הפסיכיאטר ד"ר צבי פישל, מודאג. "בתחילת הקורונה הדאגה שלי היתה שיגיעו אנשים לבית החולים ויגידו להם שאי אפשר לטפל בהם, כמו באיטליה. היום מדאיג אותי שזה יקרה בבריאות הנפש. מכונות הנשמה יש לנו מספיק אבל אנשי בריאות הנפש שיוכלו לטפל אין לנו מספיק".

מתברר, אם כך, שגם בתחום בריאות הנפש יש עקומה שחייבים לשטח. אנשי בריאות הנפש מבקשים למנוע פוסט טראומה לאומית. עד כדי כך.

"מגפת הקורונה ואופן ניהולה גורמים נזק לציבור בתחום בריאות הנפש", כתב ד"ר פישל (58), יו"ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית ומנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש, במסמך שכותרתו "המגפה שאחרי המגפה".

"הציבור ניצב בפני שינוי מהותי וכמעט חסר תקדים באורח החיים, המביא עמו אי-וודאות (איך ייראה המחר?) וחוסר-אונים (מי שולט בגורלנו?)", כתב, "הסגר הארוך, ההתמודדות האפשרית עם מוות רחב-היקף והעובדה שהאויב הוא בלתי נראה, הם מתכון לתסמיני פוסט טראומה (PTSD), חרדה, דיכאון ואף אובדנות".

מספר הנפגעים מוערך במסמך בכמיליון אזרחים. "במהלך הסגר", מסביר פישל בראיון ל'דבר', "עשינו הערכה לרמת המצוקה, כדי לראות כמה אנשים יצטרכו טיפולים פסיכיאטריים. התבססנו על התוצאות בסין, אחרי הסארס והמרס, וביפן אחרי האסון בפוקושימה. לקחנו את ההערכה המינימלית, וראינו שבערך 10% מהאוכלוסייה יצטרכו טיפולים מינימליים. תקצבנו את זה לפי פרוטוקלים טיפוליים מאוד קצרים – שלושה טיפולים, וההערכה הגיעה ל-3 מיליארד שקלים".

3 מיליארד שקלים שהם מה?
"3 מיליארד השקלים הם המחיר שיעלה הטיפול באנשים במצוקה שבגלל המגפה, אם לא נטפל בהם בזמן, נצטרך לטפל בהם אחר כך במערכת הרגילה. החשש שלנו הוא שנגיע למצב שאנשים יגיעו לבית החולים ויגידו להם: 'לא נוכל לעזור לכם, לכו לטיפולים באופן פרטי'. אנחנו, כאנשי מקצוע טיפולי, כרופאים, לא רגילים להגיד: 'אני לא יכול לקבל אותך'. זה לא בדי.אן.איי שלנו".

מה צריך לעשות כדי לא להגיע למצב כזה?
"אם ניהול המשבר ייעשה בצורה שקופה, ברורה, שאנשים ידעו שהחיים שלהם נמצאים בידיים הנכונות, החרדה תרד והם לא ייכנסו למצוקה. מה שמשודר לציבור מאוד משפיע. ברמה של התקשורת, זה מלחיץ. אני רואה את ההפגנות, למשל, כאיזשהו ביטוי למצוקה הרבה מעבר למצוקה הכלכלית.

החשש שלנו הוא שנגיע למצב שאנשים יגיעו לבית החולים ויגידו להם: 'לא נוכל לעזור לכם, לכו לטיפולים באופן פרטי'"

"כדי שלא נגיע למצב הזה צריך להיות עירניים לזה ולתת בשלבים המוקדמים התערבויות, לתגבר את הקווים הטלפוניים של ער"ן וסה"ר (עמותות שמעניקות סיוע נפשי מיידי, נגיש ואנונימי באמצעות האינטרנט והטלפון – ר.ר) ולתגבר את המענים הטלפוניים של קופות החולים ואת המרפאות לבריאות הנפש. המדינה חייבת לתת את המענה הבריאותי, הרפואי, הפסיכיאטרי – להשלכות של מעשיה ושל הקורונה כמובן".

