אני מוזיקאי, בן 31, נשוי ואבא לשלוש בנות ומתגורר בבית"ר עלית. בימים טובים יותר אני משמח אנשים. מנגן בשמחות: חתונות, בריתות, הכנסת ספרי תורה. אני עצמאי, 'עוסק פטור'.
התקופה הזו היא כמו זכוכית מגדלת, היא מחדדת תמונה עצובה שהייתה קיימת עוד לפניה: אנחנו חיים בחברה שנותנת מקום רק ל'מצליחנים'. יש פה מקום רק לחזקים ולכרישים. ומה קורה עם האדם הפשוט שרוצה לחיות את חייו בפשטות? לא רוצה לחיות בדירה יקרה ולא לנהוג ברכב יקר. אתה חייב להיות משועבד לעבודה רק בשביל קורת הגג וקצת אוכל. ואם אתה רוצה משפחה גדולה וילדים אתה חייב ממש להיות איש עשיר.
אני קיבלתי מענקים בסכום של 6,700 שקלים סך הכל בשלושת החודשים האחרונים. אני לא יודע אם גם בחודש הבא אהיה זכאי. ברוך השם אשתי קצת עובדת. היא עוסקת בקוסמטיקה ותקופה ארוכה לא עבדה אבל עכשיו היא כבר חזרה לעבוד קצת.
איך מסתדרים? אני מנצל את כל מסגרות האשראי שלי עד תומן, ורוקנתי את כל העובר ושב. אני בעצם חי בתקופה הזו על הלוואות, ומחודש לחודש זה מתהדק עלי. החודש אני כבר ממש במאה אחוז מיצוי, ואין יותר. אני מרגיש שאת החודש הזה אני עובר, אבל אולי את הבא אני לא אעבור. אולי יחזרו תשלומים. אולי לא יהיה לי איך לשלם שכר דירה. אלו תסריטים שעוברים בראש. מנסים לעשות את המקסימום כדי לא להגיע לשם.
בית"ר עלית היא עיר קטנה, והעסקים שנסגרו הזינו האחד את השני. האבטלה עכשיו גבוהה, וקשה מאוד כלכלית. אני הרבה פעמים מגיע בבוקר לבית הכנסת, ורואה אנשים שמאוד היו רוצים לצאת לעבוד, לפרנס משפחה בכבוד, ואין להם את זה. קל לזרוק 'לך תעבוד', אבל הרבה אנשים שבורים ולא יודעים איך להתרומם. כל אחד עשוי להתגלגל למעגל העוני.
מחודש לחודש המצוקה מתרחבת – גם למי שעובד. גם למי שהרגיש שהחיים יותר יציבים. אני חי עם הרבה אנשים שמוסרים את נפשם ורגילים לדוחק, לא מהיום ולא מתחילת הקורונה. חיים בהשגחה.
לא מרגיש אור לגויים
יש לנו כלכלה משגשגת אבל המדינה לא משרתת שום ערך אמיתי. אני לא מרגיש שאנחנו מצליחים להיות אור לגויים, עם שאפשר ללמוד ממנו. כשאני מסתכל על הפוליטיקה, אין שם את מה שאני מדמיין על מדינה יהודית. הכל הופך למערכות חזקות של ממשל ובירוקרטיה.
אני חושב שעם מתוקן זה לא עם שבונה כלכלה נכונה אלא כזה שבונה דרך ארץ: עזרה ואכפתיות. מקום כזה צריך לשאוף לאחות את הקרעים, למתוח גשרים בין מגזרים. איפה הערכים? איפה השאיפה לאחדות אבסולוטית שתקרב אותנו אל הגאולה? אני מרגיש שצריך התעוררות בעניין הזה, ולא רק בממשלה אלא גם בעם עצמו – אם למישהו יש יותר ממה שהוא צריך, זה על חשבון מישהו אחר שאין לו.
ביום העצמאות האחרון חשבתי לעצמי שאם במקום לקחת את כל הכסף שמשקיעים במטסים, זיקוקים והופעות, עשרות או מאות מיליוני שקלים, כדאי לחלק אותם לאנשים שצריכים. שהילדים שלהם יתלו שלטים ויקשטו את הרחובות. זה יהיה יופי אמיתי.
