הכלכלן, פרופ׳ יוסי זעירא, מבקר את התכנית הכלכלית שהוצגה על ידי ראש הממשלה ושר האוצר בשבוע שעבר. ״אין ספק שצעד ראשוני צריך להיות תמיכה בנפגעי המיתון, שכירים, מובטלים, פרילנסרים מובטלים ועצמאיים מובטלים", הוא אומר, "זה כבר מופיע בתכנית, אך במינון נמוך מדי״.
מה אפשר לעשות?
״צריך להגדיל את התמיכה במובטלים ל-70% מכלל השכר, ולא רק משכר היסוד הנמוך הרבה יותר״.
זעירא, הנמנה עם בכירי המקרו-כלכלנים בישראל מונה מספר צעדים נוספים שהממשלה צריכה לעשות בשביל להתמודד עם המשבר, ״צעדים נוספים צריכים להיות בתחום הגדלת תקציבי הממשלה. צריך להגדיל את תקציבי החינוך, כדי להתמודד עם הוראה בעידן הקורונה. צריך להגדיל את תקציבי ההשכלה הגבוהה, כי בזמן מיתון אנשים בוחרים להמשיך ללמוד.
״צריך להגדיל את תקציבי הבריאות שסובלים משחיקה מתמשכת. וצריך להגדיל את בניית הדיור הציבורי, בשל קשיי השכירות לבעלי הכנסות נמוכות ומובטלים. יוזמה נוספת, שביצעו בארצות הברית בזמן השפל הגדול היא להעסיק על חשבון המדינה אמנים ויוצרים כדי שיופיעו ויכתבו למען הציבור ללא תשלום, או בהנחה גדולה. הדבר מסייע הן למבצעים והן לציבור״.
מדברים באוצר גם על קיצוצים, אתה רואה בכך היגיון מקצועי?
״לחלוטין לא. זה סותר לגמרי את היעד העיקרי של הממשלה בעת משבר כזה והוא הגדלת הביקושים. לכן, בצעד כזה אין כל היגיון כלכלי. ההיגיון היחיד שיכול להיות בו הוא מעין הזדהות סולידרית עם גורלם של עצמאיים ומועסקים פרטיים, הסובלים בעת המיתון, בעוד שמועסקי המגזר הציבורי סובלים פחות.
״עם זאת, צעד כזה הוא ביטוי שקרי לסולידריות. כדי שהמובטלים ירגישו יותר טוב, לא יעזור להם אם יקצצו את שכרם של אלה שעדיין מועסקים. יעזור להם רק אם הם יקבלו סיוע נאות מן המדינה. יכולים כמובן לטעון שהסיוע למובטלים צריך להיות ממומן על ידי קיצוץ שכר העובדים במגזר הציבורי, אך גם טענה זו לא נכונה. אפשר לממן סיוע זה על ידי הגדלת חוב (שהיא זמנית כמובן)״.
למה לא נכון לקצץ בשכר?
״הקטנת שכר עובדי המגזר הציבורי תקטין את צריכתם ולכן תפגע בביקוש המצרפי וזה יאט את היציאה מהמיתון. לכן השפעתה הכלכלית תהיה שלילית״.
המשמעות היא שמגזר ציבורי חזק יכול דווקא לעזור למשק בזמן משבר.
״כן. מיתון, ובפרט מיתון כבד כמו הנוכחי, מגלם כשל שוק בכלל המשק. במקרה כזה חשוב שהממשלה תתגייס לסייע לכלכלה להגדיל את הביקושים כדי לצמצם את האבטלה ואת הפגיעה בציבור. זו מסקנה יסודית של הכלכלה הקיינסיאנית, שהיא עד היום הניתוח הכלכלי המוביל והמרכזי בחקר מחזורי העסקים, או המיתונים״.
אם כבר רוצים לקצץ, יש לך הצעה אילו קיצוצים יהיו הכי פחות הרסניים?
״לא. אסור לייעץ כיצד לבצע צעד שאינו נכון באופן עקרוני״.
ומה לגבי הקיצוץ בפנסיות התקציביות?
״ראשית אציין שאני אישית מקבל פנסיה תקציבית. עם זאת אנסה לענות על השאלה ביישוב הדעת ובלי לכעוס על חוצפת הטיעון. שוב חוזרת טענתי הקודמת, כי בעת מיתון כבד על הממשלה לפעול באגרסיביות כדי להגדיל את הביקושים בכלכלה. קיצוץ הפנסיות התקציביות יעשה ההיפך מכך ולכן לא רק שאינו נחוץ, אלא הוא מזיק״.
באוצר מסבירים שצריך קיצוצים בגלל החשש מהגירעון.
״עדיף שלא לקרוא לכך בשנתיים הקרובות גירעון אלא הגדלת חוב, שכן זו הגדלה זמנית. שנית, לישראל יש יכולת להגדיל את החוב באופן משמעותי, יותר מרוב הארצות המפותחות. רמת החוב בישראל ערב המשבר הייתה 60 אחוז מן התוצר (היום זה יותר כי התוצר נמוך יותר, אך זהו דבר זמני). לפי דעתי ישראל יכולה להעלות את החוב בקלות עד 100 אחוזי תוצר״.
זו השקעה של מאות מיליארדי שקלים באזרחים. איך אתה מרגיע את הזועקים נגד החוב?
״היינו ב-1985 בחוב גבוה יותר, 150%, וממנו ירדנו ל-60% תוך פחות משלושים שנה, עם שמירה על גירעון בסביבות 3 אחוזי תוצר. השנה הממשלה יכולה להגדיל את החוב ב-25% אחוזי תוצר וזה המון, עד כה הוא הוגדל בלא יותר מ-8%, כולל התכנית הכלכלית החדשה שחלקה יתבצע ב-2021.
״אחר כך נקווה שנוכל לחזור לשגרה. לא הייתי אומר שעליית הגירעון תהיה יעד. היעד הוא הגדלת הביקושים. עליית הגירעון היא כלי״.