קורונה: "רבדים שיוצרים חרדה"

בהקשר של בריאות הנפש, ד"ר פישל מדבר על הקורונה כ"מחלה שיש בה המון רבדים, והניסיון שלנו להפריד את הרבדים האלה לא מועיל".

איזה רבדים?
"יש את הרובד הרפואי – איך נכון להתמודד עם המחלה הזאת; ויש את הרובד הכלכלי – עלייה עצומה במספר המובטלים, חלק יכולים לפשוט רגל או לרעוב לפת לחם, חלק נאלצים לפטר אנשים ולחוש אשמה מאד גדולה; ויש את הרובד של צורת הניהול של המדינה את המשבר – איך היא מתקשרת את הדברים. התקשורת גורמת לנו לפעול כפי שהמדינה רוצה שנפעל, ויחד עם זאת היא גם מכניסה לנו חרדה ודה-מורליזציה. כל הרבדים האלה יוצרים חרדה. גם אם אני כרגע לא רעב, וגם אם כרגע לא פיטרו אותי, אני חושש.

"כשבא מנכ"ל משרד הבריאות ואומר שעד פסח יהיו מעל 100 אלף חולים, הוא מנסה להפעיל את החרדה שלנו כדי שנפעל ונשמור על עצמנו. החרדה היא דבר טבעי שמניע אותנו לפעולה. החרדה גורמת לזה שאנשים יעטו מסכה ויצייתו להנחיות; החרדה גורמת לנו, למשל, לצאת להפגנות כדי שידאגו לנו כלכלית. לחרדה יש מטרה טובה, אבל אצל חלק מהאנשים החרדה היא בעוצמות גדולות מדי. מוגזמת יחסית לסכנה".

איך זה בא לידי ביטוי?
"הביטוי של זה יכול להיות, למשל, אנשים שיש להם מיחוש בחזה והם בטוחים שהם הולכים למות; אדם שיש לו עצירות והוא בטוח שיש לו סרטן; או אנשים שהחיים שלהם בסדר, הם מסודרים, אבל הם כל הזמן חוששים שהם יצטרכו לקבץ נדבות, שהם לא יוכלו להחזיק מעמד כלכלית.

"אצל חלק מהאנשים היחס בין הסכנה למציאות מוגזם, אצל חלק מהאנשים זה מגיע בהתקפי חרדה. יש אנשים שהחרדה שלהם עוזרת להם להתקדם. אבל לפעמים החרדה גורמת לך להשתתק. לפעמים לדיכאון, ובמצבים קיצוניים גם לאובדנות".

המענה המיידי: "שלושה מפגשים טלפוניים"

אילו מענים מציעה היום מערכת הבריאות הציבורית לאדם שנמצא במשבר נפשי בגלל המצב הכלכלי, למשל?
"הרכבנו באיגוד, יחד עם ד"ר טל ברגמן ממשרד הבריאות, איזשהו טיפול ראשוני. מתקשרים לקופת החולים, קופת החולים נותנת טלפון של מטפל, שנותן שלושה מפגשים טלפוניים של שלושת-רבעי שעה כל אחד, כדי לעזור לך לחשוב אחרת, כדי לקבל כלים להרגעה וכדי לעשות הערכה ראשונית אם זה מספיק.

ככה, בשלושה מפגשים (טלפוניים), אנחנו מעריכים שחלק מהמצוקה תיפתר, והאנשים האלה לא יצטרכו אחר כך ליפול על מערכת ציבורית שהיא רוויה, עמוסה וגדושה מעל יכולת ההכלה שלה"

"אם זה לא מספיק יפנו אותך הלאה למערכת הציבורית. זו סוג של מסננת שיכולה לעזור לחלק גדול מהאנשים ובכך להקטין את העומס שאמור היה ליפול על המערכת. זה נמצא כבר בתחילת ההפעלה, אבל זה לא מספיק".

איך עובד העניין הטלפוני?
"זה עובר דרך קופות החולים. מטפלים שרוצים להצטרף – אם הם עובדים במערכת הציבורית, יתנו את הטיפולים בשעות שלא על חשבון המערכת הציבורית; ואם הם עובדים במקום אחר, יהיו מוכנים לתת את הטיפולים האלה בתמורה לסכום קטן יחסית, מתוך המערכות הפרטיות שהם עובדים בהן".

