בקורס מפעילי עגורן נפגשים אדריס קוראן (19.5) בדואי מאזור ערד, שכילד צייר מנופים במחברת; רותם גרין (45) מרמת גן, שבתקופת החל"ת חיפש עבודה בטוחה; ואבשלום אביטל (35) מבית אל, שמבקש לשפר את פרנסתו. כולם לומדים במכללת 'הנדסה בגובה', בלוד.

הכשרת מפעילי עגורן צריח במכללת 'הנדסה בגובה' (צילום: ניצן צבי כהן)

״דרישות הסף לקורס הן 9 שנות לימוד, מבחן פסיכוטכני, בדיקה בריאותית וקורס בן יום אחד של עבודה בגובה שגם אותו ניתן לעשות במכללה״, מסבירה תהילה קופלמן, רכזת קורס עגורני צריח במכללה. אורך הקורס הוא כשישה שבועות של למידה אינטנסיבית – חמישה ימים בשבוע.

הקורס מתחיל בלימודים עיוניים: מתמטיקה, פיזיקה, תורת החומר, הוראות הבטיחות. בסיומם יש מבחן שרק אחריו אפשר לעבור ללמידה המעשית. מנופאי צריך לעבור 320 שעות סטאז' מעשי. 40 שעות עושים במסגרת הקורס ואת השאר שמסתכמים בכ-35 ימי עבודה משלימים עם חונך באחת החברות הקבלניות. חלק מהחברות מוכנות לשלם על ההכשרה תמורת התחייבות לעבוד אצלן תקופה מסויימת.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

״הרישיון לעגורן צריח, כולל בתוכו גם רישוי להפעלת מנוף נייד (על משאית) ומנופי גשר, כמו אלו שישנם בנמלים״ אומרת קופלמן, ״וכן הוא תופס גם עבור המעלונים שרואים במעברי דירות". מדי חודש מסיימים את הקורס במכללה כ-40 תלמידים.

שכר של 15,000 שקל לחודש

לדברי מנכ"ל המכללה, אלון שמש, הביקוש למנופאים יציב ועומד על כ-300 מנופאים שחסרים בשוק. זאת בשל התרחבות ענף הבנייה והמגמה בקרב הקבלנים להגדיל את כמות המנופים באתרים על מנת להאיץ את קצב הבנייה. חלק מהעובדים בתחום עובדים מספר שנים ואף עשור ולמעלה מזה, חלקם ממשיכים לעבודות אחרות כמו עבודה על סוגי מנופים אחרים, וחלק נוסף עובר מחברות כוח האדם לחברות הבנייה הגדולות, שם ניתן להתקדם גם לתפקידי ניהול.

"הקורס שלנו עולה 16,600 שקלים, אבל את הרוב אפשר לכסות בתוך משכורת אחת" אומרת קופלמן. "זה לא תחום שאתה 'מחפש בו עבודה' – כולם מחפשים אותך. עוד לא ראיתי מישהו שלא מצא עבודה מאז שאני פה, והשכר הראשוני הוא בסביבות ה-15 אלף שקלים.

צילום: המנופאי ניסים ללוש

 

בעבר התחום היה פרוץ והתאפיין בהעסקה לא חוקית. בעקבות התארגנות המנופאים בהסתדרות, נחתם בשנת 2015 הסכם קיבוצי וצו הרחבה הקובעים שכר מינימום של 52 שקלים לשעה, ותוספת מאמץ ובידוד של 3.5 שקלים לשעה. בפועל, השכר על פי רוב, אף גבוה יותר בשל התחרות. המנופאים זכאים מכוח ההסכם הקיבוצי גם לקרן השתלמות ותנאים פיזיים כמו: מזגן, כיסא מתאים ועוד.

מגרש המשחקים של המנוף

"יש לנו כאן מתחם תרגול יחיד מסוגו בארץ", מציג לנו מנכ"ל המכללה אלון שמש את החצר בה מבוצעת ההכשרה המעשית. המתחם פרוש על שטח של כדונם, ומשמש הן להכשרות בתחום המנופאות, העבודה בגובה והמלגזנות, וכולל בתוכו שני מנופים.

"המנופאים מתחילים את ההכשרה על מנוף ישן, שהקבינה בו היא למטה ולא למעלה, ככה הם יכולים לראות ולשמוע את המדריך המעשי שלנו, נחמן, והוא רואה אותם". אחרי שהם רוכשים קואורדינציה, מודעות לבטיחות, הבנה של אופן התפעול – הם נשלחים לעבוד על המנוף הגדול יותר, עם המדריך הנוסף באשיר.

"את המנוף הזה בנינו לאחרונה בעקבות העליה בביקוש לקורס הזה – וזה מנוף מסוג שעליו הם יעבדו בפועל באתרי הבנייה. בנינו מעין 'מגרש משחקים לימודי' שיש בו את כל סוגי המטענים שהם עשויים להידרש להניף באתרי הבניה: דודי בטון, אמבטיות פסולת, תבניות יציקה מברזל, משטח בלוקים, שקי חול וחצץ".

רותם גרין, מכללת 'הנדסה בגובה' (צילום: ניצן צבי כהן)

יש לך פחד גבהים?

רותם גרין, בן 45 מרמת גן, עבד כאיש מכירות באלדן, ובתחילת חודש מרץ יצא לחל"ת. "ליד הבית שלי יש פרויקט פינוי בינוי, ואתה יושב בבית, מתעורר ב-7:00 כשהם מתחילים לעבוד וכל היום שומע שדופקים לך. בשבועיים הראשונים לא חשבתי על זה – אבל פתאום התחלתי לחשוב עם עצמי – מי עובד בתקופת הקורונה, כשלכולם אסור? למי מותר? מי חיוני?".

