יומיים אחרי שראש הממשלה כינה את המפגינים נגדו מפיצי מחלות, התקיימה במוצאי שבת האחרונה מול מעונו בבלפור ההפגנה הגדולה ביותר ברצף המחאות הנוכחי. צרכים ברחובות ובחצרות לא היו, בטח לא ברמה של סכנה תברואתית, אבל המפגינים בהחלט סימנו טריטוריה.

כל אחת ואחד מהמפגינים רצו להעביר את המסר שלהם. הם כתבו על שלטים, על דגלים, על הגוף, על המסיכות, על החולצה, ואפילו על סטיקרים, שנראה שעושים קאם-בק. חלקם כתבו מילה אחת כמו 'די', 'בושה', 'תקווה' או 'אהבה'. אחרים רשמו ססמאות כמו  'ביבי לך הביתה'. על חלק מהשלטים היו הלצות ודאחקות ועל אחרים מניפסטים של ממש, עם ציטוטים מהמקורות, או ציטוטים של הרצל, גנדי ואפילו נועה קירל.

שלט בהפגנה מול מעון רה"מ. ציטוטים מן המקורות (צילום: יהל פרג')

הרחוב מול מעונו הרשמי של מי שמכהן בתפקיד יותר מכל ראש ממשלה אחר "נכבש" בשבועות האחרונים על-ידי מיצגים אמנותיים, זמבורות, דגלי ישראל, דגלים שחורים, תחפושות, והרבה זעם. האמת שהמרחב לא רק נכבש, הוא גם נוקה. חלק מהמפגינים עברו עם מטאטים, לפני שבאו המכת"זיות, סתם, כדי להשאיר נקי.

מחוץ למסגרת

התקשורת הממוסדת לא מצליחה למסגר את המחאה, ולא במקרה. מדובר באלפי יחידים ושלל ארגונים שהדבר היחיד שמחבר ביניהם הוא תחושה עמוקה, שהולכת וגוברת, של אי-נחת מהמצב.

התקשורת דורשת מהמפגינים להגדיר מהו "המצב" ולסמן מטרות ויעדים. אבל האם אותה דרישה מופנית גם לממשלה הפריטטית הענקית הזו, המורכבת מלפחות חמישה זרמים בחברה הישראלית? המחאה היא ממשלת הצללים של ממשלת נתניהו וגנץ, היא קבינט הקורונה האזרחי, היא קבינט הפיוס.

האישי הוא פוליטי

כשחמש צעירות החליטו להשתמש בגוף שלהן כדי להעביר מסר בהפגנה ביום חמישי האחרון, הן ידעו היטב כמה נפיץ המעשה הזה בחברה הישראלית של היום. הצעירות האלו הן חלק מדור שברור לו, באופן הכי אינטימי, שהאישי הוא פוליטי. נראה שזו רק ההתחלה.

ק', בחרה להתראיין בעילום שם כדי שהמסרים, ולא דמותה, יעמדו בקדמת הבמה. היא הגיעה בחמישי האחרון לבלפור עם עוד ארבע מחברותיה. הן הניפו שלטים עליהם נכתב 'ציצים מצטלמים יותר טוב מאשר', הורידו חולצה, וחשפו את המשך המסר הכתוב על גופן: 'אלימות משטרתית', 'כיבוש' ו'מעצרים מנהליים'.

"רצינו להעלות לשיח הציבורי את האלימות שהכיבוש גורר", אומרת ק'. "לצערנו הציבור והתקשורת עיוורים לאלימות משטרתית, אלא אם כן היא מגיעה על גבי ציצים או דרך פריווילגיות אחרות".

"בעולם מתוקן", היא מוסיפה,  "לא צריכה להשתמש בגוף שלי כדי לדבר על דברים שלא קשורים לגוף שלי, והדגש התקשורתי על האוכלוסיות המוחלשות, על מה שקורה אחרי שהמצלמות הולכות, ועל מה שקורה איפה שיש מצלמות ולא מוכנים להראות לנו מה המצלמות האלו מתעדות".