זאת אומרת שגם מטפלי הנפש יתבקשו להיכנס מתחת לאלונקה.
"כן. הוקצב לזה מימון. זה לא סכום שאתה לוקח בקליניקה הפרטית, אבל זה כן איזשהו סכום שישולם לאנשים האלה, ובעיקר ימנע סירבול, ימנע רשימות המתנה, ימנע למטופל צורך להוכיח שאתה מאובחן עם הפרעה פסיכיאטרית, ימנע את המסלול היותר ארוך ואולי יותר יסודי, שעכשיו צריך קצת לוותר עליו.

"כשמדברים על הצפה של מסות, מישהו אחד צריך לראות אותך, להתרשם מה צריך וכבר מהפגישה הראשונה לתת כלים טיפוליים. ככה, בשלושה מפגשים, אנחנו מעריכים שחלק מהמצוקה תיפתר, והאנשים האלה לא יצטרכו אחר כך ליפול על מערכת ציבורית שהיא רוויה, עמוסה וגדושה מעל יכולת ההכלה שלה".

התרעה: "בריאות הנפש נמצאת בחצר האחורית"

לא יהיה מחסור במטפלים?
"מה שנדרש זה משהו שנדרש כבר הרבה שנים ללא קשר לקורונה. צריך לעודד מרפאים בכל מיני תחומים לבוא למערכת הציבורית, להגדיל את התקנים ולמלא אותם. כל המערכת – מנשיא המדינה ועד ראש הממשלה – צריכים להירתם לקמפיין אנטי סטיגמה שפוגעת בחולים ופוגעת במקצוע, וגורמת לזה שאנשים פחות ניגשים למקצוע. לפני הקורנה התרענו על זה שבריאות הנפש נמצאת בחצר האחורית של מערכת הבריאות בישראל, שגם היא לא נמצאת במקום טוב, ובריאות הנפש על אחת כמה וכמה".

תאר את המצוקה.
"כשחולים נשארים צפופים בחדרים, כשיש בתי חולים בלי שירותים ומקלחות צמודים, כשחולים לא יכולים להוריד את הרגל בצד המיטה כי המיטות כל כך צפופות בגלל העומס, כשהחולים לא מקבלים מספיק זמן מטפל.

החרדה הגדולה שלנו היא שאחד החולים יהיה מאומת בקרונה ומיד מחלקה שלמה תהיה מושבתת"

"בקהילה זה מתבטא בתורים מאוד ארוכים. אתה בא עם התקף חרדה ואם אתה לא מקבל פתרון מיידי, אז מה זה שווה? אתה צריך לקבל פסיכותרפיה, לא כדי לעצב את האישיות, אלא משהו חיוני, ואתה מקבל את זה אחרי חמישה או שישה חודשים, אז ברור שזה נמצא בתחתית סדר העדיפויות. וזה עוד לפני שחשבנו אפילו על המשמעות של הצפיפות ברמה הבריאותית. היום אנחנו מבינים את זה".

את מה?
"כשיש לי 40 חולים במחלקה שמתוקננת ל-34 חולים ושבפועל אמורים להיות בה 26 חולים מבחינת הגודל ושטח המחיה, אז יש גם את הסכנה הבריאותית שאנחנו חוששים ממנה. החרדה הגדולה שלנו היא שאחד החולים יהיה מאומת בקרונה ומיד מחלקה שלמה תהיה מושבתת.

"אנחנו מנסים לעשות את מיטב יכולתנו אבל אין לזה מענה כרגע. כמובן שכשאת מוסיפה את האנשים שיצטרכו לבוא ולקבל את הפתרון המיידי למצב שלהם, יהיה קשה. נצטרך לעבוד בעומסים בלתי אפשריים".

אחריות: "לא רק מהפה החוצה"

להסברה נכונה יש, לדעת פישל, תפקיד חשוב בהפחתת החרדות, ולהפך. "במקרה שהפנייה לציבור מתווכת באופן מרושל, לא אחיד ולא מדויק בידי גורמי ממסד מרובים הסותרים זה את זה", כתב במסמך, "המסר הוא שגם למקורות הסמכות אין מושג איך להתמודד עם המשבר בפניו אנו עומדים".

