ענקית האנרגיה שברון סיכמה לאחרונה על רכישת נובל אנרג'י המפעילה, בין היתר, את קידוחי הגז תמר ולוויתן בישראל. זו אותה שברון שהואשמה בהזנחת חבל ארץ באקוודור לאחר שזוהם על ידי חברת טקסקו אותה רכשה. רוב הערכאות המשפטיות בפרשה אמנם פסקו לטובת שברון, תוך הטלת דופי במערכת המשפט באקוודור ובעורכי הדין התובעים. האם זו עדות לצדקתה או לכוחה העצום?

חברת שברון היא תאגיד אנרגיה ענקי, שמדורג במקום ה-15 בדירוג '500 FORTUNE' המודד את החברות הגדולות בארצות הברית. שווי השוק שלה עולה על 237 מיליארד דולר ומספר עובדיה מוערך בכ-50,000. לעומתה, נובל אנרג'י, המפעילה את קידוחי הגז תמר ולוויתן בישראל, היא 'דג רקק' – שוויה בעסקה הוא כ-5 מיליארד דולר בלבד, ותחתיה עובדים ברחבי העולם כ-2,300 עובדים בלבד.

גם באקוודור שברון לא פעלה באופן ישיר, אלא על ידי חברת טקסקו אותה רכשה בשנת 2001. טקסקו שימשה כמפעילת קידוחי נפט בחבל לאו אגריו במשך 21 שנים מ-1972 ועד 1993.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לטענת תושבי החבל באקוודור, במהלך אותן השנים גרמה טקסקו פגיעה קשה בסביבה לאחר ששפכה 18 מיליארד גלונים של מי תוצר מזוהמים לבורות לא אטומים במקום להחדירם לשכבת קרקע עמוקה הסמוכה למאגרי הנפט. בנוסף הואשמה טקסקו כי שפכה לאדמה נפט ופסולת רעילה בהיקף של כ-650,000 חביות.

נזקי נפט במחוז לאגו אגריו שבאקוודור (צילום: Julien Gomba/flickr)

תושבי האזור טענו כי הזיהום שהותירה טקסקו, פגע במקורות המים וכתוצאה מכך נרשמה עליה חדה בשיעורי תחלואת הסרטן, הפלות ונכויות מולדות בקרבם. שברון, שבינתיים רכשה את טקסקו, התכחשה לאחריותה על הנזקים לסביבה וטענה כי האחריות נופלת על 'פטרו-אקוודור' – חברת הנפט הממשלתית, שהחזיקה בשליטה הכספית העיקרית במיזם, ובשליטה מלאה מאז 1993. עוד טענה שברון, כי טקסקו פעלה על פי שיטות עבודה מקובלות באותו הזמן, והכחישה את הקשר הסיבתי בין שפיכת החומרים המזהמים לבין עלייה בתחלואה.

 

עשרות שנים של הליכים משפטיים

במסגרת משא ומתן על טיפול בנזקים כתוצאה מפעולות שאיבת הנפט, חתמה טקסקו בשנת 1998 על הסכם עם ממשלת אקוודור שפוטר אותה מכל אחריות נוספת, לאחר שהשקיעה 40 מליון דולר בניקוי בורות מזוהמים, אלא שלפי חלק מהעדויות לא התרחש ניקוי כלל, אלא כיסוי של הבורות המזוהמים באדמה, בזמן שמים מזוהמים חודרים לקרקע ומקורות המים.

לפי דף מידע של שברון בנושא, הליכי הניקוי שבוצעו על-ידה אושרו על ידי כל גורמי הפיקוח באקוודור. שברון מציינת כי בסוף שנת 2011 החברה הממשלתית פטרו-אקוודור הכריזה על תכנית ניקוי משלה באותו אזור, בעלות של 70 מליון דולר, לתיקון נזקים סביבתיים שבאחריותה.

תביעה ייצוגית ראשונה הוגשה בשנת 1993 בניו יורק, והסתיימה בשנת 2002 בפסיקה, לפיה תביעה מסוג זה צריכה להתנהל באקוודור.

בשנת 2003, נפתחה תביעה ייצוגית באקוודור, אז הייתה טקסקו כבר בבעלות שברון. המשפט הסתיים בפסיקה יוצאת דופן המחייבת את שברון לשלם פיצוי על סך 9.5 מיליארד דולר, בגין שיעורי סרטן גבוהים, אבדן יבולים וחיות משק. שברון כינתה את התביעה "סחיטה" ואת המשפט "מכור" וסירבה לשלם.

