יצאנו לבדוק את היבול מוזיקלי שהצמיחה המחאה ב-2011. הרבה אמרו שאין כזה דבר בכלל והיו גם מי שהיו בטוחים שדווקא שיר מסוים הוא הוא ההמנון של של אותו קיץ.  ובאמת, הייתם מצפים שחמש שנים אחרי המחאה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, יצמחו כאן איזה שיר אחד, או מיליון, שיהיו מזוהים עם הזעם, האש והזיעה שהיו שם. המנון (עדיין?) אין, אבל כשהדרישה לצדק ושוויון בוערת בהמוני בני אדם, בסוף כמה מילים ולחנים יעשו דרכם אל הדף ומשם אל היוטיוב ומשם אל הלבבות – וחוזר חלילה.

גיא חגג', מבקר מוזיקה וכותב הבלוג עונג שבת הפיק, בזמן המחאה ובשיתוף עם המוזיקאית לירון משולם, את האוסף 'אוהלים אדירים' המאגד 31 שירים, רובם נכתבו טרום המחאה, המביאים את הרוח שנשבה ברחובות אל האוזניים השומעות. "פנינו למוזיקאים, שאלנו אם יש להם שיר מתאים ואם לא אם יש להם שיר מתאים והוצאנו את זה בבאנדקמפ בחינם" סיפר חג'ג'  ל'דבר ראשון', "לירון אמרה 'בוא נעשה משהו. כמוזיקאים. ניגנו באוהלים, אבל בוא נפיץ את זה הלאה'".

גיא חג'ג'. תמונה באדיבות המצולם.

גיא חג'ג'. תמונה באדיבות המצולם.

צדק חברתי / יונתן רוזן

שורה מנצחת: "ויש לי לב, יש חיים, יש לי כאב וחלומות שמתייבשים, וצורך ממשי לצדק חברתי"

רוזן כתב, הקליט, צילם והעלה ליוטיוב את השיר עוד במהלך המחאה. השיר כולו נושא  את הרוח של רוטשילד – הוא דרש שוויון הזדמנויות, וסיפר שהמחאה תפסה אותו לא מוכן. למרות שהוא כואב – השיר הקליט נתפס, ומהדהד את ססמאות הקיץ ההוא.

ביבי שייק / נוי אלוש

שורה מנצחת: "אז אתם והחברים שלכם, אתם הזויים כנראה"

הרימקס המשובח הזה, הביא לחיינו את נוי אלוש וגם הצליח, בזמן אמת, ממש בסוף יולי 2011, לספק את הסחורה שההמונים דרשו – שיר שיהיה אפשר לשיר בהפגנות. אלוש רקח דברים שאמר בנימין נתניהו, שהיה גם אז ראש הממשלה, בראיון באנגלית בו הוא מתפאר ביציבותה של ישראל מול המדינות השכנות, יחד עם קריאות העם דורש צדק חברתי, וקורט מירי רגב בסוף ויצא לו מושלם. הרמיקס הושמע על במות המחאה והפך לקאלט.

שורה מנצחת: "הגיע זמן לצעוק אל השמיים / לצאת לרחוב ולהרים ידיים. לא לא ניתן לאף אחד יותר / לגנוב אותנו על הרע עוד נתגבר ביחד"

השריד המשמעותי ממחאת הקוטג', הסמל ליוקר המחיה הגבוה בישראל, הוא שיר נוגה ונוגע. הוא צמח בהפגנות, מקריאות קצובות של מחאה עד שאלעל החליט להלחין ולהקליט. "לא גומרים ת'חודש" והקבילה על המסים העקיפים אשר מושתים על כל השכבות ללא הבדל, ואי הצדק העצום בכך, הפכו לשגורים וברורים בפי הישראלים.

רשימת דרישות / קוואמי / סגול59 / וולקן / קלקידן / קלין (סאדייל) /אל פרבר (אקס פי.אר טרופרז/פרברים רפיוג'יז) / מוחמד מוגרבי (סיסטם עאלי) / ופישי הגדול.

השורה המנצחת: "כן אני יודע שקשה להאמין, אבל זה לא מאבק בין שמאל לימין, זו מלחמה אם לא הבנת – אם עדיין לא הבנת בין אלה שלמעלה לבין אלה שלמטה".

שמונה ראפרים, מכל חלקי החברה הישראלית, שיתפו פעולה בשלהי המחאה כדי לנסח את רשימת הדרישות שלהם מהממשלה. טענות על כך שהמחאה מבולבלת ולא ממוקדת, נשמעו מהרגע שהאוהל הראשון ניטע ברוטשילד ועד היום האחרון. הראפרים הבינו את הקטע – והחליטו להגיש לישראלים ולממשלתם את רשימת הדרישות שכותרתה: שוויון זכויות. השיר הארוך לא מתפשר כמעט באף חלק של החיים, וכמיטב המסורת של הז'אנר – מדבר דוגרי.

