בנק ישראל שפרסם אתמול (ג׳) את דו"ח היציבות הפיננסית, התגאה על הצלחתו לייצב את שוק ההון הישראלי. בתחילת המשבר היה חשש אמיתי ששוק ההון יקרוס, ומניעת הקריסה הייתה אחת המשימות המרכזיות של הבנק.
עד כמה תסריט האימים של קריסה פיננסית היה ממשי? מדד הלחץ הפיננסי שפרסם בנק ישראל' ומודד את ההסתברות להיווצרות משבר פיננסי' זינק בימי הסגר הראשונים מ-0% לכמעט 100%.
אבל בנק ישראל הצליח, בשלושה מהלכים, להציל את שוק ההון ולמנוע קריסה של המערכת הפיננסית, כלים שיכלו לשמש גם לבלימת המשבר הריאלי.
מהלך מס' 1, 23 במרץ: ״נרכוש אגרות חוב ממשלתיות ב-50 מיליארד שקלים״
מה עשה הבנק? הוועדה המוניטרית הודיעה שבנק ישראל מתכוון לרכוש אגרות חוב ממשלתיות בשוק המשני, שהוא השוק שבו משקיעים מוכרים וקונים את אגרות החוב שהממשלה כבר הנפיקה. הבנק הודיע שירכוש אגרות חוב בהיקף של 50 מיליארד שקלים מהמשקיעים.
למה הבנק עשה את זה? בזמני משבר וחוסר ודאות, משקיעים נוטים למשוך את השקעותיהם. בשל החשש ששווי הנכסים יירד, מעדיפים המשקיעים להחזיק כסף מזומן ביד. כשמסה משמעותית של משקיעים בורחים מהשוק באופן הזה, עלול להיווצר אפקט עדר שמוביל לבריחה המונית מהשוק ולקריסת שווי כל הנכסים הפיננסים בשוק.
זה בדיוק התרחיש שהתחיל להתהוות בשוק ההון באמצע חודש מרץ. היה ברור שישראל הולכת לסגר ומשקיעים החלו לפדות את השקעותיהם. אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, שני נכסים פיננסים פופולריים, החלו להמכר במהירות.
מטרתו של בנק ישראל באותה הודעה הייתה כפולה: הראשונה היא "לספוג" את אגרות החוב שנמכרות על ידי המשקיעים, ובכך להוות מוקד ביקוש מלאכותי ולמנוע ירידת מחירים; והשנייה לאותת למשקיעים שיש בשוק ההון הישראלי מבוגר אחראי, שימנע מהשוק כולו לקרוס. בתנאים כאלה, נוח יותר למשקיעים לסמוך על כך שהמחירים יחזרו לעלות, והמוטיבציה להיפטר מנכסים יורדת.
האם הצעד השיג את המטרה המוצהרת? המטרה הושגה מעל ומעבר. ביום שבו פרסם בנק ישראל את הודעת הביקוש, אגרות החוב הממשלתיות והקונצרניות מייד חזרו לעלות. המהלך הזה השיג מטרה נוספת – הרכישות הורידו את הריבית שהממשלה נדרשה לשלם על גיוס נרחב של חוב, שהחל לקראת סוף חודש מרץ.
מהלך מס' 2, 6 באפריל: ״נוריד את הריבית ל-0.1%״
מה עשה הבנק? הוריד את הריבית מ-0.25% ל-0.1%. למעשה הנגיד עצר את הכיוון שאליו החל ללכת לפני כניסתו לתפקיד – העלאת הריבית חזרה לרמות נורמליות, וחזר למדיניות הריבית האפסית.
למה הבנק עשה את זה? הכסף הוא החמצן של הכלכלה, והריבית היא המחיר של הכסף. לכן, המטרה מאחורי הורדת הריבית היא להוזיל את מחיר הכסף – להוזיל את ההלוואות כדי לאפשר לחברות ללוות במחירים נוחים יותר על מנת לצלוח את המשבר.
האם הצעד השיג את המטרה המוצהרת? אומנם מדובר בהורדת ריבית מזערית, אבל בצעד חשוב שנועד להקל על עסקים ומשקי הבית בזמן הקורונה. יותר ממה שהפחתת הריבית עשתה, אפשר לומר שהיא מנעה מצב בעייתי שעלול היה להתפתח בלי החלטה כזו – ריבית שמוסיפה לחנק של הכלכלה.
בנוסף, לקראת החלטת הריבית עלה הביקוש לאג"ח ממשלתי וקוצרני, אבל קשה לומר אם מדובר בתוצאה של הורדת הריבית או לא.
מהלך מס' 3, 6 ביולי: ״נרכוש אגרות חוב של חברות ב-15 מיליארד שקלים״
מה עשה הבנק? הודיע שירחיב את הרכישות שעליהם הודיע במרץ, ויכלול בהם גם אגרות חוב של חברות בסיכון נמוך, עד להיקף של 15 מיליארד שקלים. מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה שבנק ישראל מבצע רכישות כאלה.
למה הבנק עשה את זה? המטרה על פי בנק ישראל הייתה להקל על יכולת גיוס החוב של חברות, על ידי הורדת הריבית על אגרות חוב קונצרניות. כמו באגרות החוב הממשלתיות, גם באגרות חוב הקונצרניות להודעה של בנק ישראל היתה השפעה פסיכולוגית על השוק.
בעוד שהבנקים נדרשים לספק הלוואות בערבות מדינה לעסקים, בנק ישראל פעל בצורה אפקטיבית הרבה יותר בשוק ההון. בנק ישראל יוצר כסף, יש מאין, ומזריק אותו לשוק במקום ובזמן שבהם הוא מזהה מחסור.
האם הצעד השיג את המטרות המוצהרות? בפועל, לא נראה שלמהלך הייתה השפעה על שוק אגרות החוב של החברות, אבל המסר לשוק עבר – אפשר לייצר כסף. הביקוש לאגרות חוב ממשלתיות זינק שזו עדות לכך שהצעד הצליח לעודד את אמון המשקיעים.
היתרון הגדול של בנק ישראל: חופש פעולה כמעט בלתי מוגבל
חלק גדול מהפעולות שנקט בנק ישראל הן פסיכולוגיות במהותן. תפקידן היה לשדר למשקיעים שיש מבוגר אחראי בשוק, שימנע קריסה.
אחד הדברים שמאפשרים לבנק ישראל לשלוט באופן מקיף כל כך בשוק ההון היא העובדה שאין שום דבר שמונע ממנו להדפיס ולהוציא כמה כסף שהוא צריך לצורך הפעולות בהן הוא מחליט לנקוט. זאת לעומת הממשלה שמוגבלת על ידי חוקים לשמירה על רמת הוצאה נמוכה. הבנק יכול להוסיף כמה כסף שצריך לשוק, כל עוד הוא לא גורם לאינפלציה אל מעבר ליעד הנדרש.
זהו היתרון המשמעותי ביותר של בנק ישראל על פני כל שחקן אחר בשוק גם על פני הממשלה. המשקיעים יודעים שאם הנגיד יחליט הוא יכול להדפיס ולהוציא לא רק 65 מיליארד שקלים אלא 165 מיליארד שקלים, ולשפוך אותם לשוק ההון. בנק ישראל לא מוגבל על ידי שום מנגנון. הוא חופשי לעשות את כל מה שהוא רואה לנכון כדי להשיג את המטרה – שמירה על יציבות פיננסית.