שברון במתקפה רבת חזיתות

את המאבק המשפטי שלה, ניהלה שברון בכמה גזרות במקביל. בגזרה אחת היא נאבקה למנוע את אכיפת הפסיקה מאקוודור לגבי נכסיה ברחבי העולם. באותו הזמן, היא נאבקה להוכיח שהמשפט שנערך לה באקוודור היה פגום מיסודו ושעורכי הדין שייצגו את תושבי החבל המזוהם זייפו מסמכים ושילמו דמי שוחד.

ב-2009 פורסם סרט דקומנטרי בשם CRUDE המצדד בתושבי חבל לאו אגריו כנגד שברון. אבל דווקא הסרט הזה הפך לנשק בידיה של שברון כשבשנת 2010 פסק בית משפט אמריקאי, ששברון זכאית לקבל לידיה ממפיקי הסרט, מאות שעות צילומים לא ערוכים. זאת בהתאם לחוק האמריקאי, המאפשר חובות "גילוי" נרחבות, בנוגע למידע הדרוש לייצוג גורם אמריקאי לתביעה בחו"ל. בצילומי הסרט נראה עו"ד סטיב דנציגר שהגיש את התביעה נגדה, מאשר את טענות שברון, לפיהן מערכת המשפט באקוודור מושחתת.

במקביל שברון יצאה להליך תביעה אזרחית ייחודי המכונה RICO נגד דנציגר בארצות הברית. כתוצאה מכך נקבעו מספר קביעות משפטיות יוצאות דופן ותקדימיות. השופט המחוזי לואיס קפלן פסק בשנת 2014 שבמסגרת התביעה באקוודור, דנציגר עבר עבירות אתיות רבות, כולל הטיית עדים, סחיטה באיומים, שוחד ומרמה.

השופט קפלן גם פסק שדנציגר צריך למסור את הטלפון הנייד שלו ואת המחשב האישי כראיות, דרישה לה דנציגר סירב. קפלן קבע שמדובר בבזיון בית המשפט, ובצעד נדיר, מינה חברה פרטית לנהל תביעה נגד דנציגר בנושא, לאחר שהתביעה הכללית בניו יורק סירבה לכך. דנציגר נמצא עד היום במעצר בית. בשנת 2018 רשיונו נשלל וחייו המקצועיים למעשה נהרסו.

במקביל, פסק טריבונל שיפוטי בינלאומי בהאג, כי יש למנוע את אכיפת פסק הדין מאקוודור נגד שברון בכל המדינות משום שהושג ב"מרמה, שוחד ושחיתות".

טקטיקות יצירתיות או ניסיון סחטנות?

בין חלק מניירותיו של עו"ד דנציגר שכן נמסרו לשברון נמצאו תיאורים של מערכת המשפט באקוודור כמערכת מושחתת, ועדויות כי דו"ח מומחה אקוודורי לגבי הנזק לחבל נכתב ברובו על ידי גוף אחר, בעוד המומחה טען כי חתימתו זוייפה.

שברון תבעה את חברת הלובינג האמריקאית הגדולה פאטון בוגס, שהייתה אמורה לסייע במאבק הציבורי לאכיפת פסיקת הקנס הענק נגד שברון תמורת אחוזים מהסכום. בהסכם פשרה היא חויבה לשלם פיצויים לשברון בגובה 15 מליון דולר, ולמסור מידע הקשור לדנציגר ולנתבעים אחרים. אלא שחברת הלובינג לא הייתה מקרה יחיד, של "מכירה מראש" של כספי הפיצויים על ידי דנציגר.

לפי תחקיר שפרסם הניו יורקר, דנציגר מכר לקרן גידור אחוזים מתקבולי הפיצויים ששברון תיאלץ לשלם בתום ההליך, בכדי לממן מראש את ניהול המשפט באקוודור. שיטה שאין לגביה כללים מוסדרים בארצות הברית. רנדי מסטרו, עורך דין מטעם שברון, טען כי על גב תושבים עניים מאקוודור, נוהלה תביעה צינית בשם "עורכי דין, יועצים ואנשי פיננסים" המונעים מתאוות בצע ולא ממניעים אידיאליסטיים.

