"3.5 מיליון כלי רכב על הכביש, ומי יטפל בהם אם אין ידיים עובדות?" אומר קובי אביטל, איש חינוך סמנכ"ל המחקר והפיתוח באיגוד המוסכים. "תסתכלו פה במוסכים שבסביבה – כמה מכוניות על הליפטים במוסך? כמה ממתינות לעבודה? המוסך גדוש בעבודה, אבל אין מספיק עובדים".

אביטל, איש חינוך בעברו, אחראי היום על החינוך וההכשרות במכללת האיגוד. הוא טוען כי תחום מכונאות הרכב נדחק הצידה עם השנים, לכן, לדבריו, גורל המקצוע בידיים העובדות שהם, באיגוד המוסכים, יכשירו. "העולם השתנה, העובדים שמגיעים לתחום צריכים להיות עם פרופיל אקדמי מעל הממוצע, הטכנולוגיה דורשת מהמוסכניק כישורים אחרים".

כשנושא ההכשרה המקצועית בתחום הרכב נמצא בבעיה כבר הרבה שנים, בבית איגוד המוסכים בקרית יהודית בתל אביב, החליטו לנצל את הקורונה כדי לשנות כיוון. בתחילת המשבר החליטו באיגוד לצאת למהלך מהיר של שיפוץ מערך ההכשרה המקצועית.

לפני שבועיים הם פתחו מחדש את המכללה עם כיתות וסדנא חדשים, וקבוצה של 21 חיילים משוחררים שמגיעים כל בוקר ללמוד במסלול "מקצוע לחיים", תכנית הכשרה מקצועית משותפת לאיגוד המוסכים ולצה"ל.

קובי אביטל: "העובדים שמגיעים לתחום צריכים להיות עם פרופיל אקדמי מעל הממוצע" (צילום: עמר כהן)

העולם השתנה, העובדים שמגיעים לתחום צריכים להיות עם פרופיל אקדמי מעל הממוצע"

מי שהתקבל לתוכנית, אחרי תהליך המיון יוכל להתחיל ללמוד על חשבון זמן השירות הצבאי שלו. אורך הקורס, כשלושה חודשים, 8 שעות ביום, מ-8 בבוקר ועד 4 אחה"צ. סך הכל, 400 שעות שמשלבת גם לימוד עיוני וגם התנסות מעשית מוכשרים החניכים למקצועות הנדרשים במוסך המודרני. אוטוטרוניקה ודיאגנוסטיקה. בסוף הקורס מתחייבים באיגוד המוסכים גם להשמה.

להיות דיאגנוסטיקן

אור אליהו בוסידן (25) מהרצליה רוצה להיות דיאגנוסטיקן "בצבא שירתתי כמכונאי רכב בחיל החימוש ואני רוצה להתקדם בתחום. הכי מעניין אותי תחום הדיאגנוסטיקה (אבחון תקלות ברכב), זה גם תחום שאפשר להתקדם בו הרבה ויש הרבה עבודה. אם יודעים לעבוד טוב אז יש גם תוצאות".

אור אליהו בוסידון רוצה להיות דיאגנוסטיקן (צילום: עמר כהן)

אומרים פה כולם דיאגנוסטיקה, מה זה דיאגנוסטיקה במוסך?
"דיאגנוסטיקה זה הכיוון שלי. דיאגוסטיקה של רכב זה אומר שכשמגיע רכב למוסך עם תקלה כלשהי שהמכונאי לא הצליח לפתור הוא מגיע אליך, לך יש יכולת להתחבר למחשב הרכב ובעזרתו לאבחן את התקלה, לזהות ולתקן אותה. זו עבודה פחות "שחורה" מלהיות מכונאי רכב, אתה בעצם עובד מול מחשב. זה כמו להיות מנתח, רק לא של בנאדם, של רכב".

אושר אלדד (22) מגבעתיים מסביר כי "התנאים בקורס מעולים. מפנקים אותנו מאוד ודואגים לנו להכל – לימודים רציניים ארבעה חודשים כל יום, הסעות, אוכל. אנחנו שילמנו דמי רצינות 800 שקל, ומה שאתה מקבל פה זה מדהים".

"אני רק עכשיו השתחררתי ואני עוד מתלבט מה הכיוון שלי, אבל מכונאות רכב זה מה שלמדתי בבית הספר המקצועי, אחר כך גם בצבא. אני טוב בזה ואני רוצה להמשיך להתפתח וללמוד. אני באתי מוכן ללמוד ולהשקיע".

אושר אלדד  עוד מתלבט על המשך הדרך. (צילום: עמר כהן)

איציק בוכבוט (21) מתל אביב, מסיים עכשיו שירות כחשמלאי טנקים בחיל החימוש, ולומד בהכשרה כחלק משירותו הצבאי. "היום אנחנו לומדים על מערכות החשמל ברכב. אתמול למדנו על מערכת המיזוג, בשבוע שעבר היו לנו מבחנים בעקרונות החשמל ברכב ועקרונות המנוע".