איציק, 45, ממושב ליד רחובות, הגיע כי הוא נלחם על הבית. (צילום: יהל פרג')

איציק, 45, ממושב ליד רחובות, הגיע כי הוא נלחם על הבית: "למרות שנתניהו בן של היסטוריון, לא הפריע לו להשתמש בדימוי אנטישמי (מפיצי מחלות – י.פ) בנאום שלו.  הגעתי לפה הערב, כמו בשבוע שעבר, כי נראה לי שחצינו קו אדום. זה לא זמן לשבת ביציע, חייבים לרדת למגרש. אני לא מדבר על כתבי אישום, נתניהו דרדר אותנו למקום שלא חשבנו שנהיה בו, אנחנו לא הולכים לשום מקום ונלחמים על הבית".

חנה, מירושלים, הגיעה כדי לעורר תקווה. (צילום: יהל פרג')

חנה, מירושלים, הגיעה כדי לעורר תקווה: "זו מחאה של כל העם, ומחאה רב-דורית וזה מעודד. אסור לוותר על המדינה, היא שייכת לנו, לא לרודנים. צריך להמשיך, ואסור לאבד את התקווה".

יונתן, 17, הגיע להפגנת הנגד, כי חשוב לו לתמוך בנתניהו: "הגעתי כי חשובה לי המדינה. מחרתיים יש לי בגרות במתמטיקה. כואב לי שאנשים מסתכלים על המדינה בשנאה. הצד השני גם אחים שלי, אבל לא בטוח שהם חושבים ככה. מפריע לי שרואים אותנו בכזו שנאה. יש קיצוניים בשני הצדדים, אבל הצד השני הרבה יותר רדיקלי. מקווה שזה יגמר טוב. בימין אדישים וזה עצוב".

נורית וגיל, 65, 67, ממבשרת ציון, הגיעו כדי להזהיר. (צילום: יהל פרג')

נורית וגיל, 65, 67, ממבשרת ציון, הגיעו כדי להזהיר: "אנשים מרגישים יאוש ואובדן, בגלל הניהול של הקורונה. אנחנו סובלים, שותתי דם בנפשנו. השלט מנבא משהו על מה שקרה ועל מה שיקרה".

אורה, 70, מירושלים, הגיעה כדי להאכיל את הילדים שלה. (צילום: יהל פרג')

אורה, 70, מירושלים, הגיעה כדי להאכיל את הילדים שלה: "לא נותנים לעבוד. יש לי קצבת זקנה, אבל קשה לי לחיות מ-3 אלף בחודש עם בן חולה סרטן ושתי בנות חולות בבית, אז לפעמים אני מוכרת שתייה. פעם אחרונה היתה בפורים. ברוך השם שיש הפגנות, הלוואי שזה לא ייגמר. זה לא קל בגילי להעמיס את השתייה, אבל אנשים טובים עזרו לי. מקווה שהכל יהיה טוב, ושלא תהיה שנאה בין יהודי ליהודי".

תמר, 30, ירושלים, הגיעה כי נמאס. (צילום: יהל פרג')

תמר, 30, מירושלים, הגיעה כי נמאס: "זו ממשלה של מושחתים, אבל לא יעזור להחליף רק את ביבי. המערכת לא עובדת, השיטה לא עובדת. האנשים שהצבענו להם לא מקיימים הבטחות, זה לא רק ביבי המושחת. צריך דמוקרטיה אמיתית, שרים שעומדים במילה שלהם".

אליחי עמר, 25, משדרות, הגיע כי הוא רואה מה קורה. (צילום: יהל פרג')

אליחי עמר, 25, משדרות, הגיע כי הוא רואה מה קורה: "אני עצמאי, תאורן שיושב בבית בלי אופציה לעבוד, ואין לי פרנסה כבר חמישה חודשים. המדינה צחקה עלינו עם המענקים. קיבלתי 15 אלף שקלים, אבל זה כלום לחמישה חודשים. שיתחילו לדבר איתנו בגובה העיניים, בלי להאשים את הפקידים. הם יודעים שהבירוקרטיה לא טובה, אם מישהו חייב ישר יודעים איך לעקל, אבל כשהמדינה צריכה לתת כסף לאנשים היא לא יודעת איך לעשות את זה? אני לא מוחה נגד ביבי, אלא נגד החוקים, נגד השלטון, גם גנץ הפיל את הצעת החוק לעצמאים. לא רואים את הסקטור ממטר".

