברים צעירים בדרכם למקווה או בחזרה ממנו. נתן, בן 18.5 שמתגורר בשכונה הסמוכה, חוזר ברגל מהאופטומטריסט. "חושש מהקורונה, אבל מה? אני אלך בלי עדשות?", הוא מסביר למה בחר להגיע לאזור הסגור.

רחוב בבית שמש לקראת הסגר שהוטל שבתי שכונות. (צילום: גילעד שרים)

"החרדים שומרים, עם הקנסות שנותנים פה, ברור שישמרו", אומר נתן, "שומרים יותר מתל אביב. לפי מה שאני רואה בעיניים".

כמה חולים בבית שמש? 20 יותר מרעננה, 148 מאומתים, והתושבים בטוחים שהם נתונים לאכיפה סלקטיבית. "פה חרדים, אז סוגרים. כמות הבדיקות יותר גדולה, בגלל זה יש יותר חולים", אומר נתן, בן 17, שעומד עם עוד כשמונה ילדים צעירים יותר תחת עץ, לא רחוק מאחת החסימות בשכונה. בטלפון הכשר שלו הקליט שוטר אחד שהפציר בהם לשרוף פחים ולזרוק עליו אבנים. "כנראה רגיל כבר מירושלים" אומר נתן, "אבל פה אחרים".

שלט פרסומת נגד הקורונה בבית שמש. (צילום: גילעד שרים)

"הייתי בבידוד כמה ימים", אומר נתן, ומודה שלא פשוט לשמור על בידוד כשיש שש נפשות בבית. "איך שומרים? כפשוטו, צריך בידוד, סוגרים חדר אחד". אז שווה להיות בבידוד, ככה יש קצת שקט? "תנסה להיות בבידוד שעתיים, אחרי זה נדבר". לעומת רוב המבוגרים שחששו לדבר עם התקשורת, הילדים דווקא נהנים. נער צעיר יותר לוחש על אזנו של נתן להדגיש את הסיבה שהוטל סגר על השכונה "בגלל שאנחנו חרדים", הוא אומר שוב. המסר הופנם.

בכניסה ל'קנה הבושם' כבר יש כוחות משטרה גדולים. מג"בניקים צעירים עומדים עם ווסט צהוב בשמש הקופחת, והמון ילדים קטנים על הגדרות, מחכים לקצת אקשן. הניגוד בין האסתטיקה המאופקת של השכונות החרדיות והרי ירושלים הפראיים מתנקז לאנרגיה של הילדים, שיודעים שנכנסו לסגר שהטילה המדינה כמה שעות לפני הסגר הקצר יותר מהקדוש ברוך הוא. מאוחר יותר ינסו לעשות שם בלגן, אבל ארטיקים ירגיעו את הרוחות.

ילדים מתגודדים סביב הגדרות שהציבה המשטרה לאכיפת הסגר בבית שמש (צילום: גילעד שרים)

"בטוח שיש הרבה הסתה, ואוכפים בחרדים הרבה יותר" אומר י.מ, שכמו כולם סירב להצטלם. הוא בן 21, נשוי +1 והגיע לשכונה לפני שנה בעקבות אשתו. הוא בדרך למקווה, עם מסכה, ולא נראה מוטרד, לא מהסגר ולא מהקורונה. "למה נטפלים יותר לחרדים?", הוא תוהה, "כנראה שאין לנו מספיק נציגים בכנסת".

הסגר על השכונות לא הרמטי, השוטרים מנוסים ויודעים מתי לשחרר ומתי להתעקש, וגם התושבים מקבלים בהבנה מסוימת. כולם רוצים למגר את הנגיף.

כשתוהים מדוע הישראלים מתקשים לקבל את מרות השלטון בגל השני, אפשר לחזור להנחות המוצא שעולות בבית שמש וברעננה באופן ברור: מה שקובע את ההתמודדות עם הקורונה הוא לא מספר החולים, אלא מי הם.​