אז איך זה קרה? לפי דיווח באתר אלג'זירה, זה מה שידוע עד כה:

מטען של אמוניום חנקתי הגיע ללבנון בספטמבר 2013 על ה'רוסוס', ספינת מטען בבעלות רוסית המניפה את דגל מולדובה, כך לפי אתר המעקב אחר ספינות מטען שטוען שהספינה הייתה בדרכה מגאורגיה למוזמביק.

הספינה נאלצה לעגון בביירות בשל תקלות טכניות שהתגלו בעודה בים, כך לפי צוות עורכי הדין המייצג את צוות הספינה. אולם שלטונות לבנון מנעו מהספינה להמשיך בהפלגתה ובסופו של דבר היא ננטשה על-ידי בעליה ועל-ידי הצוות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

המטען המסוכן נפרק ואוחסן בהאנגר 12 של נמל ביירות, מבנה אפור גדול הפונה אל הכביש המהיר החוצה את המדינה מצפון לדרום, בכניסה הראשית לבירה.

חודשים לאחר מכן, ב-27 ביוני 2014, שלח מי שאז היה מנהל המכס הלבנוני מכתב כללי ל'שופט לענייני חירום' בבקשת פתרון למטען. בכירים ברשויות המכס שלחו לפחות חמישה מכתבים נוספים במהלך שלוש השנים הבאות: ב-5 בדצמבר 2015, ב-6 במאי 2015, ב-20 במאי 2016, ב-13 באוקטובר 2016 וב-27 באוקטובר 2017. בכולם בקשה להנחיות וגם הצעה לשלוש דרכי פעולה אפשריות: ייצוא המטען, העברתו לצבא לבנון או מכירתו לחברת חומרי נפץ בבעלות פרטית לבנונית. באחד מהמכתבים מ-2016 ציינו כי לא זכו לשום מענה מהשופטים להם שלחו מכתבים בפעמים הקודמות.

באותו מכתב מ-2016 כמעט הפצירו הכותבים כי "לאור הסכנה החמורה בהשארת המטען בתנאי אחסון ואקלים לא נאותים, אנו חוזרים ומבקשים מהרשות הימית לייצא את החומרים על מנת לשמור על ביטחון הנמל והעובדים בו או לחפש קונה עבורם". שוב, לא היה מענה.

שנה לאחר מכן, באדרי דאהר, המנהל החדש של המכס הלבנוני, כתב שוב לשופט. במכתבו מה-27 באוקטובר 2017 ניסה דאהר לדחוק בשופט להגיע להחלטה "לאור הסכנה שבהשארת החומרים במקום בו הם נמצאים והאיום שהם מהווים לעובדים במקום".

כמעט שלוש שנים לאחר מכן, האמוניום חנקתי עדיין אוחסן שם.