בית המשפט המחוזי בהירושימה הכריע ביום רביעי שעבר כי אנשים שנחשפו לקרינה רדיואקטיבית ונפגעו ממנה יוכרו כניצולי פצצות האטום. בית המשפט הורה לרשויות המקומיות ולמערכת הבריאות להעניק לנפגעים את אותו הטיפול לו זכאים נפגעי הפצצות.

קוניחיקו איידה, אחד מהניצולים, רוצה שהעולם יידע שפצצות האטום שהטילה ארצות הברית על הירושימה ונגסאקי לפני 75 שנה עדיין גובות חיים וגורמות לסבל. כשהיה בן 3 גר עם אמו והוריה בבית שנמצא 900 מטרים ממוקד הפיצוץ בהירושימה. הפיצוץ שארע ב-6 באוגוסט 1945 החריב את ביתם. המשפחה ברחה מהעיר וזמן קצר לאחר מכן אמה של איידה ואחותו הגדולה מתו מפצעיהן. "עד שנכנסתי לבית הספר היסודי עוד חשבתי שהם חיים ושיום אחד נפגש שוב", אמר בראיון למגזין "סיינס" לכבוד 75 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי.

פצעיו הותירו אותו מרותק למיטה במשך שנים, והוא סובל ממחלות שונות לאורך כל חייו. האנמיה שסבל ממנה בילדותו גרמה לו להתמוטט בבית הספר; היו לו כיבים ואסתמה; הוא עבר שני ניתוחים להסרת גידולים במוח; וכעת בלוטת התריס שלו נפוחה. "המחלות האלה לעולם לא נפסקות", הוא אומר.

מינורו הונקה, שנחשף לקרינה הרדיואקטיבית כשהיה בן 4 אומר כי יותר מתריסר בני אדם נפטרו במהלך המשפט שנפתח בעקבות תביעה משפטית שהגישו הניצולים כנגד עיריית הירושימה שסירבה להרחיב את האזור שמוגדר כנפגע קרינה רדיואקטיבית. "אני רוצה לומר לאלו שלא עמנו שניצחנו".

מוקדם יותר באותו יום, כ-12 מפגינים צעדו בגשם לבית המשפט בהירושימה ואחזו בשלט שקרא להכיר בנפגעים. ברגע בו ניתן פסק הדין רצו עורכי הדין מחוץ לאולם ואחזו בשלט בו נכתב: "ניצחון", לקול צהלות המפגינים שהריעו להם.

לפחות 84 אזרחי יפן שלא שהו בהירושימה או בנגסאקי בזמן שהוטלו הפצצות סובלים מתסמינים רפואיים הקשורים בחשיפה לקרינה רדיואקטיבית. האזרחים, שרובם עברו את גיל 80, נאבקו במשך שנים ארוכות על ההכרה בהם כקרבנות פצצות האטום.

כ-70% מבין כ-120,000 ניצולי פצצות האטום שסבלו מתסמינים בשל החשיפה לקרינה רדיואקטיבית הלכו לעולמם.