"הרבה פעמים שירי מחאה הם פשוט לא טובים, כי הם מתרכזים בלהעביר מסר במקום לכתוב שיר טוב. מה שנשאר איתי זה בעיקר 'חיה מילר – כסף מאמא'. כי הוא פשוט מדבר על החיים של הרבה מאיתנו" אמר חגג'.

בלוז המאבק / אלברט סופר

השורה המנצחת: "אז קום ותשנה את הכללים של המשחק / כן, מאבק נוצרת וכל חייך מאבק."

בלוז המאבק הוא השיר הפותח של הפרויקט 'אוהלים אדירים' – וכך כתב סופר בפתיח: "השיר הוא אחד מתוך סידרה של שירים שנכתבו בשנה האחרונה בהשפעת והשראת המאבק לשיפור תנאי ההעסקה של עובדי חסות הנוער בו אני מעורב.  הבית על רוטשילד נוסף לאחרונה עם הקמת אוהל המאבק שלנו בשדרה. אני מקדיש אותו לחברי בהנהגת עובדי חסות הנוער, לנערות ולנערים שלנו ולכל הנאבקים בדמעה וברינה באשר הם". הבלוז המתנגן, והניסיון של סופר במאבקים סיזיפיים ניכר בכל אות ותו. השיר, כמו רבים, דוחק בשומעיו לא לוותר, להרים את הראש ולזכור שהרבה עוד לפנינו.

למאבק / דן פי"ת

שורה מנצחת: "לֹא נִישָבֵר וְלֹא נִשְתוֹק/ לֹא נִילָחֵם עַל פֵּירוּרִים, ולֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ / זוֹ צַעֲקַת אַחִים."

פי"ת, חבר תנועת תרבות, אמר ל'דבר ראשון', "כתבתי את השיר לא מתוך החלטה רציונלית. הייתי במאהל בעפולה, ממש מהימים הראשונים. רציתי לבטא מוזיקלית את התחושות – מצד אחד את העוול ומצד שני את התקווה שיש בהתאגדות האנושית. היה לי חשוב שיהיה ברור שהמאבק הזה הוא על רצף – רצף יהודי, ורצף של מאבק לצדק חברתי. נאבקנו לא רק על קוטג' או על דיור, אלא בעיקר על בבסיס משאבים, ואיך הם מתחלקים, על שוויון. לצערי, השיר עדיין רלוונטי"

חג'ג' נועץ את הסיבה לכך שלא נולדו הרבה שירי מחאה אחרי המחאה, בשנים שלפני המחאה, "יש קושי לאמנים עם התגייסות טוטאלית. זה נגע ונוגע בכולנו, מתוקף היות האמנים בני אדם ובגלל שלרוב הם לא מהמעמד הגבוה. אבל קשה להיות חלק ממשהו מגויס. וגם צריך לזכור שיש 'עליהום' גדול מאוד על אמנים שמביעים עמדה בישראל. הרבה מוזיקאים, העדיפו לכתוב וליצור על החיים שלהם והחלומות שלהם. מוזיקאים ישראלים הם לא סייסמוגרף – לוקח להם זמן לעכל, ולהוציא".

דורון מדלי, פזמונאי, מלחין, במאי ומנהל אמנותי ישראלי כלל לא מסכים להנחה הזו, "למה אין שירי מחאה? למוזיקה יש תפקיד, והוא משתנה ותלוי סביבה וחברה. השנים האחרונות מלאות בוויכוחים נוראיים ברשתות החברתיות וברחוב, והמוזיקה תפקידה לספק כמה שיותר אסקפיזם למאזינים. סיפור יפה, צחוק, רגש, קצב, אהבה. זה מה שצריך בישראל של העשור האחרון. את המחאה והעצב- חיי היומיום מספקים לנו יותר מדי לצערי".

דורון מדלי. צילום: כפיר זיו

דורון מדלי. צילום: כפיר זיו

לא קונה / לוס כפרוס / אנטון קוליאדקו

שורה מנצחת: "מוכרים לי קצת זבל – במחירים של הר זהב / מוכרים כאב וסבל – בבקבוקים על המדף / מוכרים לי פירמידות – וטוענים שזו חרות"

קוליאדקו, סולן הלהקה "חזרנו מתור בחו"ל ישר לתוך המחאה, ולקח לי איזה חצי שנה לכתוב את השיר. לא רציתי ליפול לקלישאות ולא לכתב מסר מתבכיין – אלא משהו קונסטרוקטיבי. רציתי לכתוב שיר שנותן כלים להתמודדות עם המצב. הבנתי שהשפה שאני צריך להשתמש בה, זה כלכלה. זה מה שהם מבינים – אז פשוט לא קונים."

לשבט לקום / שבק ס

שורה מנצחת: "אלף תכניות בידור ויחסי ציבור, דוחפים לנו כדור ועוד כדור ועוד כדור,
שלא נחשוב, שלא נרגיש, שלא נראה ברור – למה לתקן בכלל את מה שלא שבור?"

