סגר הוא לא דבר שזר לילדים בקשמיר, חבל הארץ שנשלט על-ידי הודו. שעות עוצר, שביתות וסגירה של בתי-ספר הם חלק מחווית ההתבגרות באחד מהאזורים המיליטנטיים בעולם. כשבתי הספר במחוז השנוי במחלוקת נפתחו סוף סוף בסוף פברואר, לאחר שישה חודשים בהם היו סגורים, ג'נאט טאריק בת ה-9 הייתה מאושרת לראות שוב את חבריה ומורותיה. טאריק בילתה את החודשים הללו בעוצר נוקשה שהחל באוגוסט 2019 כשהודו שללה מקשמיר זכויות אוטונומיות שהיו לה, סגרה את בתי הספר והמכללות והגבילה זכויות אדם, לרבות פגיעה באמצעי התקשורת וחסימת האינטרנט.
בפברואר, כאמור, התחדשו הלימודים אולם שמחתה של טאריק הייתה קצרת מועד וחודש לאחר מכן נמנע ממנה שוב לצאת לבית הספר, הפעם מסיבה אחרת לגמרי: מגפת וירוס הקורונה.
חלק מהתלמידים יושבים על כיסא וחלק על מחצלת
לאחר חודשים ללא הוראה פתח בחודש יוני מוניר אלם, מהנדס שהפך למורה למתמטיקה, בית-ספר קהילתי א-פורמאלי במתכונת של כיתה באוויר הפתוח בסרינגר, העיר הגדולה במחוז.
אלם מספר שהדבר שהניע אותו לפתוח את הכיתה המאווררת היה שראה מכל עבר ילדים בדיכאון וחרדה.
זה עבד. הכיתה הפתוחה היא להיט בקרב התלמידים כשחלקם ישובים בכיסאות וחלקם יושבים על מחצלות, כולם עם מרווחים של שני מטר בין האחד לשני. "רציתי לתת לילדים הזדמנות להשתתף בכמה שיעורים עם פרצופים מוכרים סביבם", מסביר אלם.
למידה מרחוק היא לוקסוס
עשורים של התקוממות, מחאות וממשל צבאי הפריעו באופן עקבי לשגרת הלימודים בקשמיר ההודית שם מורדים נאבקים כבר שנים על עצמאות או איחוד עם פקיסטן השולטת על חלקו השני של האזור המאוכלס על-ידי מוסלמים. דור של תלמידים התבונן בשנות לימודיו מתבזבזות וכיתות ריקות הפכו למחזה שבשגרה.
במהלך השנים צמחו בתי-ספר קהילתיים המופעלים על-ידי מתנדבים וכיתות מאולתרות במטרה למלא את החלל שנוצר כשבתי הספר הרשמיים נסגרים. אולם פריסה נרחבת של כוחות צבא ומגבלות על תנועה במרחב הציבורי, משמעם שהחינוך המחתרתי מצליח לתת מענה רק לחלק קטן מהתלמידים.
כעת, הסגר המוטל בשל התפרצות מגפת הקורונה מחריף את הבעיה ומומחים טוענים שבלי לימודים פורמליים, עלולים להיווצר נזקים פסיכולוגיים ורגשיים לילדי קשמיר. בלי יכולת להיפגש עם חברים, תלמידים רבים המרותקים לבתיהם מנסים לדמיין את חוויית בית-הספר עם הוריהם בתפקיד מורים. כמו במקומות אחרים בעולם, למידה מרחוק הייתה יכולה לפצות על חלק מהפער, אולם בקשמיר מדובר בלוקסוס שמשפחות רבות לא יכולות להרשות לעצמן.
אינטרנט איטי עד כאב
שנה לאחר המהלך ההודי לשלילת הסמכויות האוטונומיות מקשמיר, אינטרנט מהיר עדיין אסור במחוז. הודו ממשיכה להצדיק את המהלך בכך שבהיעדר אינטרנט מהיר, קשה יותר לתאם מחאות נגד הודו, מחאות שלעיתים קרובות מובילות להתנגשויות אלימות בין המפגינים לחיילים.
מרותקים לבתיהם, התלמידים הקשמירים נאלצים להתמודד עם אינטרנט איטי עד כאב, דבר שמייצר חווית למידה מאתגרת במיוחד, וזאת כשגם האינטרנט שישנו קורס לפעמים, לרוב לאחר חיכוכים בין מפגינים לחיילים.
"אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי הלמידה המקוונת ואנחנו מתגעגעים לבית הספר שלנו", אומר מוחסין שאפי בן ה-11.
ללא אינטרנט מהיר, מורים רבים לא מצליחים להעלות הרצאות וידאו ולנהל שיעורים און-ליין. אולם חלקם מצליחים להפיק את המירב מהתנאים המוגבלים.
