הסינים נחלצים להציל את איראן? סין תשקם את סוריה? תושיע את לבנון? לא כל כך מהר. בניגוד לנאומים ולהצהרות שנשמעות לאחרונה מפיהם של מנהיגי איראן, סין לא מודה בקיומו של הסכם בין המדינות. גם לסוריה סין לא ממהרת להיכנס. ומה עם לבנון? נראה שהלבנונים בונים דווקא על חילוץ בהובלת צרפת וארה"ב.
"ככל שגוברת המצוקה של איראן, סוריה וחיזבאללה – הולך ומתחזק אצלם הדיבור על 'פניה מזרחה' לעבר סין", אומר ל'דבר' אודי אבנטל, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי. "ניכר כי שלושתן רואות בסין כוח עולה בזירה העולמית, שמסוגל, ולטענתן אף מעוניין, לחלץ אותן מהמשבר חסר התקדים הפוקד אותן. משבר שנובע מהסנקציות האמריקאיות, ממשבר הקורונה ומירידת מחירי הנפט – והביא את המטבעות של איראן, סוריה ולבנון לקריסה עם אינפלציה שנתית של כ-100% בממוצע.
מה כולל ההסכם בין איראן לסין לכאורה?
"לפני כשבועיים הודלפה ל-NYT טיוטת ההסכם. היא הודלפה שבוע אחרי נאום בנושא של שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף בפרלמנט. ההסכם, שנראה יותר כמו 'מפת דרכים' לפיתוח היחסים, כולל הרחבה של שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון, המודיעין, הצבא (כולל אימונים ותרגילים משותפים – א.ל), לוחמה בטרור, ופעילות מוגברת של חברות סיניות בתשתיות רכבת, נמלים ותקשורת G5.
"בנוסף, סין תפתח אזורי סחר חופשי במרחבים אסטרטגיים באיראן. איראן מצידה מתחייבת לאספקה שוטפת של נפט וגז במחיר מוזל לסין. מקורות שונים מסרו כי במסגרת ההסכם’ סין תשקיע 400 מיליארד דולר (16 מיליארד לשנה) בסקטורים שונים של הכלכלה האיראנית בתמורה לנפט וגז שיוזרמו אליה במשך 25 שנה".
והאיראנים רואים בזה ישועה?
"בתוך איראן ישנה ביקורת רחבה נגד ההסכם, כולל מצד בכירים שמרניים דוגמת הנשיא לשעבר אחמדינג'אד, והממשלה מותקפת על שלא שיתפה את הציבור במגעים לקידומו. האיראנים חוששים מ'מכירה בזול' של נכסים לאומיים כמו איים ונמלים, ומקורות אנרגיה. אפילו בנו הגולה של השאה הזהיר מפני 'שוד אוצרות הטבע' שלהם. בנוסף, נשמעת דרישה מהממשלה לברר את סוגיית יחסה של סין למוסלמים האויגורים לפני חתימה על ההסכם".
ומה הסינים אומרים?
"אז זהו, שמבחינת הסינים לא בטוח בכלל שיש כזה הסכם. כשאתה שומע על הסכם רק מצד אחד זה מעלה חשד. סין אינה מתייחסת להסכם, לא מאשרת ולא מכחישה את קיומו. דוברת במשרד החוץ הסיני שנשאלה בסוגיה הסתפקה באמירה כי "שתי המדינות נמצאות בקשר בנוגע לפיתוח יחסיהן".
אבל לכאורה זה נשמע שסין בפוזיציה מצוינת, איראן על הברכיים ונואשת להסכם. לא כך?
"העמימות הסינית נובעת אולי מהחשש להעמיק את המתיחות בינה לבין ארה"ב. מעבר לחוסר הרצון להחריף את מלחמת הסחר עם ארה"ב, הסנקציות האמריקאיות מהוות מכשול כבד על כל השקעה סינית באיראן. תחת לחץ הסנקציות, סין כבר נסוגה מפרויקטים גדולים עם טהרן, דוגמת פיתוח שדה הגז פארס הדרומי, בהיקף של 5 מיליארד דולר.
"מעבר לאלו, התחייבות להשקעת עתק של 16 מיליארד דולר בשנה אינה אופיינית לסין, שנוקטת יותר ויותר במדיניות של גידור סיכונים, על רקע קשיי מדינות רבות להחזיר חובות, גם אם אלו הובילו לעיתים להשתלטות סינית על תשתיות לאומיות. קשיים אלו צפויים רק לגבור בצל המשבר והמיתון הגלובליים, ובמקרה של איראן, שכלכלתה נמצאת בסחרור ונתונה תחת מכבש הסנקציות, חוסר הוודאות מבחינת סין גבוה מאוד".
אז הדרקון הסיני לדעתך, באמת יורק עשן?
"תראה זה לא שסין תפסיק מחר בבוקר את פרויקט 'החגורה והדרך' שלה. אבל היא התפקחה ולמדה מניסיונה. קח למשל את 'המסדרון הכלכלי הסיני-פקיסטאני' (CPEC) בו השקיעה סין כ-62 מיליארד דולר במגוון פרויקטים. זה פרויקט שבמקור אמור היה לעלות רק 46 מיליארד והוא תפח המון בגלל התשתיות הלקויות בפקיסטן. סין נתקלה בבעיות שלא צפתה שקשורות בשחיתות, פשע וטרור. אני מניח שהחשש הזה קיים גם בנוגע לאיראן. בנוסף, חברות סיניות ממילא רוכשות נפט מוזל מאיראן, בוודאי בשנה האחרונה על רקע עקיפת הסנקציות האמריקאיות. זה לא שלאיראן יש לקוחות שעומדים בתור. סין גם מבקשת להימנע מתלות בתחום האנרגיה ופועלת ככל הניתן לגוון את מקורותיה ולא להתבסס על ספקית יחידה".
