משבר הקורונה הפך בחודשים האחרונים לאחד האתגרים הכלכליים הגדולים בתולדות המדינה. אחרי ההצהרות על תכניות כלכליות וחבילות תקציביות, מתחילים לזרום נתוני האמת של ביצוע ההחלטות בפועל.

35% מ״הסיוע המיידי״ נשאר בקופת המדינה

במסגרת החלטת הממשלה על חבילת סיוע בסך כ-82 מיליארד שקלים ב-2020, קבע האוצר גם מכסה חודשית להוצאת הסיוע. עד סוף יולי צריכה היתה המדינה להעביר 35 מיליארד שקלים לציבור. אלא שעד כה הועברו רק 22.5 מיליארד שקלים. קצב ההוצאה נמוך בהרבה מזה שנקבע בחוק, והפער עומד על 12.5 מיליארד שקלים.

תקציב הקורונה- תכנון מול ביצוע ( נתונים: משרד האוצר, עיצוב: אידאה)

ישנן כמה אפשרויות עשויות להסביר את הפער הזה: ייתכן שהערכת האוצר לגבי קצב ההוצאה היתה מוטעית, ושהכסף יצא בחודשים הבאים; ייתכן שחלק מהתכניות שגובשו היו מוטעות, והן דורשות תיקון; ייתכן גם שלמרות ההצהרות, אין רצון אמיתי של כל הגורמים להוציא את הכסף.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בכל מקרה מדובר בנתון שמסמן כישלון: מטרתן העיקרית של חבילות הסיוע היתה הזרמת כסף מיידי לציבורים במצוקה. בהקשר זה מעניין לציין שמי שעומד ביעדי ההוצאה בצורה הטובה ביותר הוא הביטוח הלאומי, שהוציא 58% מהסכום שיועד לתשלום עובדים בחל"ת. משרדי הממשלה, מנגד, הוציאו רק 34%. אתמול בישר הביטוח הלאומי על העברת 90% מה״מענק לכל אזרח״.

כל תוספות הקורונה לתקציב 2020 (עיצוב: אידאה)

 

מדיניות סמויה 1.0 – מעבר מחוב מקומי לחוב זר

כדי לממן את הוצאות משבר הקורונה הממשלה צריכה ללוות לא מעט כסף, ונראה שבאוצר החליטו לשנות מדיניות: במקום חוב שרובו מגויס בישראל ונקוב בשקלים, החוב שגייס החשב הכללי במשרד האוצר הוא חוב זר ברובו, שנקוב במטבע חוץ.

מאז תחילת השנה הלוותה הממשלה 159.7 מיליארד שקלים באגרות חוב, כש-65 מיליארד מתוכם בחו"ל. מדובר בזינוק בחלקו של החוב הזר מתוך סך החוב: 57.3% נכון לסוף חודש יולי, לעומת 10.2% בשנה שעברה, ו-31.1% בשנת 2018.

גיוס חוב בישראל ובחו"ל במיליוני שקלים לפי שנה (גרפיקה: אידאה)

 

למה זה משנה? החוב המקומי הוא למעשה חוב לאזרחי ישראל: קרנות פנסיה וביטוח, חסכונות, גופים שמחפשים אפיק השקעה סולידי ועוד. מדובר בנושים נוחים, ובחוב שפגיע פחות לשינויים כמו דירוג האשראי של ישראל. לחוב המקומי אין עלות בצורת המרת מטבע חוץ לשקל. חוב זר גם הופך את ישראל לפגיעה יותר ללחצי נושים ברחבי העולם. נוצרת תלות באיך תופסים גופים כלכליים ומדינות את מדינת ישראל בשדה הכלכלי ובכלל.

אז למה באוצר מעדיפים את החוב הזר? ייתכן שבמשרד החשב הכללי מעריכים שהביקוש לאגרות חוב בשוק המקומי מוגבל, וחוששים שהצפה תעלה את המחיר. גם העלותל הנמוכה של גיוס חוב זר אולי מושכת. בכל מקרה, מדובר בהחלטה אסטרטגית.

מדיניות סמויה 2.0 – קיצוץ מתחת לפני השטח

חבילות הסיוע המיוחדות גרמו להוצאות הממשלה לזנק בחודשים האחרונים. סך כל הוצאות משרדי הממשלה עלו ב-11% מתחילת השנה, לעומת השנה הקודמת.

הוצאות במיליוני שקלים עד יולי בנטרול חבילות הקורונה בהשוואה לשנים קודמות (גרפיקה: אידאה)

עם זאת, חשוב לזכור שמדובר רק בהוצאות שנוגעות לטיפול במשבר הקורונה. כל יתר הוצאות הממשלה מתקיימות תחת המגבלות של התקציב ההמשכי. למעשה, מאז ינואר ממשלת ישראל מתפקדת ללא תקציב מאושר, ויכולה להוציא בכל חודש עד ל-1/12 מתקציב שנת 2019.

כיוון שהצרכים של משרדי הממשלה גדלים בכל שנה, התקציב ההמשכי למעשה גוזר קיצוץ על כל מה שלא נוגע לטיפול במשבר הקורונה. הוצאות המשרדים לנושאים שאינם קשורים במשבר הקורונה דווקא ירדו ב-0.5% לעומת הוצאות השנה שעברה.

הסיבה המרכזית לגרעון – ירידה בהכנסות

הגרעון השנה הולך להיות גדול יחסית לשנים קודמות, בישראל כמו במדינות אחרות בעולם. הסיבה לכך איננה רק הגדילה בהוצאה, שכאמור בישראל נכון לעכשיו עדיין לא הגיע למימוש מלא, אלא הירידה בהכנסות שנובעת מהמשבר. התוצאה היא שאפשר לצפות להמשך עלייה משמעותית בגירעון שעמד בחודש יולי על 7.2% מהתוצר.

הכנסות המדינה ירדו ב-12.1% מאז תחילת השנה, והכנסות המדינה ממיסים בפרט ירדו ב-6.3%. את הירידה בהכנסות הובילה גביית המיסים העקיפים (מע"מ, בלו ומסי רכישה) שירדה ב-8.9% מתחילת השנה. המיסים הישרים (מס הכנסה, מס חברות) ירדו בשיעור מתון בהרבה של 2.9%. נתונים אלה ממחישים שהמשבר הכלכלי פוגע יותר בשכבות הנמוכות שמשלמות בדיוק כמו השכבות הגבונות יותר את אותו מס רכישה על מוצרים.