מדינת ישראל נמצאת במשבר כלכלי וזקוקה למקורות מימון ורווחי הגז יכולים לסייע בהתמודדות עם המשבר. אך גם כשבוחנים שיקולים ארוכי טווח, יש הגיון בהגברת המיסוי על משאבי טבע ובייחוד על גז ונפט.
גז, כמו נפט ומחצבים אחרים, הוא משאב טבע שנוצר במשך מיליוני שנים. על-פי חוקי המדינה, הוא לא שייך למי שמצא אותו, אלא לציבור. בגין סיכוני החיפוש וההשקעה ביכולות המקצועית לבצע את הקידוחים וההפקה, נכון לתמרץ את יזמי הגז בתמורה נדיבה, אלא שמותר וגם כדאי לשנות את המאזן ולהקטין את חלקם לטובת הציבור הרחב.
1. קיבלתם שירותי מדינה – תשלמו!
קידוחי הגז והנפט בים הם רווחיים במיוחד, אלא שבגינם המדינה נדרשה להשקעות גדולות כמו רכישת ספינות חדשות לחיל הים בעלות של מיליארדים, והיא נדרשת גם לרכוש ציוד מערך פיקוח סביבתי (שטרם בוצע). אלו שירותים שהמדינה מספקת בחינם וקיום מאגרי הגז הוא הסיבה המרכזית או היחידה להשקעה ענקית מצד המדינה.
2. פלטתם חומרים לסביבה – תגלמו!
מדינת ישראל אומנם השיגה שיפור משמעותי בנתוני זיהום האוויר בזכות שילוב הגז במשק החשמל ובתעשייה, במקום סולר, מזוט, פחם ושאר מזהמים. אך שימוש בגז עדיין פולט חומרים מזהמים לאוויר ויש לו חלופות נקיות יותר כמו אנרגיה סולארית.
שריפת הגז גורמת לפליטת פחמן דו-חמצני. תשתית הגז: הצנרת, מתקני הזיקוק ותחנות הכח, גורמות גם לדליפות גז (מתאן ברובו) לאוויר. פליטות מתאן שלא נמדדות בישראל עד כה באופן מסודר אבל מדובר בגז חממה עוצמתי בהרבה מפחמן דו-חמצני ושניהם יחד תורמים להתחממות הגלובלית.
נכון להיום, אף אחד לא נדרש לשלם על הפליטות הללו, ולכן הן מכונות "עלויות חיצוניות", כלומר עלויות שמוטלות על הציבור הרחב באופן מפוזר. להטיל עליהן מס, פירושו לגלם את העלות האמיתית של שימוש בדלקים פוסיליים.
3. דחיית המס פוגעת בנתח הציבור ומטעה משקיעים
מבנה המיסוי הנוכחי על גז, כולל תמלוגים מההכנסות (כ-12% בלבד), שמתקבלים בפשטות וביעילות. על גז יש שני מסים נוספים – מס חברות ומס רווחי יתר – שתלויים ברווחי חברות הגז. בזכות מבנה זה, נתח המדינה מרווחי הגז עד כה הוא בערך 28%.
המומחים שתכננו את מתווה התמלוגים יגידו שזה ממש על-פי החוק, וממש את הרעיון שקובע שהמיסוי מגיע לשיא דווקא כשהמאגר קרוב להתרוקנות. הבעיה היא שהנתח הנדחה של המס עלול לרדת בגין תכנוני מס שונים מטעם חברות הגז ועצם הדחיה שווה גם היא כסף.
בסופו של דבר, כשהמדינה מקבלת את הכסף אחרונה בתור, הערך הכלכלי של המס הזה יורד והסתכלות על חלוקת הרווחים בהתעלמות מגורם העיתוי עלולה להטעות.
במקביל, הקדמת הרווחים לבעלי השליטה בשותפויות הגז מסייעת 'ללכוד' משקיעים פרטיים ומוסדיים כאחד במקסם השווא של השקעה בנכסי הגז בשוק ההון כנכסים בטוחים. כך למשל, רווחי העתק בשנים הראשונות, סייעו לדלק קידוחים ונובל אנרג'י למכור נתחים מהאחזקות במאגר 'תמר' בעזרת חברת 'תמר פטרוליום' במחיר שהסתבר כמופקע, על בסיס רווחי העבר. המכירה נעשתה תוך טשטוש העובדה שבעתיד המאגר צפוי לעליה במיסוי כמו גם סיכונים לירידת מחירם וכמויות המכירה. רוב ערכה של המניה בשוק התאדה הרבה לפני מגיפת הקורונה.
לכן יש ערך כפול בהגדלה והקדמה של קבלת כספי המיסוי למדינה. כך, יותר כסף ישמש לצרכי ציבור וגם יהיה פחות מקום למניפולציות במחירי מניות הגז בשוק ההון.
4. היצוא קרוב למיצוי
הטיעון העיקרי כנגד הגדלת המס הוא הרצון לעודד משקיעים חדשים למצוא עוד גז במים הכלכליים של ישראל. הערך בטיעון הזה נשחק, כי מסתבר שגם את הגז שהתגלה קשה מאוד לייצא. משקיעים חדשים יתקשו עוד יותר לייצא, משום ששווקי הייצוא הכדאיים ביותר, אלו שבסביבה הקרובה -מצרים לירדן כבר מנוצלים באופן מלא. יכולת זו מאויימת מגילויי גז במצרים והתנגדות פוליטית בירדן.