למה בחרת לעשות את ההכשרה הזו?
"רציתי להיות טכנאי מטוסים, אבל לא התקבלתי, ועשיתי את השירות כטכנאי טנקים. הייתי מאוד שמח שהתקבלתי לקורס חשמלאי טנקים, הייתי האחרון שהתקבל במחזור. אני פשוט רואה בזה דבר ממש חשוב, בלתקן דברים. אני אוהב את זה, זה בדם שלי. אבא שלי טכנאי, האחים שלי טכנאים, אנחנו משפחה של טכנאים".

אתה רואה בזה כמקצוע שלך לעתיד?
"ברור. אחרת לא הייתי מגיע לכאן. לא הייתי משקיע כל כך במשהו שלא הייתי בטוח ב-100 אחוז שאני רוצה. מאוד מעניין לי כאן, אני לומד את מה שאני אוהב. אני גם מרחיב אופקים ולומד המון דברים חדשים. אני רואה לאן הענף הזה הולך ומבין שעוד כמה שנים זה גם יהיה מקצוע הרבה יותר נחשב ממה שזה היום".

מקצוע שיש בו גם לאן להתפתח

"יש פער בין הצרכים לבין מה שקיים. הצרכים בידיים עובדות הרבה יותר גדולים ממה שלמשק יש לתת היום. גם מבחינת כוח אדם, גם מבחינת היכולות של אנשים מול הדרישות של התעשייה, הדרישות של הצבא וכו'. יש 5,600 מוסכים בישראל שצריכים כוח אדם מוכשר ואיכותי שמתאים בהכשרתו לעולם ההייטק המתקדם בתחום הרכב" אומר אריה אשד, מנכ"ל איגוד המוסכים.

"אנחנו רואים בעצמינו הסמן הימני של האיגודים המקצועיים העסקיים בישראל בתחום ההכשרות המקצועיות וחשיבותן. בעינינו זה מפעל ציוני. חיילים משוחררים וחבר'ה צעירים מגיעים לכאן ואנחנו נותנים להם הכשרה מקצועית איכותית ומתקדמת, למקצוע לחיים שיש בו המון לאן להתפתח.

איציק בוחבוט  לומד את המנוע מקרוב (צילום: עמר כהן)

"הרעיון הוא לקחת את החניכים כבר מהצבא ולשמור אותם במקצוע, שהמעסיקים יקבלו כוח אדם צעיר ומיומן, וגם שהצבא ירוויח אותם חזרה כבעלי מקצוע במילואים".

לנהוג בתוך מחשב

"אנחנו יושבים פה בקרית יהודית. מצדנו האחד נמצא רחוב המסגר שמלא בתעשיות ה'ישנות' ובמוסכים הקלאסיים שכולנו מכירים, ומהצד השני של האיילון, באזור של מגדלי אלון, צומחת תעשיית רכב ישראלית מדהימה.

ענף הרחב עשה בעשורים האחרונים קפיצה אדירה. מאלקטרוניקה ברכב למחשבים ברכב, למערכות אוטונומיות ומערכות בקרה, למערכות מבצעות ומערכות אינטיליגנציה מלאכותית"

יש שם מעל 500 חברות הייטק ישראליות שמייצרות את התוכנה ליצרני הרכב הגדולים בעולם ומייצרות מחשוב וטכנולוגיה לעולם התחבורה. שנים חשבתי על הקשר בניהם, ואז הקימו פה את גשר יהודית, שמחבר בין שני העולמות. הבנתי שזה החזון שלנו", אומר אביטל.

אריה אשד, מנכ"ל איגוד המוסכים (צילום: עמר כהן)

"אחד הדברים המרכזיים שעשינו היה להתאים את ההכשרה לצורך", הוא מוסיף. "תכניות הלימודים בהכשרות נהיו לא רלוונטיות, כי ענף הרחב עשה בעשורים האחרונים קפיצה אדירה. מאלקטרוניקה ברכב למחשבים ברכב, למערכות אוטונומיות ומערכות בקרה, למערכות מבצעות ומערכות אינטיליגנציה מלאכותית למניעת תאונות והסחת דעת. היום אנחנו נוהגים במחשב לכל דבר".

הידיים ישראליות, המודל גרמני

אביטל הגיע לאיגוד המוסכים אחרי 24 שנים שעבד בפנימיית הדסה נעורים, שבה, בין היתר ליווה את מגמת הרכב של הפנימיה. "יום אחד הגיעה לביקור בפנימייה רוזנת בשם מטילדה פון שטאופנברג" הוא מסביר בחיוך "היא הייתה כלתו של הקצין הגרמני קלאוס שנק פון שטאופנברג, שנסה להתנקש בהיטלר. לימים האישה הזו התמנתה להיות נשיאת עליית הנוער בגרמניה, והגיעה להדסה נעורים"

"במהלך הסיור בסדנא היא שאלה אותי 'מה אני יכולה לעשות בשביל התלמידים?' אמרתי לה שיש לי תלמידים במגמת רכב, ואני רוצה לקחת אותם לראות את המפעלים של מרצדס בשטוטגארט. כמה חודשים אחר כך באמת נסענו ושם נפתחו לי העיניים על ההכשרה והחינוך במקצועות הרכב. הייתי בשוק, הגעתי חזרה לאיגוד ואמרתי – חייבים לעשות משהו".