עודד, 71, מתל-אביב יפו, הגיע כי הכאב שלו פוליטי. (צילום: יהל פרג')

עודד, 71, מתל-אביב יפו, הגיע כי הכאב שלו פוליטי: "אני מגיע למחאות יום כן יום לא. ראש הממשלה שלי אמר לי שאני מפגין מפיץ מחלות, אם הוא מודאג בעניין הסניטציה, אז הוא הזיהום אותו צריך לנקות. לקחתי את זה אישי, כולם יודעים מי אמר על יהודים שהם מפיצים מחלות, איך הוא לא מתבייש לומר את זה? עמדתי על הגבעה מול משרד ראש הממשלה במרץ 74, ואחרי תקופה הגברת הלכה הביתה. הכל פוליטי, גם המחאה פוליטית, וגם כאב של אנשים".

עמרי, 35, מאשקלון, הגיע כי יש אווירה של שינוי. (צילום: יהל פרג')

עמרי, 35, מאשקלון, הגיע כי יש אווירה של שינוי: "באתי כי ביבי צריך ללכת הביתה, הוא וכל השרים המעפנים שלו, כל אחד יהיה ראש ממשלה יותר טוב ממנו. נמאס מכוחות האופל. הייתי כבר בשש הפגנות, וכל הפגנה יותר ויותר גדולה ויש אווירה של שינוי".

רוני ונעה, 25, מת"א, הגיעו כי הן הילדות של החורף ההוא. (צילום: יהל פרג')

רוני ונעה, 25, מת"א, הגיעו כי הן הילדות של החורף ההוא: "באנו בשביל החברים המובטלים שלנו. המטרה של ההפגנה היא לתקן את השלטון שלא רואה מה קורה בעם, ומנותק, לא מקשיב. ביבי צריך ללכת הביתה, ושתקום כאן ממשלה שזוכרת למה היא כאן. מגיע להורים שלי לחיות בכבוד. הצעירים הם קבוצת אוכלוסייה שנפגעה, אבל הם יותר".

יסמין, 36, מת"א, הגיעה כי אין שוויון. (צילום: יהל פרג')

יסמין, 36, מת"א, הגיעה כי אין שוויון: "הממשלה הזו דורכת על הזכויות של הקהילה הגאה במשך שנים. יש אפליה באימוץ, ויש טיפולי המרה. אנחנו רחוקים שנות אור מהאור. המחאה שייכת לכולם, וגם הקהילה הגאה לוקחת חלק. שירתּי בצבא, עשיתי מילואים, עבדתי 14 שנה בכוחות הביטחון, אין סיבה שאני לא אהיה שווה לכולם. למרות שיש חברי כנסת מהקהילה הם לא מייצגים אותה, ואוחנה הוא הבושה של הקהילה לא הנציג שלה".

יעקב, 22, מירושלים, הגיע כי הוא תומך. (צילום: יהל פרג')

יעקב, 22, סטודנט ירושלמי, הוא לא איש שמאל אבל הוא הגיע כי הוא תומך: "אני מגיע לכאן כדי ליצור בלגן. כל אחד דורש משהו אחר, והמסר הכללי זה הבלגן, זה מה שיפתור את הבעיות. השכירות גבוהה, הארנונה גבוהה והחיים יקרים. אני חושב שלא אמור להיות סגר שמפיל את הכלכלה. ההתנהלות הכלכלית לא ברמה נאותה. הלחץ על הח"כים ייגבר וינסו לחשוב איך לעזור. הידברות עם האזרחים זה המינימום. אני אדם דתי, "ברור שאני קצת שונה פה בנוף, אבל המפגינים מתייחסים אלי באופן חיובי, מבקשים תמונות".