שנה אחרי המחאה, הוציאו השבקניקים את השיר הזועם הזה, שיש בו הכל: מחאה כנגד תרבות הריאלטי, בעד ליגליזציה של קנאביס, נגד צרכנות כפייתית, ועם מסר אחד ברור – השבט חייב לקום.

"היה לא פשוט למצוא שירי מחאה כלכליים, ממש לא. אין הרבה מוזיקאים שכותבים על הבנקים, ועל כסף ועל מצוקות שמתארות את החיים כאן. יש אתוס ששירים זה על אהבה או סגנון המחאה של 'הדג נחש', או אופטימיזים בסגנון 'קפה שחור חזק' של הכל 'יהיה בסדר'." אומר חג'ג'

זה הזמן להתעורר / הדג-נחש

שורה מנצחת: "כל דמעה שמטפטפת מזכירה/ בדיוק עד כמה בעלי השררה/ ואנחנו לגמרי לא באותה סירה/ כשמישהו על עצמו שופך חומר בעירה/ איך זה שאנחנו מרגישים עם זה רע"

שנתיים אחרי המחאה, שיחררה הלהקה – אולי המזוהה ביותר עם מחאת 2011, ועם מחאה ישראלית בדור האחרון בכלל – את השיר המרעיד הזה. ההתייחסות להתאבדותו של משה סילמן ז"ל והאיזכור של מובילי המחאה, האוהלים והכיכרות  – הופכים את 'זה הזמן להתעורר' לנטוע בזמן ובמקום. אחים שלי, אל תשתופפו.

"ההשפעה של מוזיקה על המאזינים שלה היא קטנה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב. יש מין תפיסה כזו של האמנים ושל הקהל – שיהיה שיר שיבטא את המציאות, ואז נשיר אותו ביחד – והמציאות תשתנה. זה לא עובד ככה. אני האחרון שיגיד שאמנות לא משפיעה על המציאות – אבל זה קורה לאט, לאורך זמן, וזה יחלחל רק כי זה נוגע להרבה אנשים. אמנים טובים יכולים לבטא תחושה של הקולקטיב – אבל בארץ זה קורה מעט מאוד" לטענת חג'ג' הגל שביטא את המחאה החברתית הגיע שנתיים אחריה, והחלק הטוב שלו הוא האלבום של ג'ירפות 'צריך לסגור הכל'. "זה פשוט נשמע כאילו הכל נולד שם."

קיץ 2 / ג'ירפות / גלעד כהנא

שורה מנצחת: הנה זה קורה / אנשים, פשוט נותנים פייט / הרחובות ממריאים להם

דפני דפני / ג'ירפות / גלעד כהנא

שורה מנצחת: "האסימון נפל לה, הרחוב קרא לה. הכל הלך והשתבש, העם הלך והתרגש."

שנה אחרי, הוציאו ג'ירפות את 'צריך לסגור הכל', אלבום קופצני ומחאתי אבל עם פסימיות וציניות שקשה להתעלם ממהן. הטקסט המעריץ על דפני ליף, והציפייה לחידוש המחאה בקיץ בו יצא האלבום, הופכים את צריך האלבום לתמונת מציאות של תריסר חודשים אחרי האוהל הראשון בשדרות רוטשילד: הלם ממה שקרה כאן וההתרגשות מהיכולת לעשות כזה דבר, בלי לדעת איך אפשר שוב.

מהפכה של שמחה עמר אדם וליאור נרקיס / דורון מדלי / דורון מדלי וינון יהל

שורה מנצחת: העם דורש קצב מזרחי

שלוש שנים אחרי המחאה, הוציאו אדם ונרקיס את הלהיט המכונן הזה. האיזכור של סיסמת המחאה הרים בזמנו הרבה גבות, אבל גם הרבה מאוד חתונות. דורון מדלי, האיש מאחורי המילים של השיר, סיפר כי  "לא הרבה יודעים, אבל הייתי אחד מהפעילים המרכזיים של המחאה, אבל הכל נעשה בחשאיות. הייתי קמב"צ עצמאי לחלוטין בענייני תקשורת, אמנים ועצרות ענק. למה? כי במשך שנים הרגשתי שאני חי במדינה מקולקלת, וכולם טענו שאני סתם אפוקליפטי. ברגע שזיהיתי הזדמנות לפקוח כל כך הרבה עיניים, החלטתי להקדיש את כל הקיץ לטובת המחאה – עזרתי לארגן עצרות בכל הארץ, הייתי עומד על הבמה ומשלהב את הקהל בין הנאומים, הייתי צועק במיקרופון 'העם דורש צדק חברתי'. ישראל צריכה הרבה מהפכות. היא הייתה צריכה את המחאה החברתית כדי להתעורר, והיא צריכה גם מהפכה של שמחה, כי יותר מדי עצוב פה. השיר יצא בשבוע שהסתיים מבצע 'צוק איתן'. הטיימינג הכי גרוע להוציא שיר כזה. הביקורות היו הכי קטלניות שנתקלתי בחיי. אבל לא היה לי אכפת. השיר הזה היה חייב לשטוף את העצב, ולאפשר אופציה של שמחה."