הגרסאות של שברון ודנציגר לא לחלוטין סותרות זו את זו. דנציגר פעל באופן יצירתי כדי לגייס כח כלכלי וציבורי שיאפשר לו להתמודד עם הכח העצום של שברון, ששכרה עשרות פירמות משפטיות והעסיקה מאות עורכי דין. אם שברון הייתה משלמת את הקנס, ייתכן שדנציגר ואחרים גם היו מתעשרים מכך.

דנציגר טוען כי ההרשעה משנת 2014 התבססה על עדות שקר של שופט מאקוודור, שהיגר עם משפחתו לארצות הברית, ונתמך כלכלית על ידי שברון. זאת, לאחר ששברון פרסמה קלטות וידאו, בהם קבלן ניקיון נדרש לשלם שוחד לשופט, לממשלה ולתובעים כדי לזכות בחוזה.

דנציגר טען שאותו קבלן נקיון היה ספק של שברון, וההקלטה הייתה "תרגיל עוקץ". הקבלן הוקלט כאומר שיש לו ראיות שיכולות להוכיח את צדקת התושבים ושהוא מצפה משברון לשלם כדי להימנע מפרסומן. גם הקבלן זכה להגר לארצות הברית עם משפחתו, תוך קבלת קיצבה מהחברה ותשלום הוצאותיו השונות במליוני דולרים. דובר החברה אמר בזמנו שהעיסוק בקבלן נועד להסיט את תשומת הלב הציבורית ממעשי המרמה של עורכי הדין התובעים.

ממשלת אקוודור עצמה, שעמדה לצידם של תושבי לאו אגריו וזכתה לתמיכה נרחבת בקרב ארגוני סביבה, נתפסה בהעברות כספים לסלבריטאים בארצות הברית, על מנת שישפיעו על דעת הקהל האמריקאית לטובתם.

האם דנציגר הוא הקורבן של מערכת המשפט?

בשבוע שעבר הוציא ארגון הזכויות של עורכי הדין בקנדה, מכתב בגין הטרדה שיפוטית ומעצר בית שרירותי של דנציגר, שנמשך גם כיום בגין "פעולתו כעורך דין המגן על זכויות אדם של ילידים וקהילות מקומיות באקוודור מאז 1993".

הארגון טוען שדנציגר לא זכה להליך הוגן, והשופט קפלן היה מוטה לטובת שברון שלא בצדק. הארגון מתלונן על כך שדנציגר נמצא במעצר כבית חודשים רבים כשעל הקרסול מותקן לו משדר GPS שנועד לוודא את קיום המעצר. זאת בזמן שהוא ממתין למשפט שהעונש המירבי על סעיפי האישום בו עומד על שישה חודשי מאסר בלבד. המשפט עצמו, אגב, נדחה לספטמבר בשל מגיפת הקורונה.

הארגון הקנדי טוען למעשה כי מעצר הבית של דנציגר הוא צעד ענישתי, ולא אמצעי שנועד להבטיח את מקומו בבית המשפט. פגם נוסף, לטענתם, טמון בכך שהשופט קפלן קבע את ההאשמה, מינה את התובע וגם בחר את השופט, בניגוד לנוהג של בחירה אקראית של שופטים.

בהתכתבות באימייל, דנציגר מפנה למכתבי תמיכה שקיבל מהפרלמנט האירופי, מכתב ממאות עורכי דין, ארגוני זכויות אדם ושמירת חוק אזרחיים, מכתב מזוכי פרס נובל ואחרים. כולם מביעים בו תמיכה עקרונית, והתנגדות לעוול המשפטי שנעשה לו.

בשלב זה, דנציגר בחר שלא להתייחס לשאלות "דבר" אליו לגבי שיטות המימון של המאבק, והרשעתו בעבירות אתיות.

משברון נמסר: "הפסיקה נגד שברון באקוודור היא תוצאה של הונאה, שוחד ושחיתות. הטענות הסביבתיות נגד שברון הן שגויות ולא נתמכות בעדויות מדעיות. החלטות בבתי משפט בארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל, קנדה, גיברלטר, וטריבונל בינלאומי בהאג מאשרים שהפסיקה שהושגה במרמה באקוודור היא בלתי ניתנת לאכיפה בכל מדינה שמכבדת את שלטון החוק. אפשר לקרוא עוד מידע על הפסיקה באקוודור כאן  ועל מדיניות הסביבתית של שברון כאן."