יצוא למדינות אחרות מחייב תוספת השקעות עתק בתשתיות יצוא כמו מתקני הנזלה או הנחת צנרת ארוכה. ובכלל, בעולם יש כיום עודפי גז עצומים, והמחירים מחוץ לישראל ברצפה, כך שמשתלם יותר לייבא גז מונזל באניות מקצוות העולם מאשר לרכוש גז מקומי. ישראל תתקשה להיות תחרותית גם בעתיד, מול מדינות בעלות כושר ייצוא מוגבר ותשתיות יצוא קיימות.
5. רווחיות חריגה
מאגרי הגז בישראל נושאים רווחיות יוצאת דופן ביחס לענף כולו. במקביל, המדינה מתמודדת עם משבר כלכלי יוצא דופן, שפוגע בעיקר בחלשים. הטיפול במשבר מחייב את המדינה לגייס סכומי כסף גבוהים ולשלם עליהם ריבית.
אם ענף כה מבוסס, חזק ורווחי כמו הפקת גז פשוט ימשיך במסלול 'עסקים כרגיל' כשהמגזר העסקי מקרטע ומשקי הבית נחלשים, יש בכך לא רק טעם לפגם מוסרי, אלא גם מנגנון כלכלי מרחיב פערים, שרצוי למתן אותו בעזרת הגדלת המיסוי.
6. תחרות תגביל את היכולת לגלגל את המס ללקוחות
טענה אחרת נגד הגדלת המס על גז היא שחברות הגז ייקרו את מחיר הגז לייצור חשמל ולתעשייה. למרות הסיכון, מחיר גז גבוה הוא בעייתי רק כשהרווח זורם לכיסים פרטיים. דלק יקר עם מיסוי גבוה, הוא מתכון כלכלי הגיוני שכבר נהוג בשוק הבנזין והסולר. היתרון הסביבתי החלקי של הגז, לא מצדיק הפרש מס כה גדול לעומת בנזין. התחרות החלקית המתפתחת במשק הגז בישראל, תגביל את היכולת לייקר את הגז, גם אם המס עליו יעלה.
6. צריך לקדם אנרגיות מתחדשות
גז זול הוא גורם מעכב במעבר לאנרגיות מתחדשות. כשמפעל שוקל האם לעבור משימוש בסולר לגז או לחשמל כמקור אנרגיה, הרי שגז זול יזמן הקמת תשתית נרחבת להסבה לגז ויעכב את המעבר העתידי המתבקש לחשמול התעשייה למקסימום.
לפני עשור עוד היה הגיון שמצדיק מעבר לגז כי החלופה הייתה מזהמת הרבה יותר. התמריץ עבד ואכן רוב המפעלים הגדולים בישראל חוברו אליו, אלא שצו השעה הנוכחי הוא לקדם מעבר מואץ לאנרגיות מתחדשות. גם המוטיבציה לקבוע יעדים מוגדלים לאנרגיות מתחדשות במשק החשמל תושפע לטובה אם יתרונן הכלכלי יהיה מובהק יותר.
7. מגיפת הקורונה מחדדת את הצומת
מגיפת הקורונה האיצה תופעה מעניינת. הירידה בביקוש העולמי לאנרגיה פגעה קודמת כל בתעשיות הנפט והגז והרבה פחות בחברות האנרגיות המתחדשות. בשווקי ההון, המניות של 'חברות ירוקות' דווקא זינקו, לאור ההתפתחות הטכנולוגית המרשימה שהן ביצעו וימשיכו לבצע וכן בשל רגולציה בכל רחבי העולם שמקנה עדיפות לשימוש באנרגיות מתחדשות.
כעת, העולם הרחב נמצא בצומת – האם לשקם, לפצות ולהשקיע בתעשיות הישנות והמזהמות או להאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות ונקיות?
בישראל המצב מעט שונה. משק הגז עודנו חדש יחסית ולא כולל קידוחי נפט בים. מגיפת הקורונה פגעה בו במידה קטנה בלבד וכנראה גם זמנית. לכן, בשונה מאירופה, הגדלת המס על הגז אפשרית ללא סיכון של פשיטות רגל, הזנחת תשתיות גז ונפט ואיתן גם סכנה מוגברת לדליפות ואסונות סביבתיים.
על מנת למנוע פיתוח בלתי אחראי של קידוחי נפט בישראל, בשכבות שמתחת למרבצי הגז, יש צורך בהקמת מערכי פיקוח ומערכי תגובה מהירה מתוגברים, שגם הם מצדיקים תוספת מיסוי.
8. ומה עם מתווה הגז?
למרות מחאה ציבורית נרחבת, מדינת ישראל התחייבה ל'יציבות רגולטורית' במשק הגז ל-10 שנים, במתווה הגז משנת 2015. אמנם סעיף זה רוכך בבג"ץ, אך יש שיאמרו שהוא מגביל משפטית את היכולת לשנות את המיסוי על גז. למרות זאת, אין בכך סוף פסוק.
לפחות שינוי אחד אפשרי באופן מיידי במסגרת הכללים הקיימים – העלאת מס החברות על חברות הגז. הרגולציה שקדמה למתווה קובעת שבתמורה, יקוזז מס רווחי היתר. התוצאה המיידית תהיה שמדינת ישראל תקבל את הכסף יותר מהר, מה שיעלה את ערכו בפועל.
במקביל, הטלת מס נוסף, בגין עלויות חיצוניות ושירותים שהמדינה מעניקה עד כה ליזמי הגז בחינם הינה הגיונית ומתבקשת כבר עכשיו גם אם היא עומדת בניגוד למתווה הגז.
לכל הפחות, ראוי להודיע כבר כיום על כוונה להעלות את המיסוי על גז, החל בשנת 2025, בה אין שום מגבלה משפטית מסוג כלשהו.