אולי בגלל זה אנשים יוצאים לרחובות, הם מרגישים שאין על מי לסמוך?
"כן. כי לא רואים אותם ולא רואים שהמסעדה שהם הקימו בעשר האצבעות שלהם מתמוטטת. השלטון – ההורים – לא יודעים להעריך את המצוקה שלהם מהדבר הזה. אנשים חייבים להיאחז במשהו. אדם, מהיוולדו ועד מותו, רוצה שיהיה מישהו שהוא יכול לסמוך עליו ומישהו שיכול לראות אותו. שיהיה מישהו מעלי, מישהו שבצר לי אני יכול לפנות אליו והוא ויעזור לי, שיושיט לי יד כשאני במצוקה ויגיד לי: 'אתה לא לבד, אני רואה שאתה סובל'. אלה הדברים חשובים בהתפתחות של ילד כדי שיהיה מאוזן מבחינה פסיכולוגית. והדבר הזה נכון גם למבוגרים וגם לעם".

מה המדינה צריכה לעשות ביחס לזה?
"השלטון צריך לתת לאזרחים את הידיעה ואת ההתחייבות הזאת: אנחנו דואגים לכם. צריך לזכור, הכסף של המדינה זה הכסף שלנו. אנחנו יצרנו חוזה עם המדינה. במיסים שלנו אנחנו יוצרים חוזה ואומרים למדינה – אנחנו סומכים עליכם שאת הכסף הזה תרתמו למשימות שהן בראש סדר העדיפויות.

השלטון צריך לתת לאזרחים את הידיעה ואת ההתחייבות הזאת: אנחנו דואגים לכם. צריך לזכור, הכסף של המדינה זה הכסף שלנו"

"באותו חוזה גם כתבנו, באותיות הקטנות, שאם המצב ישתנה, אתם תדאגו לנו. אתם תשקיעו בנו כדי שהכבוד העצמי שלנו לא ייפגע, כדי שנוכל להתאושש ולהגיע למצב שהיינו קודם. זה עכשיו בראש סדר העדיפויות. אנחנו רוצים לשמוע אתכם אומרים 'אנחנו יודעים, וזה מה שאנחנו עושים'. כשזה ייאמר, הציבור יוכל להבין – רואים אותנו ויש על מי לסמוך".

המענקים הכספיים הם לא מין אמירה כזאת?
"הדברים מבולבלים. אני רואה בנאומים של נתניהו עקומה ברמה של המחוייבות, אבל לא תמיד המחוייבות הזאת מוצאת את ביטוייה. היום שמעתי שמדברים על אנשים שניזוקו בצורה קריטית וקיבלו מהמדינה פחות מ-2,000 שקלים. זה יפה לקחת אחריות, אבל צריך שזה לא יהיה רק מהפה החוצה.

"הרכיב הנפשי חייב להיות לעיני הממשלה, הכנסת, התקשורת וכל בן אדם. קחו אחריות על עצמכם, על אחרים, תגלו סולידריות, זה מה שנותן לנו תחושה טובה, כשאנחנו פועלים ועוזרים. וזה נכון החל מהאדם הפשוט עד לראש הממשלה".

מה היית אומר לאדם במצוקה?
"אל תישאר לבד. הדבר שהכי מפריע לאנשים זה שהם לבד. אנשים שמתאבדים זה אנשים שלא רואים משהו שיכול לעזור להם, ועצם היכולת להיעזר מורידה את האובדנות. הייתי אומר לאדם במצוקה שלמרות שהקטסטרופה יכולה להיות גדולה יש לאן לפנות. החל מער"ן וסה"ר, דרך מרפאות לבריאות הנפש, דרך אנשי בריאות הנפש, דרך חדרי המיון. הייתי אומר: אל תישאר לבד, יש מישהו שיכול לעזור לך ורוצה להקשיב לך".

***

הקו החם של ער"ן – 1201

לאתר של עמותת סה"ר