וסין לא זקוקה לאיראן כדי לחזק את פרויקט החגורה והדרך?
"ברמה הגיאו-אסטרטגית, סין הצליחה לייצר נקודות אחיזה בנמלים בסעודיה, באיחוד האמירויות, בתעלת סואץ ובג'יבוטי. סביר כי בייג'ינג לא תמהר להפוך את איראן לנקודת מאחז כדי שלא לסכן הישגים אלה ולא להעיב על יחסיה עם מדינות המפרץ ומצרים. יתרה מכך, אזור המפרץ הפרסי אינו יציב, בוודאי בעידן הקורונה שגרמה למשבר נפט, תעבורת האנרגיה במיצרי הורמוז מאוימת באופן תדיר ולארה"ב נוכחות צבאית מסיבית באזור, ככה שזה לא הזמן שהכי בטוח להשקיע שם".
ומה עם סוריה? ראינו שגם שם בונים על הסינים שיבואו לבנות את המדינה.
"סין מגלה עניין בסוריה בשלושה הקשרים מרכזיים. ראשית, בתחום שיתוף הפעולה במלחמה בטרור על רקע חשש מחזרתם לסין של מוסלמים אויגורים, שהצטרפו לשורות דאעש בלבנט. שנית, מבחינה כלכלית כחלק מהשתלבות אפשרית של סוריה ולבנון במיזם ה"חגורה והדרך" ובשרשרת הנמלים שעשויים לאפשר לסין לעקוף את תעלת סואץ. שלישית, ברמה הגיאו-אסטרטגית, בכל הקשור להפגנת נוכחות 'מעצמתית' סינית במזרח התיכון, בין היתר כחלק מהתחרות עם ארה"ב. סין תומכת במשטר אסד ברמה המדינית, ואף הצטרפה לרוסיה בהטלת וטו על שורות החלטת שנועדו להגביר את הלחץ על דמשק. סין מקדשת את עקרון אי-ההתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות, מתנגדת לשימוש בסנקציות ומאמצת עמדות לעומתיות לארה"ב".
אז הסינים ישימו כסף גדול כדי לשקם את סוריה?
"כנראה שלא. בייג'ינג אינה ממהרת להשקיע בסוריה. בשנים האחרונות השקעותיה במדינה הן מוגבלות וסמליות בלבד, בהיקף של עשרות בודדות של מיליוני דולרים, בעיקר בתחומים הומניטאריים ובריאותיים. בראיה לעתיד, ללא שיפור דרמטי במצב הביטחוני בסוריה וסביבה בטוחה לכוח האדם הסיני על הקרקע, סביר כי סין תמשיך להימנע מלהשקיע במדינה. יוזכר כי על רקע דומה, סין פינתה כוח אדם ומשכה השקעות משתי מדינות אחרות באזור: לוב ותימן. יתרה מכך, השקעה סינית בסוריה תחשוף את החברות הסיניות לסנקציות אמריקאיות, ותייצר מחלוקת מיותרת עם וושינגטון, שהיחסים עמה מתוחים ממילא בשל מלחמת הסחר בין המדינות.
"גם האינטרסים הגיאו-אסטרטגיים של סין אינם מצדיקים את הסיכונים הכרוכים בהשקעה משמעותית בסוריה. מחקרים שניתחו אינטרסים אלה בהקשר הסורי, מעריכים כי לסין נתיבים גאוגרפיים נוחים ובטוחים יותר לאירופה, למשל דרך איראן וטורקיה; כי נמל טרטוס כבר הוחכר לרוסיה ל-49 שנה ולסין זיכיונות בנמלים אחרים באזור (סואץ, חיפה, טריפולי, פיראוס, איסטנבול) ונתיבים גאוגרפיים נוחים יותר; וכי ברמה הכלכלית קיים חשש סביר כי סוריה לא תוכל להחזיר הלוואות שתקבל".
ומה עם לבנון?
"בעשור האחרון חברות סיניות שקלו להשקיע בלבנון ובתשתיותיה, אולם רעיונות שונים דוגמת רכבת וכביש מהיר ביירות-דמשק וטריפולי-חומס ומפעלים סולאריים, מעולם לא יצאו מהכוח אל הפועל. תחת זאת, 40% מהיבוא של לבנון הוא מסין (כ-2 מיליארד דולר בשנה) לעומת יצוא לבנוני לסין בכמה עשרות מיליוני דולר. רוב המומחים מעריכים כי המדיניות הסינית היא להימנע מהשקעות משמעותיות בתשתיות בלבנון. זאת, כיוון שלבנון היא מדינה במשבר רב ממדי חמור המצויה בחדלות פירעון, ללא משאבי טבע זמינים או תעשייה מפותחת, שלטונה מושחת ובלתי יעיל, והסיכוי שסין תוכל להחזיר את השקעותיה שואף לאפס.
"דוגמה סמלית בהקשר זה היא תשתית החשמל בלבנון, שמוזכרת כתחום מרכזי בו נדרשת השקעה סינית. בפועל, מדובר בתשתית מתפרקת ובלתי מתפקדת, בזבזנית, מושחתת ושקועה בחובות (מעל מיליארד דולר בשנה – א.ל) שהשקעה בה היא 'להכניס ראש בריא למיטה חולה'. מעבר לכל אלו, לסין ברור כי הכלכלה הלבנונית עדיין קשורה בטבורה למוסדות במערב, וכי המערכת הבנקאית של לבנון תלויה בדולר".
