הדיון המדעי והציבורי בסכנת העברת נגיף הקורונה דרך האוויר התעורר בשבוע האחרון מחדש, עם קריאתם של 237 אפידמיולוגים מרחבי העולם לארגון הבריאות העולמי ולגופי בריאות הציבור ברחבי העולם להכיר באפשרות הפיזור האווירי של הנגיף.

חותמי המכתב כתבו כי "אנו מודאגים כי חוסר ההכרה בסיכוני ההעברה האווירית של הנגיף, וחוסר ההנחיות הברורות נגד העברה אווירית תגרום לאשליית ביטחון: אנשים ירגישו שהם מוגנים, כאשר נדרשות התערבויות נוספות להפחתת הסיכון."

מדיניות משרד הבריאות הישראלי כבר לוקחת בחשבון את האפשרות להתפשטות אווירית של הנגיף בהנחיות ההתמגנות ליחיד, על ידי היתר רב יותר לפעילות במקומות פתוחים מאשר במקומות סגורים. עם זאת, במדיניות הישראלית אין התייחסות לסטנדרט האוורור הנדרש במקומות סגורים הומי אדם כמו מקומות עבודה או בתי אבות, למרות שיותר ויותר ראיות מעידות על כך שאוורור יעיל יכול למנוע הידבקות מהאוויר.

השאלה איך עובר נגיף הקורונה מאדם לאדם מעסיקה חוקרים וממשלות ברחבי העולם מאז הופעת הנגיף לראשונה בסין בדצמבר, מפני שלאופן העברתו יש השלכות על הדרכים לעצור את התפשטותו. אחד הדיונים המרכזיים הוא האם הנגיף עובר בטיפות רוק היוצאות מהפה כשמדברים, משתעלים או מתעטשים (מה שמכונה 'העברה טיפתית'), או שהוא עובר בפיזור באוויר?

עד כה גרסו גופי הבריאות הרשמיים שהנגיף עובר בהעברה טיפתית, ומכאן נגזרו כללי ההתמגנות הראשוניים – שמירת מרחק של שני מטר בין אדם לאדם (כדי שטיפות הרוק לא יעברו מאדם לאדם), שמירה על היגיינה אישית (כדי להסיר מהגוף את אותן טיפות), ועטיית מסכות, כדי לא להפיץ את הטיפות שיוצאות מהפה שלנו.

הפעם הקודמת שהדיון סביב אפשרות ה'הידבקות מהאוויר' זכה לחשיפה ציבורית רחבה הייתה בסוף מרץ, סביב השאלה האם מסכות בד יעילות בהגנה מהנגיף. אם הנגיף המיקרוסקופי היה מתפשט בעיקר דרך האוויר, הוא היה עובר בקלות את החורים המיקרוסקופיים שיש במסכת בד או נייר.

ב-26 למרץ, הודיע ארגון הבריאות העולמי כי "ברוב ההקשרים, כל הראיות מצביעות על העברת נגיף הקורונה במגע הדוק כאשר אדם חיובי לנגיף משתעל או נושף ומייצר טיפות נשימתיות אשר מגיעות לעיניים, אף או פה של אדם אחר, או נופלות על משטח ומגיעות דרך מגע לעיניים, אף או פה." בעקבות התובנות האלה, שמעידים שהנגיף עובר בעיקר דרך טיפות ולא דרך פיזור אווירי, ישראל הכניסה לתוקף צו חבישת מסכה במרחב הציבורי ב-12 לאפריל.

למרות זאת המשיכו להצטבר עדויות שיש גם מקרים בהם הנגיף יכול לעבור מאדם לאדם דרך האוויר. ב-22 לאפריל פורסמה כתבה על מסעדה בסין בה כל הסועדים שישבו בקו המזגן חלו בקורונה. לכאורה מדובר בראייה לפיזור אווירי, משום שטיפות נשימתיות הן כבדות בהרבה מחלקיקי הנגיף עצמו, ואינן מושפעות מזרם אוויר.  ארגון הבריאות העולמי הגיב כי "דרוש עוד מחקר על העברת הנגיף באוויר, במיוחד בחללים סגורים עם ונטילציה לא טובה".

המדיניות הישראלית ברמת ההמלצות ליחיד תמיד הכירה בתפקיד של אוורור בהתפשטות הקורונה. ממרץ, בסיטואציות שונות הותר התכנסויות גדולות יותר בחוץ מאשר בפנים, היה מומלץ לערוך מפגשים חברתיים בחוץ, וכשנפתחו בתי הספר הם נפתחו בתנאי של חלונות פתוחים.

עם זאת, קריאת האפדימיולוגים מעלה את הצורך לחידוד מדיניות גם בישראל. במכתב מומלץ לוודא ונטילציה טובה במקומות עבודה, בתי חולים, בתי ספר, ובתי אבות. בבניינים רבים בישראל יש מזגני קיר ואין מערכות אוורור המכניסות אוויר מבחוץ. לתכנית מגן אבות ואימהות של משרד הבריאות אין התייחסות לצורת האוורור בבתי האבות ובדיור המוגן, מעבר לעדיפות לפתוח חלונות.