6 מכשירי אקמו שרכש משרד הבריאות הגיעו בשבוע שעבר לבתי החולים, ובשבועות הקרובים צפויים להגיע 24 נוספים. המכשירים, שמפעילים באופן מלאכותי את הלב והריאות של החולה, מהווים את הסיכוי האחרון לחולי קורונה שלא מגיבים להנשמה. השימוש בכל מכשיר דורש היקף גדול של כוח אדם רפואי, ובמערכת הבריאות חוששים ממחסור בכוח אדם להפעלתם במידה שהשימוש בהם יגבר.
כרגע מטופלים בישראל 17 חולי קורונה במכשיר אקמו, ובבתי החולים קיימים 41 מכשירים. שישה מתוכם הגיעו לישראל רק בשבוע שעבר, בהזמנת משרד הבריאות. עד המשלוח החדש היו 35 מכשירי אקמו ב-11 בתי חולים: שערי צדק, הדסה, איכילוב, שיבא, סורוקה, וולפסון, כרמל, רמבם, פוריה, בילינסון, ואסף הרופא. באפריל הזמין משרד הבריאות 30 מכשירים נוספים, ורק כעת, באוגוסט, הגיעו שישה מתוכם ולא ברור מתי יגיעו מכשירים נוספים.
מכשיר אקמו עולה כ-65 אלף יורו – כ-260 אלף שקלים. הטיפול במכשיר הוא תהליך מסובך שדורש כוח אדם רפואי רב. כדי לחבר את החולה, כירורג מלווה בצוות אחיות ובטכנולוג רפואי מכניס לתוך ורידי החולה את הצינורות שינתבו את הדם שלו מחוץ לגוף ולתוך המכשיר, שיפמפם את הדם ויכניס אליו חמצן. בשבועות שהחולה מחובר למכשיר, הוא מקבל מגוון תרופות שמרדימות אותו, מדללות את דמו, תומכות בכליות ומונעות זיהום, וכן מנות דם.
התקופה הממוצעת לחיבור באקמו היא כמה שבועות. המכשיר עצמו לא מרפא את החולה, אלא רק משאיר את המטופל בחיים ומאפשר עוד זמן ללב ולריאות להתאושש מהמחלה. בזמן הזה נדרשת אחות טיפול נמרץ צמודה למטופל 24/7 שמשגיחה על מצבו ועל תפקוד המכשיר, לעומת אחות על כל 2 חולים מונשמים רגילים.
להפעלת כל מכשיר נדרשים גם טכנולוגים רפואיים שיודעים לתחזק את המכשירים ולטפל בבעיות שעולות, מכיוון שכל בעיה קטנה יכולה לעלות בחיי המטופל. כיום יש בישראל רק 30 טכנולוגים שמיומנים בתחזוקת מכשירי אקמו.
אחד מאותם טכנולוגים רפואיים המפעילים מכשירי אקמו הוא שלומי מרום, יו"ר חטיבת הטכנולוגים הרפואיים בהסתדרות ההנדסאים. לדבריו, כלל הטכנולוגים עובדים כיום מסביב לשעון כדי לתת מענה למטופלים חולי הקורונה ולמטופלים הרגילים. הם עושים זאת במקביל להפעלת מכונות הלב, החיוניות לניתוחי לב פתוח. מרום אומר שכוח האדם הקיים מספיק כדי להפעיל את המכונות החדשות, אך ייתכן שפעילות האקמו לחולי הקורונה תגיע על חשבון יכולתם לבצע ניתוחי לב.
מכיוון שכל מטופל באקמו יוצר עומס רב על משאבי בתי החולים, הרופאים במחלקות הקורונה בוחרים לחבר אליו רק את החולים עם הסיכוי הכי גדול להתאושש. לפי ד"ר דני גורפיל, מנתח לב חזה ואחראי על פעילות האקמו ביחידת טיפול נמרץ קורונה בבית החולים בילינסון, הגיל הממוצע של מחוברי אקמו כרגע בבילינסון הוא כחמישים. "אני רוצה שכשיגיע חולה עם סיכוי אמיתי להתאושש, יהיו לנו את המשאבים לחבר אותו".
ד"ר גורפיל מדגיש שהמשאב שבמחסור אינו המכשירים עצמם, אלא האחיות המוסמכות להפעיל אותם. "בתחילת המשבר, למשרד הבריאות היו תכניות לרכוש הרבה מאוד מכשירים ולפזר אותם בכל בתי החולים. הם ירדו מהתכנית הזאת מכיוון שההכשרה לתפעול המכשירים לוקחת שנים, ופשוט אין בארץ כוח אדם מיומן כדי להפעיל כמות גדולה של מכשירים".
בישראל כ-5,000 אחיות טיפול נמרץ, שנדרשות גם ביחידות טיפול נמרץ סטנדרטיות ובחדרי ניתוח לב. הדרישה הגוברת לאחיות טיפול נמרץ לטיפול בחולי קורונה כבר מתחילה להשתקף בפגיעה בצרכים אחרים של מערכת הבריאות: ב'הארץ' דווח השבוע כי בית החולים הדסה סגר יחידת טיפול נמרץ כדי לנתב אנשי צוות למחלקות קורונה.
דו"ח 'ברומטר רפואי שטח' שחיבר צוות שמינה פרויקטור הקורונה רוני גמזו מסמן את חולי הקורונה כאוכלוסיה ייחודית שיוצרת עומס חריג על בתי החולים ומחייבת התייחסות. "חולי האקמו החיוביים דורשים ריכוז מאמץ סיעודי חריג (נדרשים כ-7 תקני
סיעוד לטיפול בחולה אקמו חיובי אחד לעומת 5.3 תקנים בחולה אקמו -Non
Corona). מנגד בכל המרכזים מספר האחיות המוכשרות לטיפול באקמו מצומצם.
ניהול ECMO צריך שיהיה כמשאב לאומי עם התייחסות וויסות קפדניים של חולים
אלו בין המרכזים״.