בעזרת הטאבלט מאבחנים את את ביצועי המנוע (צילום: עמר כהן)

גם אשד מספר על ההשראה שקיבל בגרמניה "יושבים נציגים של הממשלה ונציגים של התעשייה וארגוני העובדים וקובעים במשותף את התכנים של ההכשרות ואת דרכי הפעולה בהכשרה החל מהרמה התיכונית ועד להכשרות המקצועיות לבוגרים. הם יושבים ומתכננים גם את דרכי השילוב שלהם בתעשייה, ביחד. אנשי המקצוע מעצבים והמדינה משתתפת. יש שם מערכת חינוך והכשרה שלמה שמטרתה שאנשים ישתלבו בשוק העבודה".

"הגרמנים באמת מתקדמים בתחום הזה ומדינות רבות מעתיקות את המודל שלהם, אבל אצלנו יש פערים תהומיים", מסביר אביטל. "פה באיגוד רואים את הצורך של השוק הישראלי בכוח אדם איכותי, ומצד שני יש את התדמית הנמוכה של המקצוע שמרחיקה אותם. מה עושים כדי לנסות לצמצם את הפער? הרגולטורים נורא שמרניים, ולשנות תכניות לימודים לוקח המון זמן".

התדמית פוגעת בענף

"המקצוע הזה נדחק לקרן זווית עם תדמית שהולכת ונשחקת. מי רוצה בכלל להגיע לתחום הזה?" שואל אביטל ועונה "מערכות החינוך של הצעירים והמבוגרים לא כיוונו לשם, והתחום הזה קיבל תדמית של אזור חשוך שמגיע אליו רק מי שממש אין לו ברירה, אך לא כך פני הדברים".

מדברים על הסללה בלמודי מקצוע כדבר שלילי. ההסללה שלנו היא ליצירת מסלול התקדמות לתלמיד".

"האמת היא, שלא כל מי שרצה יוכל היה להגיע לכאן, להבדיל מההסללה, לא 'זרקו' לפה אף אחד. למבחנים להכשרה נרשמו סדר גודל של 70 צעירים ורק 21 התקבלו. חבר'ה שעברו מבחנים, שראינו שיש להם ידיים וראש, שהם רציניים לגבי המקצוע ובאמת רוצים ללמוד ולהמשיך לעסוק בעולם הרכב.

הדרכה על סימולטור של מערכת המיזוג ברכב. (צילום: עמר כהן)

"מדברים על הסללה בלמודי מקצוע כדבר שלילי. ההסללה שלנו היא ליצירת מסלול התקדמות לתלמיד. אנחנו מאוד נגד הסללה במובנה השלילי הישן, אבל אנשים צריכים מסלולים, זה דבר מאוד חיובי כשזה מתוך רצון לפתח את עצמך, הידע שלך, הכישורים שלך. לא כי זה מה שמישהו אחר חושב שאתה יכול או צריך לעשות."

אביטל מוסיף שלא מעט מהעוול שנעשה לאנשי המקצוע מתבטא בהנמכת ההישגים שלהם אל מול מקצועות אחרים. "כשאתה אומר לילד שלמד אוטוטרוניקה בתיכון, שהיה חייל שטחן בשבתות ותיקן טנקים, שאצלנו למקצוע הזה יש קרדיטציה אקדמית אמיתית – אתה נותן תשובה לעניין המעמדי."

המפוטרים במדינה הגיעו מהפיננסים, ביטוחים, משרדים ודומיהם, לנו יש תשובה גם לאנשים שאיבדו את פרנסתם- אצלנו, ברוך השם, מחפשים עובדים"

בגרמניה, יש תואר בתחום הרכב שנקרא 'מייסטר', שזה כמו מין רב אמן. "זה כמו שאתה עושה תואר ראשון ושני ודוקטורט ואז אתה עם תואר דוקטור, או אם אתה מפרסם מאמרים אתה פרופסור. בעצם כל מקצוע יכול להציע את רמת המומחיות הזו. אין סיבה שמכונאי רכב ייחשב לפחות מומחה בתחומו ממישהו אחר בתחום אחר".

"במוסכים יש צורך בעובדים, צעירים ומבוגרים, אנחנו מסוגלים לתת אלטרנטיבה לשוק רחב שיש בו צורך במקומות עבודה. המפוטרים במדינה הגיעו מהפיננסים, ביטוחים, משרדים ודומיהם, לנו יש תשובה גם לאנשים שאיבדו את פרנסתם- אצלנו, ברוך השם, מחפשים עובדים. 230 אלף כלי רכב חדשים עולים על הכביש בכל שנה, גם בתקופת הקורונה. יש צורך בידיים, באנשים שיטפלו בהם".