תכניתם של ראש הממשלה ושר האוצר של מענק ישיר לחשבון הבנק היא טובה. היא פופוליסטית, חסרת הבחנה, מנוגדת לעמדת הדרג המקצועי, שופכת כסף, וזה בדיוק מה שהופך אותה לנכונה וטובה. היא איננה מספיקה, אבל היא צעד ברור וקוהרנטי יותר מהרבה מהאמצעים שננקטו עד כה. הכעס נגדה נובע משמרנות, ומחשיבה כלכלית שלא הותאמה לתנאי החיים.
מה שמדהים באמת הוא הקונברסיה שעבר נתניהו בחסות הקורונה: ממנהיג המהפכה הניאו-ליברלית בישראל, למי שמדבר במושגים שניתן להגדיר בזהירות כסוציאל-דמוקרטיים. יתכן שמדובר במופע חד פעמי. כנראה שזה לא נתניהו החדש. ובכל זאת המשפט הבא נשמע כמעט דמיוני: "הכללים הרגילים שאני הקפדתי עליהם במשך 25 שנים, שאני הקפדתי עליהם, אני קיצצתי, אני הקפדתי על הכללים של אחריות פיסקלית – משתנים". מה שבמהדורות החדשות ובמשרד האוצר טרם הבינו, אביר השוק החופשי כבר הפנים: העולם שאנחנו חיים בו השתנה.
אומרים פופוליזם, מתכוונים דמוקרטיה
הטענה שההחלטה נעשתה כתוצאה מלחץ ציבורי ועל רקע גל המחאה הגואה נכונה. אבל זו לא בעיה, זו דמוקרטיה. המחסור והפחד בציבור אמתיים, וכך גם הכעס על אוזלת ידה של הממשלה. לסנטימנט הציבורי יש ביטוי – וטוב שכך.
"זה לא הפעם הראשונה שאני מתווכח עם פקידים. בסוף האחריות עלי" אמר ראש הממשלה, ובצדק. אולי יש כאלה שהיו מעדיפים הנהגה מבוצרת ומנותקת מרצון העם, שלטון פקידים שאינו מחויב לאף אחד, אולי חוץ מחברות דירוג אשראי. אבל כל עוד אנחנו חיים בדמוקרטיה, טוב לדעת שאת הצעקות בכיכר רבין ומול בית ראש הממשלה, ואת הקריאות בצמתים בהם עמדו העובדות הסוציאליות, הנכים ותנועות הנוער, שמעו בממשלה, ופחדו. ועכשיו? להמשיך במחאה.
ההיגיון הכלכלי – להניע את הכלכלה
במסיבת העיתונאים הסביר ראש הממשלה את ההיגיון הכלכלי של התכנית וקלע לאחת הנקודות החשובות שהתגלו במשבר הקורונה: מדובר במשבר של ביקושים. אנשים חוששים ומוציאים פחות. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, אמר בשבוע שעבר שככל שעובר זמן הופך המשבר יותר למשבר של ביקושים.
בעבור רוב אזרחי ישראל מאות או אלפי השקלים שיגיעו לחשבון הבנק יצאו מיד – וכך יכפילו את כוחם. שקל שיוצא על חלב במכולת, וחוזר בתור שקל במשכורת העובדת שלא תפוטר, ויוצא שוב כשקל שהיא תוציא על מעון לילדים שלה – הוא כבר שקל שהשפיע על הכלכלה.
אוניברסליות היא לא פחות יעילה
המתנגדים לקצבאות מסוג זה יציינו בביקורות שגם יצחק תשובה, אב לחמישה ותושב ישראל, יקבל 2,000 שקלים ישירות לחשבון. אז נכון שהמחשבה על הגדלת העו"ש של כמה טייקונים יכולה קצת להרגיז, אבל ברמת המאקרו – זה נראה אחרת לגמרי.
באופן מפתיע, פעמים רבות קצבאות אוניברסליות יעילות יותר ממערכות מורכבות של חלוקת קצבאות דיפרנציאליות, תופעה שנקראת בקרב חוקרים פרדוקס החלוקה. כאן לא נראה את התמונות הנפוצות כל כך של אנשים שנפלו בין הכיסאות – החוזרות בכל מנגנון חלוקתי. היא פשוטה ולא דורשת הקמת מנגנון מורכב. היא מאפשרת מיצוי מלא של הזכויות לכל הזכאים. נכון, לא רק לזכאים, אבל גם לכל הזכאים – בלי להשאיר אף אחד מאחור.
והמחיר? ההיגיון העקום של הכלכלה שלנו
לפני שבוע הודיע בנק ישראל על הקצאת 15 מיליארד שקלים לקניות אגרות חוב קונצרניות של חברות שיתקשו לגייס חוב. ההחלטה אולי הרימה כמה גבות, אבל בוודאי שלא חוללה תרעומת ציבורית נרחבת. היום הודיע ראש הממשלה על 6 מיליארד שקלים שיכנסו לכולנו לחשבון בנק, וזכה לביקורת מקיר לקיר. יש הבדלים רבים בין שתי ההחלטות, אבל השורה התחתונה היא ההגיון העקום של הכלכלה שלנו: לשוק ההון אפשר לשפוך כסף. על האזרחים, לא.