גרין פנה לחבר שעובד בחברת דניה סיבוס, ואמר לו שהענף מעניין אותו אבל הוא לא רוצה להיות עובד פשוט. "הוא שאל אותי אם יש לי פחד גבהים. עניתי שלא, למה? אמר: למה לא תהיה מנופאי? המשכורת טובה ואתה לא צריך תואר כדי להכנס".

גרין לקח את העצה ברצינות והלך לראיון עבודה בחברת כוח אדם. "הראו לי שם את המנופים, הראו תלושי שכר, הסבירו את העבודה. חזרתי הביתה – רשמתי לעצמי יתרונות וחסרונות. העבודה היא לפעמים 12 שעות ביום – אבל גם בענף הרכב זה ככה ושם מקבלים לפי מכירות. פה על כל שעה שאני עובד אקבל כסף.

"נכנסתי לאינטרנט, קראתי בפורומים, עשיתי גוגל. שמעתי על התאונות שהיו בענף, ראיתי את האיגוד שקם – שפעם המשכורות היו נמוכות והיום הן יותר טובות. שהתנאים השתפרו, שיש היום מזגן בקבינה. החלטתי להתקדם עם זה".

"מנופאות היא תחום שנוח להכנס דרכו לענף הבניין" מאשר מנכ"ל המכללה שמש. דרישות הסף נמוכות, והעבודה אינה מלוכלכת. "אתה יושב בגובה, לא מתערבב הרבה עם אנשים אחרים. הדרישה המרכזית היא שצריך להיות אדם רגוע וסבלני. הגיעו אלינו למשל נהגי אוטובוס שאומרים שהם מעדיפים לעבוד לבד בשקט בקבינה של מנוף ולא להתמודד עם הקורונה ועם הנוסעים".

אבשלום אביטל, מכללת 'הנדסה בגובה' (צילום: ניצן צבי כהן)

"המנוף הוא החלק הכי חשוב באתר הבניה"

אבשלום אביטל, בן 35 מבית אל, הגיע לקורס בעקבות אח של אישתו, שעובד גם כן במנופאות ולמד במכללה. לפני כן עבר בין עבודות, והעבודה האחרונה שלו הייתה בתחום החלוקה של מוצרים חד פעמיים ללקוחות: חנויות ומסעדות. "הקורונה החלישה את העבודה אבל גם בלי קשר חיפשתי שינוי, להגדיל מעט את ההכנסה. חיפשתי גם עבודה קבועה יותר, שאתה יודע מתי אתה מגיע ומתי אתה מסיים.

"בעבודה הקודמת הייתי כל היום על הכביש ומתרוצץ בכל הארץ. החבר'ה שלומדים איתי הם מקשת רחבה מאוד – ערבים מוסלמים, דתיים חרדים, כיפה סרוגה כמוני, יוצאי חבר העמים. טווח הגילאים נע מצעירים ממני שהשתחררו רק לאחרונה ועד אנשים שמבוגרים ממני משמעותית שמחפשים להתקדם ולהגדיל הכנסה".

אדריס קוראן, מכללת 'הנדסה בגובה' (צילום: ניצן צבי כהן)​

"מאז שאני בן 14 אני חושב לעבוד במנופאות. בבית ספר הייתי מצייר מנופאים במחברת, ותמיד דמיינתי איך זה להיות בקבינה. אני כבר ממש מחכה לחלק המעשי" מספר אדריס קוראן (19.5) מאיזור ערד. "זה נראה לי דבר גדול. המנוף הוא החלק הכי חשוב באתר הבניה, בלעדיו שום דבר לא עובד".

אחיו הגדול כבר 4 וחצי שנים בענף, ודוחף אותו גם כן. "זה בונה ביטחון כלכלי לחיים, יש תנאים טובים ומשכורת טובה". לפני שהגיע לקורס עבד במלון בים המלח, וכשנסגר בגלל הקורונה, עבר לעבוד במפעל של חיפה כימיכלים – אבל גם שם קיצצו בעובדים בגלל המצב. "הדבר שהיה לי הכי חשוב בעובדה זו הבטיחות" הוא מוסיף, ומדגיש כי הוא מכיר את הסיכונים בענף. "אני אוהב לעבוד חוקי ולדעת שהעבודה היא כמו שצריך. לא לסכן את עצמי, וזה נושא שממש מדגישים כאן".

גרין, קוראן וגם אביטל ניסו להיעזר במדינה, בביטוח הלאומי ובשירות התעסוקה על מנת לממן את לימודיהם ללא הצלחה. "פניתי ללשכת התעסוקה, שהבנתי שאמורה להיות להם אפשרות לסייע. אמרו לי 'יש לנו כרגע בעיה בגלל הקורונה ובגלל שאין תקציב'" מספר אביטל, וגרין מוסיף שנענה 'תקשיב, כרגע אין עזרה. כרגע עם הכסף של הקורסים משלמים לאנשים את דמי האבטלה'. עם זאת, גרין מצא פיתרון אחר למימון הקורס – חברת כוח האדם בה התראיין שילמה עבורו, והוא התחייב לעבוד בה שנה וחצי.

בנוסף לסניף לוד, למכללת 'הנדסה בגובה' ישנם שני סניפים נוספים בהוד השרון ובחיפה. קורס דומה מפעילה מכללת עתיד שסניפיה פזורים בחיפה, מודיעין, טבריה, באר שבע ותל אביב. בקשה למימון 75% מעלות הקורס באמצעות הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל, ניתן להגיש באתר הקרן