בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שאישה שגידלה ילדים במשותף עם בת זוגה לשעבר ועם אבי הילדים תמשיך להיות שותפה בקבלת ההחלטות שנוגעות לגידול הילדים, אך לא תיחשב הורה.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי השופט שאול שוחט כתב בפסק הדין, "ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות מקדימות את הדין. הדין הישראלי, על כל חלקיו (חקיקה ראשית, חקיקת משנה, פסיקה וכו') מוצא את עצמו מדדה אחריהן באיטיות, מנסה למנוע את ההתנגשות הבלתי נמנעת בינו לבין המודלים החדשים של זוגיות והורות". לצדו של שוחט ישבו בהרכב השופטים נפתלי שילה ועינת רביד.
תחילת הפרשה באישה וגבר שהחליטו להביא ילדים דרך הורות משותפת, אך לאחר ניסיונות הם לא הצליחו להיכנס להריון. בשנת 2008 התחיל קשר זוגי בין האישה לאישה נוספת, המכונה בפסק הדין Z, שהסכימה לתרום ביציות עבור בת הזוג שלה והשותף להורות.
שנת 2011 נולדו להם שני ילדים. לאחר מכן הם חתמו על הסכם הורות שקיבל אישור על ידי בית משפט, שבו נכתב כי החלטות לגבי הילדים יתקבלו על ידי שלושתם. "הצדדים יודעים כי נכון למועד זה, מעמדה של Z כלפי הילדים לא יוכל להיות מוסדר באופן רשמי מול המוסדות השונים, אולם ברצונם להצהיר הצהרה משותפת לעניין שימור מערכת יחסים עצמאית בין Z לבין הילדים, כך שגם במידה ו-Z והאם ייפרדו, ישאפו הצדדים להמשיך לקיים מערכת יחסים עצמאית בין Z לילדים"
בשנת 2014 נפרדו בנות הזוג, ו-Z הגישה תביעה להסדרי ראיה ותביעה להצהרת הורות. Z טענה שהצדדים חתמו על הסכמים לפיהם היא תשמש הורה לכל דבר ועניין, והפרידה לא מצדיקה את ביטול ההסכמים. לדבריה, הקטינים רואים בה אם לכל דבר ועניין ומכנים אותה "אמא" מאז לידתם.
מבקשים לבטל את ההורות בדיעבד
האם והאב התנגדו לבקשות וטענו שאין ל-Z מעמד חוקי והיא ויתרה על הזכויות שלה כהורה כשתרמה את הביציות.
בית המשפט מינה מכון כמומחה שיגיש המלצות בנוגע להסדרי הראיה. בחוות הדעת של המכון הומלץ שהאם תהיה המשמורנית ויקבעו הסדרי ראיה לאב ול-Z, ובית המשפט לענייני משפחה קבע לה זמני שהייה עם הילדים. במרץ 2019 קיבל בית המשפט את בקשת Z, הצהיר כי היא אמם של הקטינים והורה למשרד הפנים לרשום אותה כאם נוספת.
האב והאם הגישו ערעור על ההחלטה הזו של בית המשפט, שכאמור התקבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי אומנם לא קבע ש-Z היא אמם של הילדים, אבל כן קבע כי היא תהיה שותפה לכל החלטה שקשורה אליהם.
השופט קובע שיש למשיבה אחריות מלאה לילדים, אבל נמנע מעיגון הורה שלישי
השופט נפתלי שילה כתב בפסק הדין, "על ההורים לקבל את הסכמתה של המשיבה ביחס לכל החלטה הקשורה לחינוכם או בריאותם של הילדים. כמו כן, יש לקבל את הסכמתה בכל הנוגע למקום מגורי הקטינים, מוסד הלימוד שילמדו בו, נסיעות, חוגים וטיולים ובכל נושא הקשור בגידולם כמפורט בהסכם. היא גם זכאית לקבל כל אינפורמציה הקשורה בילדים ממוסדות החינוך והבריאות ועל ההורים לחלוק עמה כל מידע רלוונטי. הסדרי הקשר בינה ובין הילדים, ייקבעו בהתאם להמלצות גורמי הטיפול שמונו בהסכמת הצדדים, בהליך נפרד שנדון בביהמ"ש לענייני משפחה".
השופט שילה קובע שיש למשיבה אחריות מלאה לילדים, אבל נמנע מעיגון הורה שלישי, "המשיבה לא נחשבת הורה. היא אינה אמם של הקטינים בכל הקשור לזכויות ולחובות שהדין קובע ביחס להורים וילדים כגון ביחס לדיני ירושה, דיני הביטוח הלאומי, דיני המס ועוד. ברם, כל הזכויות והחובות שנקבעו בהסכם תקיפות במישור היחסים שבין ההורים ל-Z ויש לפעול כפי שהוסכם. גם טובת הקטינים מחייבת את קיום ההסכם וביצועו ככתבו וכלשונו. עם יישום האמור לעיל, יש לקוות שהמתיחות השוררת בין הצדדים והפגיעה האדירה שנגרמת לקטינים עקב המלחמות שמנוהלות, יופסקו או לפחות יעומעמו".
